ארמון הפאשא

ארמון הפאשא או בית עבדאללה פאשא בעכו הוא בניין שהיה אחד מנכסיה של משפחת בהאא אללה, אשר שימש את המשפחה המתרחבת, וכמקום להקביל בו את פניהם של עולי הרגל הבהאים שהגיעו אל העיר. הבניין ממוקם בפינה הצפון-מערבית של העיר העתיקה בעכו, רח' ההגנה, עכו.

היסטוריה

הבית נקרא על שמו של אחד מבעליו הקודמים, עבדאללה פאשא שהיה מושל עכו כוואלי של צידון בשנים 1831-1819. עבדאללה פאשא היה השליט האחרון של ישות עצמאית למחצה שמרכזה בעכו, אשר שטחה כלל את צפון ארץ ישראל וחלקים גדולים מלבנון של ימינו, והיא התקיימה החל מאמצע המאה ה-18 בחסות האימפריה העות'מאנית.

הבית נרכש על ידי עבד אל-בהאא על מנת לשכן בו את המשפחה המתרחבת וכדי לשמש כמקום להקביל בו את פניהם של עולי הרגל שהגיעו אל העיר. עבד אל-בהאא, בנו הבכור של בהאא אללה, נולד בטהראן ושמו המקורי היה עבאס אפנדי (عباس آفندی). הוא חונך על ידי אביו והושפע ממעמדו של בהאא אללה כמנהיג התנועה הבהאית הצעירה. ב-1853 הצטרף יחד עם משפחתו אל בהאא אללה כשזה נשלח לגלות בבגדאד. הוא המשיך את נדודיו יחד עם אביו כשזה נשלח לאיסטנבול ב-1863, ולאחר מכן לאדירנה ולעכו. בתקופה זו היה עבד אל-בהאא לעוזרו המרכזי של בהאא אללה, ואט אט החל לרכז את מגעי הקהילה הבהאית עם העולם החיצוני. ב-1872 הוא נישא למונירה ח'אנום בבית עבוד שבעכו. לזוג נולדו תשעה ילדים, אך רק ארבע מהבנות נותרו בחיים. עבד אל-בהאא המשיך והתגורר במקום משך 13 שנים עד שעקר לחיפה, ובבניין זה הוחזקו שרידיו של הבאב בהיחבא, עד שהונחו במאוזוליאום שנבנה עבורו בחיפה ב-1909.