ג.א.מ. אנסקום
| לידה | 18 במרץ 1919 |
|---|---|
| פטירה | 5 בינואר 2001 (בגיל 81) |
| זרם | פילוסופיה אנליטית |
| תחומי עניין | פילוסופיה של הנפש, פילוסופיה של הלשון |
| הושפע מ | לודוויג ויטגנשטיין, אקווינס |
| השפיע על | פיטר גיץ' (בעלה), מייקל דאמט, ג'ון סרל, דונלד דווידסון, צ'ארלס טיילור, ענת מטר |
גרטרוד אליזבת מרגרט אנסקום (אנגלית: Gertrude Elizabeth Margaret Anscombe; 18 במרץ 1919 – 5 בינואר 2001) הייתה פילוסופית אנליטית בריטית. היא הייתה מתלמידותיו הבולטות של לודוויג ויטגנשטיין והפכה לפרשנית המובילה בפילוסופיה של ויטגנשטיין, היא אף ערכה ותרגמה ספרים רבים המתבססים על עבודותיו. עבודותיה הפילוסופיות הן בתחום פילוסופיית הרוח, פילוסופיית הפעולה, הפילוסופיה של הלוגיקה, סמיוטיקה, הפילוסופיה של השפה, תאולוגיה ואתיקה. מאמרה, משנת 1958, שכותרתו "פילוסופיה מודרנית של המוסר" הציג לראשונה את המונח "תוצאתנות" (consequentialism) לשיח האנגלי. מאמרה זה ומאמרים שבאו בעקבותיו היו מן המשפיעים ביותר בתחום השיח המודרני בתורת המידות (virtue ethics).
חייה
ג.א.מ. אנסקום נולדה לגרטרוד אליזבת אנסקום ולאלן וולס אנסקום ב-18 במרץ 1919 בעיר לימריק שבאירלנד (שם הוצב אביה כקצין בצבא הבריטי). היא סיימה את תיכון סידנהם בלונדון בשנת 1937 והמשיכה בלימודיה בתחום שפות קלאסיות, היסטוריה עתיקה ופילוסופיה בקולג' סנט היו באוניברסיטת אוקספורד וסיימה שם תואר ראשון בשנת 1941. בשנת לימודיה הראשונה היא המירה דתה לדת הקתולית ונותרה קתולית אדוקה לשארית חייה. אנסקום ספגה ביקורת בשל התנגדותה להשתתפות בריטניה במלחמת העולם השנייה, אף שאביה היה קצין צבא ואחיה השתתף מאוחר יותר כחייל במלחמה.
אנסקום התחתנה עם פיטר גיץ', תלמיד של ויטגנשטיין ופילוסוף בריטי ידוע בזכות עצמו, שאף הוא המיר דתו לנצרות הקתולית. יחד הם גידלו משפחה ובה שלושה בנים וארבע בנות.
עם סיום לימודיה באוקספורד קיבלה אנסקום מלגת מחקר ללימודים מתקדמים בקולג' ניונהאם בקיימברידג', זאת לשנים 1942-1945. בעודה לומדת בקיימברידג' החלה להשתתף בהרצאותיו של לודוויג ויטגנשטיין. היא הפכה לתלמידתו הנלהבת וחשה כי שיטתו התרפויוטית של ויטגנשטיין עזרה לה לשחרר עצמה מן הסבך הפילוסופי שאליו חשה שנקלעה, בדרכים שלא הכירה בעת לימודי הפילוסופיה המסורתיים באוקספורד. כך כתבה:
משך שנים, כיליתי את זמני, בבתי קפה למשל, מביטה בעצמים ואומרת לעצמי: "אני רואה חפיסת סיגריות. אבל מה אני בעצם רואה? כיצד אני יכולה לומר כי מה שאני רואה לפני איננו יותר מאשר שטח צהוב?"... תמיד שנאתי את הגישה הפנומנליסטית וחשתי לכודה בתוכה. לא יכולתי לראות דרך לצאת ממנה אבל באותה עת לא האמנתי בה. לא הועילה לי ההצבעה על הקשיים שבגישה זו, למשל כשלים שראסל זיהה בה. חוזקתה לא עורערה ונותרה חיה באופן מכאיב. היה זה רק בהרצאותיו של ויטגנשטיין בשנת 1944 כאשר ראיתי לראשונה איך חושפים את העצב, המחשבה העיקרית לפיה יש לי את זה, ואני מגדירה "צהוב" (למשל) כ"זה" הותקפה באופן יעיל.
— Metaphysics and the Philosophy of Mind, pp. vii-ix, quoted in Monk, 1990, p. 497
לאחר שהסתיימה מלגת המחקר שקיבלה לצורך לימודים בקיימברידג', הוענקה לה מלגת מחקר בקולג' סומרוויל באוקספורד, אולם בשנת הלימודים 1946-1947 היא המשיכה לנסוע לקיימברידג' אחת לשבוע, יחד עם חברה לספסל הלימודים וו.א. חיג'אב, לצורך לימוד בהנחייתו האישית של ויטגנשטיין בתחום הפילוסופיה של הדת. אנסקום הפכה לאחד התלמידים החביבים ביותר על ויטגנשטיין ואחת מידידותיו הקרובות ביותר, והוא נהג לכנותה "האדם הזקן".
אף לאחר שסיימה את לימודיה בקיימברידג', בשנת 1947, המשיכה לבקר את ויטגנשטיין לעיתים תכופות ואף נסעה אליו בחודש אפריל 1951, כאשר שכב על ערש דווי. ויטגנשטיין נקב בשמה של אנסקום לצד ראש ריס וגאורג הנריק פון רייט כמנהלי עזבונו הספרותי. היא נשאה באחריות לעריכת, תרגום ופרסום רבים מכתבי היד שהותיר אחריו ויטגנשטיין.
אנסקום נותרה בקולג' סומרוויל החל משנת 1946 ועד לשנת 1970. היא התפרסה אף בזכות נכונותה לספוג ביקורת ציבורית קשה בשם אמונתה הקתולית. בשנת 1956, בעודה עמיתת מחקר באוניברסיטת אוקספורד, מחתה כנגד החלטת שלטונות האוניברסיטה לתת תואר לשם כבוד לנשיא ארצות הברית, הארי ס. טרומן, שאותו כינתה רוצח המונים, בגלל הוראתו להטיל פצצות אטום על הירושימה ונגסקי.
היא אף עוררה עליה את חמתם של עמיתיה הליברלים בצאתה להגנת עמדת הכנסייה הקתולית המתנגדת להפלות מלאכותיות ונעצרה בשתי הזדמנויות כאשר השתתפה בעצרות מחאה שנערכו מול מרפאות בהן ביצעו הפלות בבריטניה, לאחר שהפלות הפכו חוקיות באי הבריטי. לימים המשיכו אף ילדיה בדרכה ונעצרו לא פעם בהפגנות דומות.
בשנת 1970 נבחרה אנסקום לשמש כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת קיימברידג', שם עבדה עד לפרישתה בשנת 1986.
בשנות חייה המאוחרות סבלה אנסקום ממחלת לב ובשנת 1996 כמעט ונהרגה בתאונת דרכים. את שנות חייה האחרונות בילתה בחיק משפחתה בקיימברידג'. ב-5 בינואר 2001, היא נפטרה, בת 81, כאשר לצד מיטתה ניצבו בעלה ושבעת ילדיה. רבים רואים באנסקום את הבולטת בפילוסופיים הבריטיים בתקופת עבודתה, ואחת מגדולי הפילוסופים של המאה העשרים.
ניצחונה על ק.ס. לואיס
עוד בהיותה מתרגלת צעירה לפילוסופיה נודעה אנסקום כיריבה נכבדה לוויכוחים פילוסופיים. בשנת 1948 היא זכתה בעימות פילוסופי נגד ק.ס. לואיס בחוג הסוקרטי של אוקספורד. באותו עימות הראתה את הכשלים בטיעון של לואיס כי גישת הנטורליזם מכילה סתירה עצמית (כפי שפירט בפרק השלישי של המהדורה המקורית של ספרו "ניסים"). כמה מעמיתיה, אשר היו עדים לוויכוח, העירו כי התבוסה בוויכוח הייתה כה משפילה עבור לואיס עד כי נטש את תחום הפילוסופיה והפנה מרצו לספרות ילדים. אנסקום דחתה תיאורים אלה. כתוצאה מן החולשות שעליהן הצביעה אנסקום בוויכוח, כתב לואיס מחדש את הפרק השלישי בספרו, תיקון המופיע במהדורות מאוחרות יותר. אנסקום העירה על כך:
העובדה שלואיס כתב מחדש את הפרק וכתב אותו מחדש באופן שיש בו את התכונות הללו [כך שהוא עונה להערות שהעירה אנסקום], מצביעה על כנותו ורצינותו. הפגישה של החוג הסוקרטי שבו קראתי את המאמר שלי, תואר על ידי מספר מידידיו כניסיון איום ונורא, אשר דיכא אותו מאד. לא ד"ר הרווארד (אשר אירח אותי ואת לואיס לארוחת ערב שבועות ספורים אחר כך) ולא פרופסור ג'ק בנט, זוכרים רגשות אלה מצידו של לואיס [...] זכרוני מאותה פגישה הוא שהייתה זו הזדמנות לדיון רציני בביקורת נוקבת ואשר המחשבה החדשה של לואיס וכתיבתו החדשה הראו כי הייתה נכונה ומדויקת. אני נוטה לפרש את התיאורים המוזרים של כמה מידידיו – אשר נראה שאינם מתעניינים בטיעונים עצמם – כדוגמה מעניינת לתופעה הנקראת השלכה.
— מההקדמה לספרה "Metaphysics and the Philosophy of Mind" (1981)
הגותה
לאחר שהייתה תלמידתו של ויטגנשטיין בעת לימודיה בקיימברידג', הפכה אנסקום לאחת מפרשניותיו המובילות. בשנת 1959 חיברה הקדמה מקפת לספרו "מאמר לוגי-פילוסופי" (טרקטטוס לוגיקו-פילוסופיקוס). תרגומה לחיבורו הבולט, "חקירות פילוסופיות" (1953), נותר עד היום התרגום המקובל לאנגלית של עבודה זו ולעיתים אף מצוטט כאילו היה החיבור המקורי, אף שבמקור הספר נכתב בגרמנית. אנסקום אף תרגמה מספר חיבורים אחרים, פחות ידועים, של ויטגנשטיין. ספריה שלה כוללים את הספר "כוונה" (1957) וכן קובץ מאמריה בשלושה כרכים, אשר פורסם בשנת 1981: "מפרמנידס ועד ויטגנשטיין"; "מטפיזיקה ופילוסופיה של הרוח"; "אתיקה, דת ופוליטיקה".
מקורות
לקריאה נוספת
- מאמרה של אנסקום: אמצעי מניעה והתנזרות
- בתרגום עברי התפרסם מאמרה "כוונה" ב"מקראה בפילוסופיה בת-זמננו" בעריכת ליאו ראוך. הוצאת "יחדיו", 1983.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
27059673ג.א.מ. אנסקום