אֲרוֹמִמְךָ לִכְבוֹד שִׁמְךָ.
|
אֲרוֹמִמְךָ לִכְבוֹד שִׁמְךָ. יִתְרוֹמָם וְיִתְעַלֶּה:
פזמון: לְעִיר צִיּוֹן הַר קָדְשְׁךָ. שָׁם נִשְׂמַח וְנַעֲלֶה:
בְּיוֹם שִׂמְחָה אֲשַׁבְּחָהּ. לַייָ בְּפֶה מָלֵא:
גָּדוֹל אַתָּה. גְּאַל עַתָּה. לָנוּ מִיָּד מְכַלֶּה:
דְּבַר מֶלֶךְ. בְּחַג נֵלֵךְ. בִּשְׁלשׁ מוֹעֲדִים אֵלֶּה:
הָאֵל נוֹרָא. נָתַן תּוֹרָה. לְעַם יָצָא מִבֵּית כֶּלֶא:
וְהוּא אֵלִי. חַי גּוֹאֲלִי. בְּעוֹלוֹת פָּנָיו אֲחַלֶּה:
זִכְרוּ חַסְדּוֹ. אֵין בִּלְעֲדוֹ. עוֹשֶׂה נִסִּים וָפֶלֶא:
חֶמְדַּת לִבִּי. צוּר מִשְׂגַּבִּי. מִשְׁאֲלוֹת לִבִּי מַלֵּא:
טוֹבוֹת עֲשֵׂה. לְעַם עוֹשֶׂה. מִצְוַת יוֹמֵי וְלֵילֵי:
יָה אֵל שְׁלַח. לְעַם נִזְנַח. מְבַשֵּׂר וּבַר נִפְלֵי:
כָּל צַר תַּשְׁמִיד. מִנִּי תַּפְרִיד. וְכָל הָאוֹיְבִים כַּלֵּה:
לְךָ אֲבִי שׁוּר כְּאֵבִי. מִבּוֹר גָּלוּתִי דְּלֵה:
מֶלֶךְ עוֹלָם. צוּר גּוֹאֲלָם. עַם שִׁמְךָ מְהַלְּלֵיהּ:
נְהַלֵּל לָךְ. בְּעוֹלָמָךְ. וְשִׁמְךָ נְגַדְּלֵיהּ:
סְלַח רִשְׁעִי. מְחֵה פִּשְׁעִי. לִזְכוּת תְּהַפֵּךְ לֵיהּ:
עֲזֹר הָאֵל. לְיִשְׂרָאֵל. מַזָּלָם עֲלֵה יַעֲלֶה:
פֶּה יָשִׂיחַ. עֵת מַשִׁיחַ. בַּנִּסְתָּר וּבַנִּגְלֶה:
צַעֲקַת דַּל. שְׁמַע וּגְאַל. וְאִם לָאו. מִי יִגְאָלֵיהּ:
קָרֵב זְמַן. עַם לֹא אַלְמָן. חוֹן עָלָיו וּשְׁמַע קָלֵיהּ:
רְפָא צִירִי. הָאֵל צוּרִי. יְיָ רוֹפֵא כָל חוֹלֶה:
שַׁדַּי אַתָּה. עַם בָּחַרְתָּ. בְּבֵין הָאֻמּוֹת גּוֹלֶה:
תִּשְׁבִּי תָּבִיא. לְעִיר צְבִי. כֻּלָּנוּ מְצַפִּים לֵיהּ:
|
|
|
|
|
ארוממך לכבוד שמך הוא פיוט שמחברו לא ידוע שמושר בקהילות עדות המזרח בשמחת תורה. בפיוט מובעת הערגה והציפייה לעליה לרגל לירושלים ולבית המקדש בשלושה רגלים. בשיר שבחים לבורא שמשמשים בסיס לתפילה ולבקשה לגאולת עם ישראל, להשמדת אויביו ולהחזרת עם ישראל למקומו. בקשת הגאולה בפיוט זה היא לישועה מיידית: "גָּדוֹל אַתָּה גְּאַל עַתָּה". הדברים קשורים גם בבקשת מחילת עוונות והפיכתם לזכויות: "סְלַח רִשְׁעִי. מְחֵה פִּשְׁעִי. לִזְכוּת תְּהַפֵּךְ לֵיהּ". כידוע, התלמוד[1] מביא את ההבחנה של ריש לקיש בין שתי מדרגות של תשובה: תשובה מיראה ותשובה מאהבה, בעוד לעושה תשובה מיראה נהפכים הזדונות לשגגות, לעושה תשובה מאהבה נהפכים הזדונות לזכויות, וזו בקשת המשורר שימחלו העוונות ויהפכו לזכויות.
בבית האחרון בקשה לגילויו של אליהו הנביא ולבואו לירושלים.
רוב הפיוט כתוב בעברית, אך משולבות בו, כנראה לצרכי החריזה, מספר מילים בארמית. הפיוט מסודר באקרוסטיכון לפי סדר האלפבית העברי, ומשולבים בו הרמזים רבים. לרוב הוא מושר כדו-שיח בין שליח הציבור לבין הקהל, כאשר שליח הציבור שר את השורות המתחלפות והקהל עונה לו ברפרן: "לְעִיר צִיּוֹן הַר קָדְשְׁךָ. שָׁם נִשְׂמַח וְנַעֲלֶה".
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
37251132ארוממך לכבוד שמך
