ארווין צ'רגף
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
ארווין צ'רגף (באנגלית: Erwin Chargaff, 1 באוגוסט 1905 - 20 ביוני 2002) היה ביוכימאי יהודי אמריקאי. כיהן כפרופסור לביוכימיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה, חבר הסגל שם במשך כ-40 שנה.
נודע בעיקר כמגלה חוקי שרגף, שהוליכו בהמשך לגילויו של מבנה הסליל הכפול של ה-DNA. כשג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה בשנת 1962, בשל גילוי מבנה ה-DNA, רבים טענו שצ'רגף צריך היה לקבל את הפרס יחד עימם.
זוכה המדליה הלאומית האמריקאית למדעים בשנת 1974.
קורות חיים
צ'רגף נולד ב-1905, להורים יהודים בצ'רנוביץ, אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום באוקראינה. אביו, הרמן (1870–1934) היה בנקאי יהודי ממוצא ספרדי[1], בעלים של בנק פרטי קטן, אמו רוזה (לבית זילברשטיין) (1878-1943). הייתה לו אחות אחת צעירה ממנו. כשהיה צ'רגף בן חמש ירד אביו מנכסיו עקב מעילה של עובד בבנק שלו, אבל עדיין תנאי החיים הכלכליים בהם גדל היו לא רעים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהיה בן תשע, ברחה המשפחה מאימת צבא האימפריה הרוסית, מצ'רנוביץ לווינה.
למד בבית ספר תיכון יוקרתי בווינה, ה-Maximiliansgymnasium והצטיין בעיקר בלימודי שפות, צ'רגף שלט בלא פחות מ-15 מהן. בגיל 18 החל ללמוד כימיה באוניברסיטת וינה, כאשר סיבותיו לבחירת מקצוע זה דווקא, היו שתיים: א. הוא לא ידע דבר על המקצוע, מדעים לא היו חלק ממקצועות הלימוד בגימנסיה האוסטרית. ב. היה לו דוד עשיר בעל בתי חרושת לכוהל והוא סבר שיוכל לעבוד ככימאי אצל הדוד[2].
סיים את הדוקטורט ב-1928 בהנחיית פריץ פייגל, אף הוא יהודי ואז, עקב המחסור במקומות עבודה בווינה של אותה תקופה נסע לארצות הברית. במשך שנתיים שימש כעמית מחקר במחלקה לכימיה אורגנית של אוניברסיטת ייל. בתקופה זו גילה שתי חומצות שומן רוויות (Branched chain fatty acids) חדשות וחקר את חיידק השחפת. כמו כן, בתקופה זו, בספטמבר 1929 נישא לוורה ברוידו, חברתו עוד מימיו באוניברסיטת וינה.
ב-1930 חזר לאירופה כעמית מחקר האחראי ללימודי הכימיה במחלקה לבקטריולוגיה ובריאות הציבור של אוניברסיטת ברלין. הוא עבד שם שלוש שנים בלבד, בטרם סולק מהאוניברסיטה בשל יהדותו, על ידי הנאצים שעלו אז לשלטון בגרמניה.
ברח לפריז ושם במשך כשנתיים היה עמית מחקר במכון פסטר ואז, ב-1935 היגר סופית לארצות הברית. אמו, שנשארה מאחור בווינה, על אף מאמציו להביאה לארצות הברית (אביו נפטר עוד ב-1934), נרצחה על ידי הנאצים בשואה, ב-1943.
עם הגיעו לניו יורק התקבל צ'רגף כחבר סגל זוטר במחלקה לביוכימיה של אוניברסיטת קולומביה ובה הוא המשיך במשך כמעט ארבעים השנים הבאות, עולה בהדרגה בסולם הדרגות האוניברסיטאי, עד שכיהן בשנים 1970–1974 כראש המחלקה. עם זאת, את הפרופסורה המלאה הוא קיבל רק ב-1952, שנתיים אחרי שפרסם את תגליתו בנוגע לחוק צ'רגף הראשון.
הוא פרש מההוראה בקולומביה בהגיעו לגיל 69, ב-1974 ובמשך 18 השנים שלאחר מכן, עד גיל 87 ב-1992 המשיך במחקריו במסגרת בית חולים רוזוולט, חלק ממערכת הבריאות של בתי החולים הר סיני הניו יורקית.
וורה צ'רגף נפטרה ב-1995 ושבע שנים אחריה נפטר גם ארווין צ'רגף והוא בן 97. הם השאירו אחריהם בן אחד.
חוקי שרגף
צ'רגף החל בחקר חומצות הגרעין ב-1944 וחוק צ'רגף הראשון פורסם על ידו ב-1950. לפי חוק זה, כמות האדנין והתימין ב-DNA, זהה וכך גם כמות הציטוזין והגואנין. החוק הזה היה השלב הראשון שהוליך למסקנה, שה-DNA מורכב משני זוגות בסיסים ולא סתם ארבעה בסיסים. עד צ'רגף סברו החוקרים שכמות כל אחד מארבעת הבסיסים, זהה. תגלית זו הייתה אבן דרך חשובה בגילוי מבנה הסליל הכפול של ה-DNA אותו הוכיחו בהמשך ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק.
חוק צ'רגף השני אומר שכמות כל זוג בסיסים ב-DNA משתנה על פי סוג בעל החיים. שונות מולקולרית זו הפכה את ה-DNA למועמד מתאים לשאת מטען גנטי.
פרסים ואותות כבוד
בניגוד לפרס נובל שנמנע ממנו, לדעתו שלא בצדק, פועלו של צ'רגף זכה להכרה בזכות הרבה מאוד פרסים ואותות כבוד אחרים, ביניהם:
- 1949 - מדליית פסטר
- 1958 - מדליית קרל ניוברג
- 1961 - חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
- 1963 - פרס שארל לאופולד מאייר(אנ')
- 1964 - פרס היינקן לביוכימיה וביופיזיקה(אנ')
- 1965 - נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית)
- 1971 - חבר באקדמיה לאופולדינה
- 1973 - מדליית גרגור מנדל(גר')
- 1975 - המדליה הלאומית למדעים
- 1979 - חבר החברה הפילוסופית האמריקאית
- 1984 - פרס יוהאן היינריך מרק(אנ')
- 1990 - עיטור כבוד בגין שירותיו למען הרפובליקה האוסטרית(אנ')
- 1994 - פרס וינה לפובליציסטיקה(גר')
- 1994 - העיטור האוסטרי למדע ולאמנויות(אנ')
- 2000 - פרס פרידריך מרקר(אנ')
כתיבתו
צ'רגף כתב במהלך הקריירה המדעית הארוכה שלו מעל ל-500 מאמרים מקצועיים, וכן מס' רב של ספרים, ובהם:
- Chargaff, Erwin (1978). Heraclitean Fire: Sketches from a Life Before Nature. Rockefeller University Press. ISBN 0-874-70029-9.
- Unbegreifliches Geheimnis. Wissenschaft als Kampf für und gegen die Natur. Stuttgart: Klett-Cotta, 1980, מסת"ב 3-608-95452-X
- Bemerkungen. Stuttgart: Klett-Cotta, 1981, מסת"ב 3-12-901631-7
- Warnungstafeln. Die Vergangenheit spricht zur Gegenwart. Stuttgart: Klett-Cotta, 1982, מסת"ב 3-608-95004-4
- Kritik der Zukunft. Essay. Stuttgart: Klett-Cotta, 1983, מסת"ב 3-608-93576-2
- Zeugenschaft. Essays über Sprache und Wissenschaft. Stuttgart: Klett-Cotta, 1985, מסת"ב 3-608-95373-6
- Serious Questions, An ABC of Sceptical Reflections. Boston, Basel, Stuttgart: Birkhäuser, 1986
- Abscheu vor der Weltgeschichte. Fragmente vom Menschen. Stuttgart: Klett-Cotta, 1988, מסת"ב 3-608-93531-2
- Alphabetische Anschläge. Stuttgart: Klett-Cotta, 1989, מסת"ב 3-608-95646-8
- Vorläufiges Ende. Ein Dreigespräch. Stuttgart: Klett-Cotta, 1990, מסת"ב 3-608-95443-0
- Vermächtnis. Essays. Stuttgart: Klett-Cotta, 1992, מסת"ב 3-608-95851-7
- Über das Lebendige. Ausgewählte Essays. Stuttgart: Klett-Cotta, 1993, מסת"ב 3-608-95976-9
- Armes Amerika – Arme Welt. Stuttgart: Klett-Cotta, 1994, מסת"ב 3-608-93291-7
- Ein zweites Leben. Autobiographisches und andere Texte. Stuttgart: Klett-Cotta, 1995, מסת"ב 3-608-93313-1
- Die Aussicht vom dreizehnten Stock. Stuttgart: Klett-Cotta, 1998, מסת"ב 3-608-93433-2
- Brevier der Ahnungen. Eine Auswahl aus dem Werk. Stuttgart: Klett-Cotta, 2002, מסת"ב 3-608-93513-4
- Stimmen im Labyrinth. Über die Natur und ihre Erforschung. Stuttgart: Klett-Cotta, 2003, מסת"ב 3-608-93580-0
קישורים חיצוניים
- "Erwin Chargaff", באתר הגרדיאן
- "Erwin Chargaff, 96, Pioneer In DNA Chemical Research", באתר הניו יורק טיימס, 30 ביוני 2002
- "Erwin Chargaff", באתר Famous Scientists
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ "CHARGAFF, ERWIN"
- ^ "Erwin Chargaff", באתר Famous Scientists
29853360ארווין צ'רגף