ארנה סארינן
 | |
| ארנה סארינן ב-1966 |
ארנה סארינן (בפינית/שוודית: Aarne Saarinen; 5 בדצמבר 1913 - 13 באפריל 2004) היה מזכיר המפלגה הקומוניסטית של פינלנד בין השנים 1966–1982, מחלוצי האירו-קומוניזם, המגמה של מפלגות קומוניסטיות במערב להתנתק מן ההגמוניה של ברית המועצות.
תולדות חייו
סארינן נולד בכפר סמוך להלסינקי בקהילה של פינים שוודים והתחנך בשוודית, עד מעבר המשפחה לבירה בגיל 14, לא ידע כלל פינית. אביו היה סתת שלחם במלחמת האזרחים הפינית (1918) במסגרת "המשמרות האדומים", נמלט לברית המועצות ושב לביתו מאוחר יותר.
החל משנת 1932 היה סארינן פעיל באיגוד המקצועי של מקצועות הבנייה, ב-1934 הצטרף למפלגה הקומוניסטית שפעלה במחתרת. ב-1941 לחם במסגרת צבא פינלנד במלחמת החורף ולאחר מכן לחם גם ב"מלחמת ההמשך" ושב לביתו ב-1944. סארינן שב לפעילות במפלגה הקומוניסטית, שהייתה כעת חוקית. בין השנים 1952–1954 כיהן כמזכיר הכללי של האיגוד הבינלאומי לבנייה ותעשיית עץ ובין השנים 1954–1966 היה יו"ר איגוד פועלי הבניין בפינלנד. בשנת 1962 נבחר כחבר הפרלמנט הפיני.
ב-1966 נבחר למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הפינית, והוביל אותה לאחר הבחירות לקואליציית מרכז-שמאל בראשות רפאל פאסיו. למרות חברותו בקואליציה סירב לכהן במשרת שר בממשלה. כבר אז החלה להיווצר כנגדו אופוזיציה בתוך מפלגתו שהתנגדה לקו המתון-מדי שהוביל. ב-1968 גינה באופן גלוי את הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה לדיכוי "האביב של פראג" ולא חזר בו גם לאחר שננזף על ידי שגריר ברית המועצות בפינלנד. ב-1969 זומן לקרמלין, שם קיבל הטפה מפיו של מיכאיל סוסלוב, אך המשיך להוביל את מפלגתו בדרך של קומוניזם מתון ואוטונומי מתכתיבי מוסקבה, שזכה לכינוי "אירו-קומוניזם". במקביל להפיכתו לדמות ציבורית מרכזית ולידידם של ראש הממשלה פאסיו ונשיא פינלנד אורהו קקונן, גברה והלכה ההתנגדות לדרכו בתוך מפלגתו, שאמנם לא התפצלה מטעמים טקטיים, אך הייתה מפולגת ומפוצלת בין תומכיו לתומכיו הקו הקומוניסטי הנוקשה.
קישורים חיצוניים
