ארמאזי
 | |
| הריסות אולם בן שישה עמודים בארמון ארמאזי בהר באגינתי (אנ') (המאה הראשונה לפני הספירה) | |
| אתר ארכאולוגי | |
|---|---|
| מצב | חורבות |
| מיקום | |
| מדינה | גאורגיה |
| מיקום | כארתלי |
| קואורדינטות | 41°49′N 44°40′E / 41.817°N 44.667°E |
אַרְמָאזִי (בגאורגית: არმაზი) הוא אתר ארכאולוגי בגאורגיה, 4 ק"מ דרומית-מערבית למצחתה ו-22 ק"מ צפונית-מערבית לטביליסי. על הגדה הדרומית של נהר הקורה. חלק ממצחתה רבתי ההיסטורית. באתר ניצבה עיר עתיקה בשם ארמאזי שהייתה בירתה המקורית של הממלכה הגאורגית הקדומה, כארתלי או איבריה. המקום שגשג בעיקר במאות הראשונות לספירה ונהרס בפלישה הערבית בשנות ה-30 של המאה השמינית. מיקום הבירה ארמאזי כיום הוא באחד מרבעיה של העיר מצחתה. שם העיר והאזור מזוהה בדרך כלל עם שמו של ארמז, האליל הראשי בפנתאון של גאורגיה הפגנית. העיר שגשגה במאות הראשונות לספירה ונהרסה בפלישה הערבית של שנות ה-70 של המאה ה-8.
אַרכֵיאוֹלוֹגִיָה
חפירות קטנות בשטח ארמאזי שבוצעו בשנת 1890 חשפו את בסיס חומות העיר הבנוי מלבנת חמר, עם מדרגות אבן, וחשפו מבנה בן שני החדרים, שבו התגלו שברי טורסו של פלג גוף עליון של אישה מהמאה הראשונה לספירה. בשנים 1943 ועד 1948 נערכה חפירה בקנה מידה נרחב בניהולו של אַנְדְּרִיאָה אַפָּכִּידְזֶה (אנ') מהאקדמיה הגאורגית למדעים, חודשה ב-1985 ונמשכת מאז. אלה הראו כי חומות הלבנים והמגדלים, שנבנו במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה על תשתית של אבנים חצובות, הקיפו את ראש הגבעה והגיעו חלקית במורד המדרונות עד לנהר בשטח של 30 דונם. הקרקע בין החומות הייתה מדורגת ועל הטרסות ניצבו מבנים שונים.
בחפירות זוהו שלושה שכבות תרבותיות עיקריות: הקדום ביותר מתוארך למאות השלישית והרביעית לפנה"ס (ארמאזי I), האמצעי הוא בין המאות הראשונה עד השלישית לפנה"ס (ארמאזי II), והמבנה החדש יחסית שייך לתקופה בין המאה הראשונה למאה השישית לספירה (ארמאזי III). ארמאזי I בנוי מגושי אבן מסיביים היוצרים בסיס בלתי חדיר ומוקפים בלבני בוץ פחות עמידות. האתר מכיל גם אולם גדול עם שישה עמודים עם גג רעפים. ארמאזי II מוכר בזכות מקדש עם אפסיס. ארמאזי III הוא השכבה העשירה ביותר עם גושי אבן מגולפים באלגנטיות המוחזקים יחד עם טיט סיד ומהדקי מתכת. בין המבנים ששרדו ניתן למנות את הארמון המלכותי, מספר קברים מעוטרים בשפע, בית מרחץ ומאוזוליאום אבן קטן.[1]
האתר כיום הוא פארק-מוזיאון ארכאולוגי המוגן על ידי גאורגיה המנוהל כחלק מהמוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של גאורגיה - שמורת מצחתה רבתי.[2]
הִיסטוֹרִיָה
על פי עדויות ארכאולוגיות שטחה של ארמאזי הקדומה היה הרבה יותר נרחב ממה שהוא היום. מיקומה האסטרטגי של ארמאזי נקבע בזכות הגישה הנוחה למעבר דריאל, הדרך הראשית לאורך הקווקז הגדול, שדרכו פלשו הסקיתים למזרח הקרוב.
הדעה הרווחת היא ששם העיר ואקרופוליס הבולט שבה, ארמז-ציחה (מילולית, "מצודת ארמאזי"; არმაზციხე), נקראים על שם ארמז, אבי האלילים של הפנתיאון האיברי הפגאני. הוא היה או צורה מקוצרת של ארמזד או אהורא מזדא, האליל הזורואסטרי. או שהוא נגזר משמו של האליל הוודי (אנ') ארמה שפירושו אליל הירח בסנסקריט. ממצאים של שרידי אליל הירח מאששים במידת מה דעה זו. השם מופיע לראשונה בדברי הימים הגאורגיים המוקדמים של ימי הביניים, אם כי ברור שהוא ישן יותר ומשתקף בשם הקלאסי ארמסטיקה או הרמוזיקה של סטרבו, פליניוס, תלמי ודיו קסיוס . על פי הרשומות הגאורגיות ('ניצורה של כארתלי') מימי הביניים, ארמאזציחה נוסדה, במאה השלישית לפני הספירה, על ידי המלך פרנוואז הראשון מאיבריה במקום הידוע עד כה ככארתלי. פרנוואז, שמלך אחרי אזו, הקים צֶלֶם גדול על הרכס וקרא לו בשם ארמז. הוא בנה חומה עד לנהר קרא לעיר ארמאזי. מבצר זה ניצב על הר באגינתי (אנ') של ימינו, על הגדה הימנית של נהר הקורה, במפגש שלו עם נהר האראגווי. המצודה השנייה, ציצמורי או סֶוֶוְסָמוּרָה (גאו') על פי הסופרים הקלאסיים, עמדה ממש ממול, בגדה השמאלית של האראגווי ושלטה על הדרך לכיוון קזבק.[1]
גם לאחר שמצחתה הפכה לבירת ממלכת איבריה, נותרה אראמזי העיר קדושה של הפגניות האיברית ואחד ממגניה של מצחתה. מצודת ארמאזי נכבשה על ידי המצביא הרומי פומפיוס במהלך המערכה שלו בשנת 65 לפני הספירה נגד המלך האיברי ארטאג (אנ'). מבנה הרוס מעל נהר מתקווארי מתוארך מאותה תקופה ונקרא עד היום "גשר פומפיי" ((גאו')). תקופת הזוהר של ארמאזי הגיעה כאשר ממלכת איבריה הייתה בעלת ברית של הקיסרים הרומים. בשנת 1867 נתגלתה אסטלה המכונה אסטלת ארמאזי של וספיאן (אספסיאנוס) (אנ'). הכיתוב על האסטלה מספר כי הקיסר הרומי אספסיאנוס ביצר את ארמאזי עבור המלך האיברי מיטרידטס הראשון בשנת 75 לספירה.[3] חומת הגנה זו שנבנתה בעמדה ייחודית כדי לחסום את היציאה הדרומית של מעבר דריאל לפני שהיציאה מתרחבת למישור של טביליסי המודרנית, הייתה ככל הנראה אמצעי מנע נגד האלאנים שפשטו תכופות על הגבולות הרומיים מצפון הקווקז.
במהלך תקופה זו, ארמאזי נשלט על ידי פיטיאחש (אנ') תורשתי,[4] שדרגתו הייתה קרובה לדרגתו של המשנה למלך או סטראפ, והיה שני בהיררכיה האיברית הרשמית אחרי המלך. בחפירות של הנקרופוליס יורשי שושלת זו נמצאו פנינים חקוקות (אנ') הנושאות דיוקנאות של שניים מהמשנים למלך אלה, אספרוך (אנ')[5] וזבאך (שנת 150 לספירה), דוגמה נדירה לאותנטית, דיוקן גאורגי קדם-נוצרי.[6] כתובות באלפבית ארמי של ארמאזי מזכירות גם את האדריכל המלכותי ואת האפיטרופוס ("לורד צ'מברלין").
ארמאזי מילאה תפקיד מרכזי בחיי התרבות הגאורגיים העתיקים ובהתפתחות האפיגרפיה המקומית בגאורגיה, לפני המצאת האלפבית הגאורגי במאה החמישית. מבין מספר כתובות מוזרות שנמצאו בארמאזי, החשובה ביותר היא כתובת המצבה היוונית -ארמית הדו-לשונית המנציחה את הנסיכה סרפיטה[7] קצרת הימים ואת השושלת האצילית שלה. הוא מכיל גרסה יוצאת דופן, בדוקטוס (אנ') שלו ובכמה מצורותיו, של האלפבית הארמי שזכה לכינוי 'הכתב הארמאזי' (אנ'), אם כי ניתן למצוא אותו גם מחוץ לארמאזי, בחלקים אחרים של גאורגיה.
עם העברת הבירה הגאורגית לטביליסי בסוף המאה ה-5 או תחילת המאה ה-6, ארמאזי דעך האזור באופן הדרגתי. עדיין היה לה קומנדנט בכיר משלה, תפקיד שהחזיק בשנת 545 לספירה על ידי ויסתם פלוני. העיר נהרסה לבסוף והחרבה עד היסוד בשנת 736 על ידי המפקד הערבי מרואן בן מוחמד (אנ') (הח'ליף (אנ') האומיי (אנ') לעתיד מרואן השני).[1]
העיר ארמאזי מעולם שבה לגדולתה מאז, יחד עם זאת נבנה, בין השנים 1150 ל-1178, מנזר גאורגי אורתודוקסי על שם נינו הקדושה (אנ'). מבחינה אדריכלית בצורת כנסיית אולם בעלת שישה אפסיסים, אשר. כיום נותרו מהמנזר והמבנים הקשורים אליו, לרוב הריסות ורק חלקים מציורי הקיר מהמאה ה-12 שרדו.
קישורים חיצוניים
- קונסטנטין לרנר (2003), החיבור 'ניצורה של כַּרתְלי' מחקר היסטורי בלשני, ירושלים: הוצאת מגנס, מסת"ב 965-493-161-3, עמ' 103–111
- הכתובת הדו-לשונית מארמאזי (המאה הראשונה לספירה) (טקסטים ביוונית וארמית), The Armazi Project. Open Society Foundations (אנ').
- Ruins on Mount Bagineti. Fund "Udabno".
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 דויד מרשל לאנג (אנ'). "Armazi". אנציקלופדיה איראניקה.
- ^ Great Mtskheta State Archaeological Museum-Reserve, (באנגלית)
- ^ Sherk, Robert K. (1988), The Roman Empire: Augustus to Hadrian, p. 128-9, Cambridge University Press, מסת"ב 0-521-33887-5.
- ^ פיטיאחש היה תואר שמקורו באיראן ונפוץ בשפות שונות. אין לה מקבילה מדוייקת, אבל היא דומה למארקגראף, טופרך וסוג של לורד (אנ'). התואר היה נפוץ בארמניה ובגאורגיה, בשימוש המושל הצבאי של מחוז, והיה התואר התורשתי של שושלות גוגארק (אנ'). המקורות הארמנים מזכירים ארבעה פיטיאחשים בממלכת ארמניה העתיקה. לפי סיריל טומנוף (אנ'), הסברה היא שהפיטיאחשים של ארמניה הופיעו בקשר עם כיבושי טיגראנס הגדול ומשמעותם הייתה משנה למלך שהוטל עליו להגן על שטחי הגבול החדשים שנכבשו.
- ^ כנראה בן זמנו של הקיסר הרומי אדריאנוס, 117-138 לספירה
- ^ דויד מרשל לאנג (אנ'). "Asparukh" (אורכב 12.07.2008 בארכיון Wayback Machine). אנציקלופדיה איראניקה.
- ^ נזכרת באסטלה של סרפיטה (אנ')
37301415ארמאזי