אריה דודאי
 | |
| דודאי (מימין) לצד האדריכלים מנחם כהן (משמאל) ויצחק פרלשטיין (במרכז), מתכננים את העיר אשדוד, 1957 | |
| לידה |
 אוקראינה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| לאום |
 ישראל |
| תחום יצירה | אדריכלות, תכנון ערים ואזורים |
אריה דודאי (1911 – 1982) היה אדריכל ומתכנן ערים ישראלי יליד אוקראינה, אז האימפריה הרוסית.[1] כיהן כיושב ראש "האיגוד לתכנון סביבתי בישראל" השני, בין 1967 ל-1969.[2]
ראשית חייו
דודאי נולד ב-1911 באוקראינה שבאימפריה הרוסית בשם אריה (ליולה) דודקין, ועלה עם הוריו לארץ ישראל תחת שלטון המנדט הבריטי.[1] לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בתל אביב, נסע ללמוד אדריכלות בבלגיה.[1]
קורות חיים
ב-1930, כאשר דודאי התגורר בממלכה המאוחדת, הצטרף כטייס לחיל האוויר המלכותי. לאחר מלחמת העולם השנייה, חזר לארץ ישראל והשתתף במלחמת העצמאות.[1] ב-1949 התמנה למתכנן בכיר באגף התכנון, שנוהל אז על ידי האדריכל אריה שרון וציון השמשוני[א] ופעל תחת משרד ראש הממשלה ומשרד הפנים.[1] דודאי היה ממונה על התכנון בגוש דן באגף.[1]
בין 1957 ל-1959 עבד דודאי לעבוד יחד עם האדריכל יצחק פרלשטיין על תכנון תוכנית האב לעיר אשדוד, בהזמנת "חברת אשדוד". התוכנית כללה 16 רובעי מגורים ששטחם בין 0.5 ל-1.2 דונם וצורתם מרובעת, כאשר כל אחד כולל כ-3,000–6,000 יחידות מגורים עבור 12,000–21,500 איש.[3] התוכנית ("ד/313") אושרה רשמית ב-6 במאי 1960. ומאז, בינוי העיר אשדוד התממש כמעט במדויק בהתאם לה ובקנה המידה שקבעה.[4]
בתחילת 1953, חלו שינויים שחלו באגף התכנון; היקפו וסמכויותיו צומצמו ומרכזו הועבר לירושלים מתל אביב–יפו, תחת שר הפנים החדש, ישראל רוקח. בתגובה, דודאי[1] החליט להתפטר, יחד עם אריה שרון, ציון השמשוני והיינץ ראו.[5]
ב-1954 התמנה למתכנן הראשי של החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית העולמית.[1] וב-1958, החליף את ארטור גליקסון[ב] בתפקיד המתכנן הראשי באגף השיכון (לימים משרד הבינוי והשיכון).
בסוף שנות ה-50 החל ללמד ב"טכניון".[7]
בתחילת שנות ה-60, החל דודאי לכהן כמנהל הכללי של מכון מחקר חדש, שהוקם על ידי משרד החוץ ומשרד השיכון, בשם "המכון לתכנון ופיתוח" (IPD), שעסק במיזמי פיתוח עירוני גדולים במדינות מתפתחות ובישראל. כחלק מפעילותו במכון, תכנן כמה תוכניות אב, ביניהן התוכנית לסיירה לאון אותה תכנן יחד עם אורסולה אולסנר[8] ב-1965.[9][1] יחד עם אולסנר, השניים עבדו במכון גם על תוכנית אב ב-1964 ותוכנית מתאר לעיר מודיעין ב-1968, שכונו "מכבית: מסגרת רעיונית לעיר חדשה" ו"מודיעין: הצעת תוכנית לעיר חדשה".[10]
ב-1967 התמנה ליושב הראש השני של "האיגוד לתכנון סביבתי בישראל", תפקיד בו כיהן עד 1969.[2]
בעקבות מלחמת יום הכיפורים, מדינות רבות ניתקו את קשריהן הדיפלומטיים עם ישראל, מה שדירדר את מעמד "המכון לתכנון ופיתוח" וגרם לצמצום פעילותו.[11] דודאי עזב את המכון באותה תקופה, והחל לעבוד כשליח האומות המאוחדות לסינגפור.[11] בתפקידו בסינגפור, ניהל את הצוות שהיה אמון על תוכנית פיתוח לאי, שהיה אז בן 4 מיליון תושבים. הוא עבד על המיזם במשך 4 שנים וחצי, שבסופן הוגשו לממשלת סינגפור תוכנית קונספטואלית כבסיס לתוכניות מפורטות[12]. לאחריה שב ארצה לעבוד על תוכנית קונספטואלית לפיתוח עתידי למצפה רמון.[12]
חיים אישיים
דודאי התגורר בתל אביב-יפו.[13] הלך לעולמו ב-1982 לאחר מחלה קשה.[12]
לקריאה נוספת
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל אישים | ||
|
פורטל אדריכלות | ||
|
פורטל ישראל | ||
|
פורטל תל אביב-יפו | ||
|
פורטל אשדוד | ||
- חן משגב, חיים יעקובי, תכנון כתרבות: עיון מחדש בגיאו-ביוגרפיה של הידע התכנוני בישראל דרך עבודתם של אריה דודאי ואורסולה אולסנר, קשת – כתב עת למדעי הרוח והחברה 7, 2024, עמ' 34–37
קישורים חיצוניים
- Arch. Arie Dudai, ISPADA – Israeli Planning, Architecture and Development in Africa, מתוך אוסף נחום זולוטוב ב"ארכיון אדריכלות ישראל" (באנגלית) (ארכיון)
- Sierra Leone National Urbanisation Plan, ISPADA – Israeli Planning, Architecture and Development in Africa (באנגלית) (ארכיון)
כתבות
- המגמה – "ערים חיות", הארץ, ראיון עם דודאי, 10 בספטמבר 1961
- דן מרגלית, פרסים יקרים לנכשלים, הארץ, 12 בפברואר 1967
- "תוכנית סינגפור" – מה בפי מנהלה, מעריב, ראיון עם דודאי, 16 בפברואר 1979
- מיכאל יעקובסון, סיבוב בבלוק המעוגל ברחוב יוספטל בבת ים, באתר חלון אחורי, 5 בפברואר 2022 (ארכיון)
ביאורים
- ↑ אחיו של אביה השמשוני.
- ↑ גליקסון כיהן בתפקיד בין 1953 ל-1957.[6]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 Arch. Arie Dudai, ISPADA – Israeli Planning, Architecture and Development in Africa, מתוך אוסף נחום זולוטוב ב"ארכיון אדריכלות ישראל" (באנגלית) (ארכיון)
- ^ 2.0 2.1 יושבי ראש איגוד המתכננים לדורותיהם, באתר התאחדות האדריכלים ובוני הערים בישראל
- ↑ בועז רענן, גאוגרפיה של עיר, אשדוד – גאוגרפיה, היסטוריה, טבע, מסלולי טיול: לקט מאמרים, אשדוד: החברה להגנת הטבע, 1990, עמ' 19–21
- ↑ "שקט יהיה לנו מספיק כשנמות – עכשיו הזמן לחיות": בין תכנון העיר המודרנית והחיים בה, עמ' 61
- ↑ אליעזר ברוצקוס, "אשדוד – רעיון והגשמתו" בפרויקט בן-יהודה
- ↑ Rachel Kallus, Introduction: Revisiting Artur Glikson's Work, Journal of Architectural and Planning Research, 2 21, 2004, עמ' 2, JSTOR 43031063
- ↑ תכנון כתרבות: עיון מחדש בגיאו-ביוגרפיה של הידע התכנוני בישראל דרך עבודתם של אריה דודאי ואורסולה אולסנר
- ↑ Arch. Ursula Oelsner, ISPADA – Israeli Planning, Architecture and Development in Africa (באנגלית)
- ↑ תכנון כתרבות: עיון מחדש בגיאו-ביוגרפיה של הידע התכנוני בישראל דרך עבודתם של אריה דודאי ואורסולה אולסנר, עמ' 40
- ↑ תכנון כתרבות: עיון מחדש בגיאו-ביוגרפיה של הידע התכנוני בישראל דרך עבודתם של אריה דודאי ואורסולה אולסנר, עמ' 40–46
- ^ 11.0 11.1 תכנון כתרבות: עיון מחדש בגיאו-ביוגרפיה של הידע התכנוני בישראל דרך עבודתם של אריה דודאי ואורסולה אולסנר, עמ' 36
- ^ 12.0 12.1 12.2 תכנון כתרבות: עיון מחדש בגיאו-ביוגרפיה של הידע התכנוני בישראל דרך עבודתם של אריה דודאי ואורסולה אולסנר, עמ' 37
- ↑ "תוכנית סינגפור" – מה בפי מנהלה, מעריב, ראיון עם דודאי, 16 בפברואר 1979
אריה דודאי40693790Q131250342