אריה אקשטיין

אריה אקשטיין על גג ביתו בראש פינה

פורטרט עצמי בשחור לבן

אריה ״לוליק״ אקשטיין (נקרא בילדותו אברום לייב; 1929 או 1930, וילנה - 3 ביולי 2015, ראש פינה) היה צייר וסופר ישראלי. גדל כנער אסופי בלודז' בפולין, שרד את הגיטאות ומחנות הריכוז ועלה לארץ ישראל בשנת 1948. עסק במקצועת שונים ומגוונים במהלך חייו, והיה אחד מתושביה הצבעוניים של ראש פינה. בשנת 1990 זכה בפרס ראשון בתחרות הסיפור הקצר בעיתון "הארץ" עם סיפורו: "הדודה אסתר".

קורות חייו

אריה אקשטיין נולד ב-1929 או 1930 בווילנה וגדל בלודז' שבפולין. אביו עזב את הבית כשהיה בן שמונה חודשים, ובגיל שבע ננטש על ידי אמו, שנסעה להתפרנס ב"עיר הגדולה". הדודה אסתר, אחותו של אביו, אספה אותו אל ביתה. במהלך שיטוטיו בגטו לודז' שהה גם בבית היתומים, אותו ניהלה חניכתו של יאנוש קורצ'אק שהרבה לבקר במוסד.

אקשטיין לא ידע את גילו המדויק. הוא הספיק ללמוד רק עד כיתה ג', אך צייר מאז שהוא זוכר את עצמו. מהגטו הוא עבר למחנות הריכוז, ושהה בחברתם של אנשי העולם התחתון, אותם הוא זוכר לטובה. לטענתו, הם היו אלו שעזרו לו בבדידותו ובעוניו, מאחר שהם עברו את הדברים הקשים על בשרם. על תלאותיו האישיות במחנות הריכוז סירב אפשטיין לדבר, אך חוויותיו הקשות נחשפו בציוריו ובספריו.

לאחר השחרור על ידי בעלות הברית שב אקשטיין לפולין. הוא הצטרף לנוער הציוני בגרמניה, כדי להתחמק מסכנת הגיוס לצבא הפולני. ב-1948, עלה ארצה והתגייס לפלמ"ח. הוא שירת בגדוד החמישי ("שער הגיא") ונפצע בקרבות לטרון. עם שחרורו עבד כימאי ודייג, לאחר מכן שימש כבוקר סוסים בקיבוץ עמיעד ועבד בקידוחי נפט בחברת "נפטא", כעוזר לגאולוג בערד. כל אותן שנים המשיך אקשטיין לצייר וגם לפסל מחוויותיו האישיות. בשנת 1959 זכה לפרס עידוד מטעם אגודת הציירים והפסלים, ובשנת 1960 הוצגה תערוכה מציוריו ב"גלריה צ'מרינסקי". בראיון שנתן לרגל התערוכה אמר לעיתונאי:

אם הצליחו התמונות שלי לזעזע מישהו, סימן שהשגתי את מטרתי. רציתי שהצופה ירגיש, ולו גם לרגע, מה שהרגשתי אני במשך כל שנות המלחמה. כשניגשתי לעבודה החלטתי שפחד אינו נחמד, ואף אינו חייב להיראות נחמד כשאתה מתאר אותו בצבעי שמן. לפני הפחד כולנו שווים. אמרו לי שלכל התמונות שלי הבעה של חיה נרדפת. בדיוק כך, כחיות נרדפות, הרגשנו אנחנו שם, בפולין, במחנות הריכוז, ממש כחיות נלחמנו על כל יום, על כל שעת חיים

— "חלודה על הנשמה" - מאמר בעיתון דבר

בשנת 1990 הוצגו יצירותיו בכנסת.

אריה אקשטיין הגיע לראש פינה בשנת 1967 והתאהב במקום. "כשבאתי לפה בפעם הראשונה הייתה לי הרגשה משונה שכבר הייתי פה קודם. ידעתי שיום אחד אבנה פה את ביתי, וכך עשיתי". הוא שכר בית בשכר דירה סמלי ונשאר במקום עד יום מותו. תחושת החופש וחברתם של ה"היפים" הרבים נעמה לו. דמותו הצבעונית הייתה ידועה לאנשי המקום ולמבקרים בו כאחד.

אקשטיין נישא זמן קצר לאחר שהגיע לארץ, אך התגרש לאחר זמן קצר. לאחר מכן חי שנים מספר עם בת זוג אחרת ונולד להם בן.

אריה אקשטיין נפטר בט"ז בתמוז תשע"ה, 3 ביולי 2015 ונטמן בבית העלמין בראש פינה.

פעילותו הספרותית

במהלך השנים חש אריה אקשטיין, שהציורים והפסלים שלו מנסים לספר סיפור, ואז החל לכתוב. ספרו "דודה אסתר" יצא בשנת 1992 בהוצאת כתר ותורגם לצרפתית, פולנית וגרמנית. אקשטיין הוציא עוד שלושה ספרים לאחר ההצלחה הבלתי צפויה וההד התקשורתי הנרחב שעוררה זכייתו בפרס ראשון של הצייר ה"היפי" מראש פינה, שעל פי עדותו שלו ידע בקושי לחתום את שמו.

ספריו

• דודה אסתר, ירושלים, כתר, 1992) <תורגם לגרמנית, פולנית וצרפתית>
• רחוב דולנה (ירושלים : כתר, 1995)
• סיפורי יום-יום (ראש פינה : הוצאה עצמית, 2007)
• 4 עונות של לילה (ראש פינה : הוצאת גוטה-גוטה, 2007)

ציורים

את ציוריו ניתן למצוא בגלריית האומנות הראל עבודי שבראש פינה.

לקריאה נוספת

• הדה בושס, "להיחלץ מן הכאב, הארץ, 21 ביולי 1992
• מיכאל וולף, "חפש את האדם", על המשמר, 31 ביולי 1992
• רות לאופר, "מקומי כאן בין בני האדם, עיתון 77, גיליון 151 - 152 (1992), עמ' 9
• בלהה רובינשטיין, "צחוק חורק שיניים", ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 3 ביולי 1992, עמ' 24.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אריה אקשטיין בוויקישיתוף

• אריה אקשטיין, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• אריה (לוליק) אקשטיין באתר ראש פינה
• "תערוכה של צייר שהיה שם", חרות, 1 בינואר 1960
• Harel Abudi Art Gallery, קישור לציורים של אריה אקשטיין בדף הפייסבוק של הגלריה.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30787677אריה אקשטיין