ארנולד מרגולין
 | |||
| ארנולד מרגולין, 1910 | |||
| לידה |
16 בנובמבר 1877 י בכסלו ה'תרל"ח  קייב, האימפריה הרוסית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
17 באוקטובר 1956 (בגיל 78) י"ג בכסלו ה'תשי"ז  וושינגטון, ארצות הברית | ||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
| השכלה | אוניברסיטת קייב | ||
| |||
| |||
| |||
ארנולד מרגולין (16 בנובמבר 1877, קייב, האימפריה הרוסית - 29 באוקטובר 1956, וושינגטון, ארצות הברית) היה עורך דין, דיפלומט, איש ציבור וסופר, חבר במפלגת הסוציאליסטים-פדרליסטים האוקראינית ; במהלך ממשל הדירקטוריה ברפובליקה העממית של אוקראינה - סגן שר החוץ ונציג דיפלומטי בלונדון ובפריז ; חבר המשלחת האוקראינית בוועידת השלום בפריז.
ביוגרפיה
נולד ב-4 בנובמבר[1] 1877 [2] בקייב למשפחה יהודית של איש עסקים קייב ידוע, בנקאי וסוחר מהגילדה הראשונה דוד מרגולין.
סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת קייב בשנת 1900, בהמשך למד מחוץ לארצו באימפריה הגרמנית וברפובליקה הצרפתית והיה חבר בלשכת עורכי הדין הרוסית.
היה מעורב במספר תיקים הקשורים בפוגרומים שבוצעו ביהודיים והתפרסם ברבים לאחר שהשתתף בתיק בייליס כחוקר וכעורך דין. מ--1911 עד 1913 עמד בראש "הוועד להגנת בייליס" הסודי.
בין השנים 1905–1917 - מזכ"ל סניף דרום רוסיה של הברית לשוויון זכויות של יהודים ברוסיה. מייסד ויושב ראש הארגון הטריטוריאלי היהודי ( 1906–1913). עד 1917 היה חבר בוועד המרכזי של המפלגה הסוציאליסטית העממית.
במהלך המהפכה האוקראינית של 1917 - 1921 הצטרף למפלגת הסוציאליסטים-פדרליסטים האוקראינית. ממרץ 1918 היה חבר בבית המשפט הכללי של הרפובליקה העממית האוקראינית ובהמשך של מדינת אוקראינית, ושימש בתפקיד סגן שר החוץ העממי בממשלותיהם של וולודימיר צ'חיבסקי וסרהיי אוסטפנקו.
עמד בראש הנציגות האוקראינית בלונדון בבריטניה הגדולה עד נובמבר 1920, וכן ייצג את הרפובליקה העממית האוקראינית במהלך המשא ומתן עם נציגי ההסכמה המשולשת באודסה ב-1919 ובוועידת השלום בפריז בשנים 1919 - 1920.
החל משנת 1922, עבר לגלות בארצות הברית שם עבד כעורך דין, מתרגם. הרצה באוניברסיטאות. הגן על סימון פטליורה, בטענת חוסר הבסיס בהאשמותיו של פטליורה בדעות אנטישמיות.
מונה כפרופסור במכון הטכני האוקראיני בניו יורק שבארצות הברית ונהיה לנשיאו (1954–1955). בשנת 1950 הוענק לו תואר דוקטור כבוד למשפטים של האוניברסיטה החופשית האוקראינית במינכן שבגרמניה המערבית. מרגולין שמר על קשרים עם דמויות ליברליות-דמוקרטיות ומתונות-סוציאליסטיות מהפזורה האוקראינית ושיתף פעולה עם השבועון "נארודנה ווליה" ("רצון העם").
נפטר ב-29 באוקטובר 1956 בארצות הברית.
משפחה
- בַּתו - ליובוב-מאלוואנה מרגולין
כתביו
מחברם של ספרים ברוסית, אנגלית וצרפתית, כולל:
- "מתחום המשפט הפלילי", הוצאת "ראבוטניק", קייב, 1907, 127 עמודים (ברוסית).
- "תפקידו ומשמעותו של לומברוזו בהתפתחות המושגים של פשע ועונש", הוצאת סליוסארבסקי, קייב, 1910, 20 עמודים (ברוסית).
- "ברצועת החיסול: מאמרים: הרצאות: ערעורים", הוצאת סליוסארבסקי, סנט פטרבורג, 1911, 204 עמודים (ברוסית).
- "אוקראינה ומדיניות הברית המשולשת: (פתקים של יהודי ואזרח)", הוצאת סרגיי אפרון, ברלין, 1922, 397 עמודים. (ברוסית)
- "נקמה או היגיון?", פטרוגרד, 1902. (בצרפתית)
- "Apercu critique des traits fondamentaux du nouveau code penal russe", פריז, 1905 (בצרפתית).
- "תיקו של מרגולין", פטרוגרד, 1916 (באנגלית).
- "יהודי מזרח אירופה", ניו יורק, 1926 (באנגלית).
- "The New Palestine", 1926 (באנגלית).
- "מתוך יומן מדיני: רוסיה, אוקראינה ואמריקה, 1905 - 1945", ניו יורק: הוצאת אוניברסיטת קולומביה; לונדון: Geoffrey Cumberlege, Oxford University Press, 280 עמודים, 1946 (באנגלית).
סרטים תיעודיים עליו
- 2003 - "ארנולד מרגולין - אוקראיני ויהודי למופת", תסריטאי ובמאי - אלכסנדר מוראטוב[3].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 16 בנובמבר לפי הלוח הגרגוריאני
- ^ Запис про народження № 363(м) у метричній книзі київського равінату за 1877 рік // ЦДІАК України. Ф. 1164. Оп. 1. Спр. 394. Арк. 217зв–218.
- ^ "Єврейська Україна: Олена Чучулашвілі. «Новий фільм Олександра Муратова» (листопад 2004, 22/89)". אורכב מ-המקור ב-1 בפברואר 2014. נבדק ב-1 בנובמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) Єврейська Україна: Олена Чучулашвілі. «Новий фільм Олександра Муратова» (листопад 2004, 22/89) (ברוסית)
