ארגוני נשים יהודיות באטלנטה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ארגוני נשים יהודיות באטלנטה היו ארגוני נשים שהחלו להתארגן באטלנטה לקראת סוף המאה ה–19. באותה עת החלו נשים יהודיות אמריקאיות להיות מעורבות בפעילות למען הקהילה. פעילותם המשמעותית של ארגונים אלה החלה בין השנים 1870–1930. הנשים היהודיות היו גורם משמעותי בדאגה לצורכי הקהילה היהודית. נשים החלו לגייס כספים לתרומות וצדקה, לארגן אירועים ולדאוג ולשרת את צורכי הקהילה היהודית.[1]בדומה לחברת הנשים האמריקאיות הלא יהודיות, נשים יהודיות החלו לפעול למען הקהילה במסגרת ארגוני נשים יהודיות. לפעילות הארגונית של הנשים היה כוח רב בעיצוב מעמדה ותפקידה של האישה בחברה. הפעילות הארגונית למען הקהילה הייתה הזדמנות ראשונה עבור הנשים היהודיות להשפיע ולחולל שינוי במרחב הציבורי.[2] ארגוני הנשים היהודיות באטלנטה נבדל מארגוני נשים יהודיות אחרות בכמה הבטים. ראשית, האוכלוסייה היהודית באטלנטה נשארה קטנה יותר באופן משמעותי מקהילות יהודיות בצפון ארצות הברית, בנוסף ארגוני הנשים היהודיות באטלנטה נוסדו מאוחר יותר מהארגונים בצפון ארצות הברית. יתר על כן, הנשים היהודיות של אטלנטה הצליחו לרקום קשרים ארגוניים עם נשים לא יהודיות בשלבים מוקדמים של התפתחות הארגוני הנשים. ארגון הנשים היהודיות המוקדם ביותר באטלנטה היה ארגון צדקה, חברות הצדקה של הנשים העבריות במדינת אטלנטה (באנגלית Hebrew Ladies Benevolent Society of: Atlanta). בהמשך נוסדה המועצה הלאומית של נשים יהודיות באטלנטה שפועל עד היום.[3]

ההיסטוריה של הקהילה היהודית באטלנטה

היו גלי הגירה רבים של יהודים לארצות הברית. בעידן הקולוניאלי מספר קטן של יהודים ממוצא ספרדי וממוצא גרמני השתקעו בחוף המזרחי של ארצות הברית בחמש ערים מרכזיות ששתיים מהן היו סוואנה וצ'ארלסטון שבדרום ארצות הברית. זרם מהגרים יהודים גדול יותר החל להגיע בין 1830 ל-1880. בשנת 1830 הגיעו היהודים הראשונים ממוצא גרמני לעיר אטלנטה שבמדינת ג'ורג'יה בארצות הברית. באותה העת, אטלנטה עוד הייתה כפר קטן הנקרא, "טרמינוס", Terminus. חלק מהמהגרים התגוררו בעיר באופן זמני, אחרים עזבו את העיר ואחר כך חזרו. כשמערכת מסילות הברזל החלה להתפתח באזור, העיירה החלה לגדול ולמשוך אליה עוד אנשים, ביניהם אוכלוסייה יהודית.  התפתחות העיירה הקטנה הביאה אתה אפשרויות כלכליות למהגרים והזדמנויות לתעסוקה. יהודים שהשתקעו באזור זה עסקו בעיקר ברוכלות, והיו בעלי חנויות קטנות. אחת מהסיבות שהעיירה משכה אליה יהודים הייתה משום שלא הורגשה בה אפליה דתית.[4]היהודים התקבלו בסבר פנים יפות ובלטו בפעילותם במישור האזרחי והקהילתי. מספר דוגמאות לאישים בולטים בקהילה, הנרי לוי הקים חנות כלבו גדולה, החנות שלו הפכה לאחד העסקים הכי משגשגים בעיירה. דוד מאיר, היה בנקאי, בשנת 1872 הוא ייסד משרד חינוך בעיר, אהרון הס היה חבר במועצת העירייה ובשנת 1875 היה מחליף ראש העיר הראשון. דר' הנרי בק היה רופא מוערך בקהילה. היהודים היו מאוד מוערכים בקרב הקהילה הנוצרית בה הם חיו ותרמו רבות להתפתחות ושגשוג העיר. ארגוני הנשים בעיר היו שותפים לתרומה לקהילה. הנוצרים ראו ביהודים אנשים העובדים קשה, אנשים חסכנים ועם זאת נדיבים, ומנהלים חיי משפחה הראויים להערכה.[5]

ככל שהעיירה הפכה למרכז אורבאני הקהילה היהודית החלה לגדול ולשגשג. היהודים שחיו בעיירה החלו לייסד מוסדות יהודיים וקהילות יהודיות. קבוצות של יהודים התאחדו לקהילות בעיקר על פי מוצאם. ב-1851 היו באטלנטה רק כארבעים יהודים, אך אותה קבוצה קטנה של יהודים החלה להקים שירותים קהילתיים.[4] בשנת 1870 ו-1880 הקהילה היהודית באטלנטה מנתה כחמש מאות איש. כמעט כל היהודים היו חברים בארגון בני ברית ובקהילה העברית לצדקה, Hebrew Benevolent Congregation, שהיה בית הכנסת היחיד בעיר. רוב היהודים באותה העת היו בני המקום. ב-1885 החל להגיע זרם מהגרים ממזרח אירופה לעיר. אף על פי שיהודי העיר עשו מאמצים רבים כדי לעזור למהגרים להתאקלם לחיים החדשים, המהגרים החדשים התקשו לקבל את דרכי היהודים שחיו בעיר וכבר נטמעו בחברה, ולכן הקימו בית כנסת  וארגונים משלהם. בשנת 1887 הקימו המהגרים החדשים את בית הכנסת "אהבת אחים". אותם מהגרים יהודים התגוררו באותו רחוב הנקרא רחוב האנטר. המהגרים היהודים החדשים לא גילו רצון להיטמע בחברה החדשה. לעומת זאת היהודים המקומיים התביישו באחיהם היהודים שהתבלטו בחברה הדרומית. אף על פי שהקהילה היהודית המקומית התגייסה כדי לעזור לאחיהם היהודים המהגרים, הם לא עודדו אותם להצטרף לארגונים שלהם. למעשה, כמעט ולא היו מגעים חברתיים בין שתי הקהילות. ככל שהזמן חלף גם חברי קהילת "אהבת אחים" החלו להתרגל לחיים האמריקאים. רב הקהילה, ב. מאירוביץ החל לשאת את הדרשות שלו באנגלית. המעבר לשימוש בשפה האנגלית זיכה את קהילת אהבת אחים בהערכה רבה, הן בקרב היהודים והן בקרב החברה הנוצרית. המעבר הזה ייצג עבורם קבלה של התרבות החדשה . ב-1904 קבוצה של יהודים אורתודוקסים הקימו בית כנסת חדש ברחוב האנטר, הנקרא " שירת ישראל" וזמן קצר לאחר מכן נוסדו עוד שתי קהילות, "אנשי ספרד", קהילה אולטרה אורתודוקסית  ו"בית ישראל", קהילה קונסרבטיבית. ב-1906 הגיעו לעיר זרם מהגרים יהודים  נוסף מטורקיה ומרודוס, ובעקבותיו נוצרו עוד שתי קהילות יהודיות, "אור חיים" ו"אהבת שלום". בסופו של דבר ב-1914, בגלל קשיים כלכלים שתי הקהילות החליטו להתאחד  וקראו לעצמם "אור ושלום". בקהילה היו חברים כ-1920 איש וקהילה זו פנתה בעיקר ליהודים המזרחים. קהילת "אור ושלום" נמנעה ממגעים חברתיים עם הקהילות היהודית הקיימות בעיר. "אור ושלום" הקימה לעצמה מוסדות משלה, בית ספר לתלמוד תורה בית קברות משלה. אנשי הקהילה הקפידו להתחתן אך ורק עם בני הקהילה. רק  ב-1940 יהודים בקהילה האשכנזית החלו להתחתן עם יהודים מהקהילה המזרחית.[6] מה שייחד את כל קהילות היהודים בעיר היה שהטילו ספק והתנגדו לקבוצות יהודים שקראו לעצמם "Worksmen's Circle", "מעגל העובדים". קבוצה זו הייתה קבוצה שהגדירה עצמה כסוציאליסטים ונמנעה מחברות באחת הקהילות היהודיות בעיר.[7]

חברות הצדקה של הנשים העבריות באטלנטה

ארגון הצדקה הראשון של נשים יהודיות נוסד בפילדלפיה, בשנת 1819 על ידי רבקה גרטץ. מיד לאחר היווסדו של הארגון בעיר זאת, החלו להיווסד ארגונים נוספים ברחבי ארצות הברית.[8]בשנת 1870 נוסד הארגון באטלנטה על ידי ג'ניס רוטשילד.[9]

זהו ארגון הצדקה הראשון המזוהה עם הקהילה היהודית שנוסד בעיר.[9]חבורת הצדקה פעלה במסגרת הקהילה העברית לצדקה, "Hebrew Benevolent Congregation", קהילה רפורמית שנהגו לקרוא לה "המקדש" - "Temple". חבורת הנשים העבריות השקיעה את מירב מאמציה לגיוס תרומות וצדקה. חברות הצדקה של הנשים העבריות נוסדה כתגובה לזרם המהגרים הרב של יהודים ממזרח אירופה שהגיעו לעיר עד סוף המאה ה-19. לנשים היהודיות ולקהילה היהודית הוותיקה באטלנטה היה חשוב לשמר את שמה הטוב של הקהילה היהודית. בגלל המנהגים, הלבוש וצורת החיים של המהגרים החדשים, היהודים הוותיקים באטלנטה התביישו באחיהם, לא רצו שהחברה הנוצרית תראה באחיהם היהודים, המהגרים החדשים, כנטל. לכן, עשו כל שביכולתם כדי לעזור לאותה קבוצת מהגרים יהודים להתאקלם בעולם ובתרבות החדשה.[10]

חבורת הצדקה של הנשים העבריות ארגנה תוכניות שיספקו למהגרים אוכל, פחם, ביגוד ותמיכה כלכלית. כמו כן, חבורת הצדקה של הנשים העבריות קיימה שעורי בישול לנשים המהגרות, כדי ללמדן את סגנון הבישול המקומי. ב-1877 הקהילה העברית לצדקה עברה למבנה קבע. במרתף המבנה, היה בית תמחוי שהנשים הפעילו. באותו המרתף התקיימו בלילות שעורים ללימוד שפה למהגרים, כמו כן המהגרים יכלו להתגורר באופן זמני במרתף בית הכנסת. על פי פרוטוקולים של הקהילה מאותה תקופה, נוצרו ארגוני נשים קטנים נוספים במסגרת הקהילה,  ארגון לנשים צעירות,  Young Ladies' Auxiliary Society, ארגון נשות בית הכנסת, Ladies' Temple Guild  וארגון סיוע של הנשים העבריות, Ladies' Hebrew Aid Association . ארגוני נשים אלה, אשר פעלו במסגרת הקהילה, פעלו למען גיוס תרומות ואף דאגו לתחזק ולעצב את מבנה הקהילה. גיוס הכספים נעשה על ידי ארגון מסיבות וקונצרטים, שהשתתפות בהם עלתה כסף, כמו כן נגבו דמי חברות לארגון. הכסף שגויס שימש למימון עבודת רווחה וריהוט למבני הקהילה. בנוסף גויסו כספים שנשלחו לקהילות יהודיות באירופה כדי לסייע לקורבנות הפוגרמים.[11] לנשים שהיו מעורבות בגיוס הכספים היה מעט השפעה בהחלטה מה לעשות עם הכסף שגויס, אך בזכות הפעילויות והתוכניות שחברת הצדקה של הנשים הוציאה לפועל הצליחו לגייס כספים שמימנו ותמכו בתוכניות הרווחה ובפעילויות שהקהילה ארגנה.[12]

מועדוני נשים יהודיות בעלי אופי חברתי

היו גם מועדוני נשים בעלי אופי חברתי אשר לא השתייכו לקהילות בתי כנסת. בין מועדונים אלה היה "מועדון הסבתות היהודיות" (באנגלית: Jewish Grandmother's Club) אשר נוסד בשנת 1890.מרבית חברות המועדון היו גם חברות בקהילה הרפורמית, אך המפגשים של נשים אלה היו בעיקר סביב אירועיים חברתיים ותרבותיים. במסגרת כל מפגש, החברות נהגו לאסוף תרומות. ארגון נשים נוסף, שעל פי עיתון מקומי, נחשב לארגון יוקרתי במיוחד היה "מועדון אחר הצהרים של יום שלישי" ( באנגלית: Tuesday Afternoon Club). מועדון זה הגביל את מספר החברות לשתים עשרה. גם הן נהגו לארגן מפגשים חברתיים בהם על חברה לתרום סכום כסף מוסכם מראש לבית היתומים היהודי בעיר.[13]

מועדוני הנשים היהודיות וארגוני הנשים שהשתייכו לקהילה היהודית פעלו למען גיוס כספים ופילנתרופיה. הפעילות החלוצית של עמותות אלה הן שאיפשרו התפתחות של ארגון נשים יהודי מתוחכם ב 1890.[14]

השפעת פעילות הנשים היהודיות על מעמדן החברתי

לפעילות נשות אטלנטה בחברות הצדקה של הנשים העבריות, הייתה השפעה רבה גם על מעמדה ותפקידה של האישה ביהדות ובכלל בחברה האמריקאית. האישה האידיאלית בתנ"ך מתוארת כ"אשת חייל", אישה שמקדישה את כל הכוחות שלה, הן הפיזיים והן הנפשיים לטובת משפחתה. אשת חייל מוגדרת כאישה המקריבה את עצמה, ויוצרת את זהותה דרך עזרה ומתן שרות לאחר. כאישה לבעל ואם, עליה להיות חרוצה, לגלות אמפתיה לבעלה וילדיה ולפעול כדי לעזור להם ולסובבים אותה. ההקרבה המתמדת של האישה לבעלה ולמשפחתה מאפשרת לבעלה ולילדיה להצליח. ההצלחה והשגשוג של הבעל והילדים הוא התגמול האישי של האישה. על פי המסורת היהודית, התפקיד היחיד שיש לאישה הוא, לתמוך באחר ולהיות אישיות המעוררת השראה. האישה היא מאן סוכנות שפועלת "מאחורי הקלעים", פעילותה למען האחר מעצימה את הסובבים אותה. תפקיד האישה ביהדות, שחלקו מיתוס וחלקו מציאות החל עם הזמן, להשתנות, ולתת ביטוי שונה בהקשר האמריקאי.[15]בזמן שבמסורת היהודית היה מצופה מנשים לפעול למען משפחתן ולמען עזרה לזולת וצדקה, פעילות נשים התנדבותית למען צדקה בארצות הברית הפכה לתנועה משמעותית.

בתחילת המאה ה-19, לנשים יהודיות בארצות הברית, ממוצא גרמני, ממעמד הביניים, היה מספיק זמן פנוי כדי לפעול בהתנדבות, כקבוצה, למען עזרה בקהילה. באותה העת, החלו לקום חבורות צדקה של נשים יהודיות ומועדוני נשים ברחבי ארצות הברית. כנשים הפועלות למען משפחתן ופעולות בהתנדבות למען עזרה לזולת בקהילה, וחברות במועדוני נשים, נשים יהודיות, ממשו את תפקידן המסורתי כ"אשת חייל". חברות בארגוני ומועדוני נשים זימנה פגישות חברתיות והווי נשי.[16]העשייה הוולונטרית של הנשים אפשרה לנשים ליצור זהות משל עצמן, מודעות עצמית ובוא בעת, לרכוש ניסיון ומיומנות בניהול ארגון ומנהיגות. כל זאת, מבלי לפגוע ולערער את מקומה ותפקידה המסורתי של האישה ביהדות.  נשים יהודיות שהחלו את פעילותן הוולונטרית הענפה, למען הקהילה הפכו ל"סוכנות" הקהילה, ובכך למעשה, נשים אלה פרצו את גבולות הבית והחלו להגדיר מחדש את תפקידן הן כנשים יהודיות והן כנשים בחברה האמריקאית.[17] רישומים מפורטים על ארגוני ומועדוני הנשים האלה לא שרדו, ולכן לא ניתן לציין במדיוק באיזו שנה הפסיקו לפעול.[18]

המועצה הלאומית של נשים יהודיות באטלנטה National Council of Jewish Women

בשנת 1893 נוסדה המועצה הלאומית לנשים יהודיות בשיקגו.[19] זו פעם ראשונה בהיסטוריה שנוצר ארגון יהודי, נשי ארצי.[20]ייסוד ארגון זה הביא לכך שנוסדו "סניפים" של הארגון ברחבי ארצות הברית וביניהם אטלנטה שבמדינת ג'ורג'יה. המועצה הלאומית של נשים יהודיות באטלנטה (NCJW) נוסד בשנת 1895 על ידי שש נשים יהודיות ממוצא גרמני. זה הוא הארגון הנשי הארצי הראשון בהיסטוריה שהוקם בעיר. להקמת הארגון הייתה משמעות רבה על פעילות הנשים החברות בארגון, שלא פעלה רק לטובת רווחת הקהילה היהודית אלה גם לטובת כלל האוכלוסייה בעיר ולטובת קידום מטרות לאומיות. ההמועצה הלאומית של נשים יהודיות באטלנטה קיבל את ההנחיות לפעילות מהארגון הארצי. החברות בארגון זה נחשב יוקרתי יותר בקרב הנשים בדרום, ביחס לחברות בארגון הצדקה של הנשים העבריות באטלנטה.[21]

פעילות הארגון

פעילות הארגון מראשית דרכו בשנת 1895 היה בסיס להתפתחותו של ארגון נשי יהודי מתוחכם. מתחילת פעילותה היה למועצה הלאומית של נשים יהודיות מבנה ארגוני מובהק, חברות הנהלה, פקידות וחברות ארגון שהיו אחראיות על ניהול ישיבות, ארגון והוצאה לפועל של תוכניות והכנת דוחות שוטפים על פעילות הארגון. הניסיון שחברות הארגון צברו בניהול והוצאה לפועל של תוכניות היו בסיס שאפשר לנשים לצבור כוח פוליטי ומעורבות גדולה יותר בקהילה. המועצה הלאומית של נשים יהודיות ארגנה לחברות קבוצות למידה, בהן למדו נשים על היסטוריה, פוליטיקה, כלכלה ועבודה סוציאלית. קבוצות הלמידה הללו היו כלי בלתי פורמלי שבאמצעותו נשים צברו ידע והשכלה. מה שייחד את המועצה הלאומית של נשים יהודיות מיתר ארגוני הנשים באטלנטה, בצורה המשמעותית ביותר,  היה בכך שבשנת 1896 הארגון הצטרף לפדרציה של מועדוני הנשים בג'ורג'יה G.F.O.W.C-  והוכר רשמית כמועדון נשי של המדינה.[22]הצטרפות הארגון לפדרציה של מעדני הנשים בג'ורג'יה אפשר לחברות המועצה הלאומית של נשים יהודיות להיות חשופות לקבוצות ומועדונים נשים מגוונים בעיר ולעבודה בשיתוף פעולה.[22] אף על פי שהמועצה הלאומית של נשים יהודיות באטלנטה פעלה על פי  ההנחיות של הארגון הארצי, תחילת פעילותו בעיר עדיין הופנתה כלפי הקהילה  היהודית המקומית ולמעשה היו ארגון נוסף שפעל בקהילה העברית לצדקה. המועצה הלאומית של נשים יהודיות באטלנטה גם פעלה בשיתוף פעולה עם חברות הצדקה של הנשים העבריות באטלנטה. עיקר פעילותן בתחילה היה גיוס כספים למטרות צדקה ועזרה למהגרים החדשים בעיר. בהמשך פעלו גם כדי לעזור לכלל האוכלוסייה בעיר.[23]הארגון סייע לאוכלוסייה המבוגרת בעיר, קידם תוכניות חינוך וגייס כספים כדי לעזור ליהודים במצוקה בעולם. חברות הארגון אימצו מחלקה בבית חולים לחיילים בעיר. הן דאגו לבקר את החיילים, לתפור להם בגדים, ולקנות לחיילים מגזינים וסיגריות. המועצה הלאומית של נשים יהודיות התנדבה גם כדי לעזור לקורבנות של שיטפונות להם דאגו לאוכל וביגוד. חברות הארגון התנדבו בבתי ילדים עם מוגבלויות וסייעו בפעילות של הצלב האדום.[24]

בשנות העשרים' היו חברות בארגון שפעלו ותמכו בתנועה של הסופרג'יסטיות שנלחמה למען כך שנשים יקבלו זכות בחירה. עד שנת 1930 הנשים היהודיות באטלנטה החלו לקחת חלק בתפקידים ציבוריים ופוליטיים. המעורבות של נשים יהודיות בחיים הציבוריים הביאה עמה לא מעט ביקורת בקרב חברים בקהילה היהודית. היו קולות שטענו שנשים אלה נוטשות את ביתם, וכתוצאה מכך משפחתן בסכנה. בין המתנגדים לפעילות הציבורית של נשים יהודיות היה מנהיג בית הכנסת, הרב דוד מרקס, שהפציר בנשים לחזור לביתם ומשפחתם. למרות קולות הביקורות, מנהיגות יהודיות שהיו חברות במועצה הלאומית של נשים יהודיות באטלנטה ובארגוני נשים יהודיות, הפצירו שדווקא פעילות נשים במישור הציבורי והקהילתי אינה שמה בסכנה את הבית והמשפחה אלה נהפכו, משפרת ומעודדת את מחויבות הנשים גם כלפי ביתן ומשפחתן. הן טענו שעל האם היהודיה המודרנית לדאוג גם לרווחת משפחתה וגם לקהילה, ושאם הן לא ידאגו ויפעלו למען הקהילה לא יהיה מי שיעשה זאות.[25]

פעלות הנשים היהודיות במועצה הלאומית לנשים באטלנטה מראשיתה בשנת 1895 ועד 1930 הביאה לשינויים דרמטיים במעמד החברתי של נשים באותה העת. הייחוד שבארגוני הנשים היהודיות באטלנטה היה לא רק בכך שדאגו לאינטרסים של חברי הקהילה היהודית, אלה גם בכך שייצגו קבוצת מיעוט של מהגרים אשר נאבקה להתקבל הן בקרב חברת הנשים הלא היהודיות והן בקרב החברה האמריקאית בכללותה.[26]

המועצה הלאומית של נשים יהודיות באטלנטה פועלת גם כיום. הארגון פועל ללא מטרות רווח. המועצה פועלות על בסיס התנדבותי. באמצעות תוכניות מחקר, חינך והסברה הארגון שואף לשיפור איכות החיים ושמירה על זכויות של נשים, ילדים ומשפחות. פעילות הארגון מתבסס על גיוס ותרומות של כספים. בין התוכניות שהארגון מפעיל: תוכנית לקידום אוריינות שבמסגרתה מורים מגיעים לבתי ספר, באזור אטלנטה, על בסיס התנדבותי כדי לעזור בהקניית הקריאה והכתיבה, מכירה של בגדי מעצבים ואביזרים לנשים במחירים מסובסדים. ההכנסות מהמכירה ממנות חלק מפעילות הארגון. בגדים שלא נמכרו נתרמים למקלטים לנשים וילדים. כמו כן הארגון הארצי פועל למען גיוס כספים לטובת ארגונים במדינת ישראל התומכים בנשים, ילדים ומשפחות בסיכון ולמען תוכניות המעודדות אוריינות בישראל. ה NCJW תומך גם בתוכנית ללימודי תואר ראשון במגדר באוניברסיטת תל אביב.[27]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Beth S. Wenger, Jewish Women of the Club: The Canging Public Role of )Atlanta's Jewish Women 1870 - 1930, American Jewish Historical Society 3, 1987, עמ' 311
  2. ^ Beth S. Wenger, Jewish Women of the Club: The Changing Pubic Role of Atlanta's Jewish Women 1870-1930, American Jewish History 3, 1987, עמ' 311
  3. ^ Beth S. Wenger, Jewish Women of the Club: The Changing Public Role of Atlanta's Jewish Women 1870-1930, American JewishHistory 3, 1987, עמ' 312
  4. ^ 4.0 4.1 Mark K, Bauman, The emergence of Jewish social service agencies in Atlanta, The Georgia Historical Quarterly 69.4, 1985, עמ' 490-491
  5. ^ Atlanta Jewry-1900-1930 AMERICAN JEWISH ARCHIVES, NOVEMBER, 1973 ,Arnold Shankman
  6. ^ Arnold, Shankman, Atlanta Jewry-1900-1930, Atlanta, 1934, עמ' 133-134
  7. ^ Arnold, Shankman, Atlanta Jewry-1900-1930, Atlanta, 1934, עמ' 134
  8. ^ Mark K, Bauman, Southern Jewish Women and Their Social Service Organizations, Journal of American Ethnic History, 2003, עמ' 36
  9. ^ 9.0 9.1 Mark K, Bauman, The emergence of Jewish social service agencies in Atlanta, The Georgia Historical Quarterly 69.4, 1985, עמ' 493
  10. ^ Mark K, Bauman, Southern Jewish Women and Their Social Service Organizations, Journal of American Ethnic History, 2003, עמ' 38
  11. ^ Mark K. Bauman, The Emergence of Jewish Social Service in Atlanta, Georgia Historical Society 69, 1985, עמ' 493
  12. ^ Beth S, Wenger, Jewish Women of the Club: The Changing Public Role of Atlanta's Jewish, Women (1870–1930), American Jewish History 76.3, 1987, עמ' 312-313
  13. ^ Beth S. Wenger, Jewish Women of the Club; The Changing Public Role of Atlanta's Jewish Women 1870-1930, American Jewish Historical Society 3, 1987, עמ' 313
  14. ^ Beth S. Wenger, Jewish Women of the Club; The Changing Public Role of Atlanta's Jewish Women 1870-1930, American Jewish Historical Society 3, 1987, עמ' 314
  15. ^ Beth S, Wenger, Jewish Women and Voluntarism: Beyond the Myth of Enablers, American Jewish History 79.1, 1989, עמ' 16
  16. ^ Mark K, Bauman, Southern Jewish Women and Their Social Service Organizations, Journal of American Ethnic History, 2003, עמ' 39
  17. ^ Beth S, Wenger, "Jewish Women and Voluntarism: Beyond the Myth of Enablers.", American Jewish History 79.1, 1989, עמ' 17
  18. ^ Beth S. Wegner, Jewish Women of the Club; The Changing Public Role of Atlanta's Jewish Women 1870-1930, American Jewish Historical Society 3, 1987, עמ' 313
  19. ^ Mark K , Bauman, Southern Jewish Women and Their Social Service Organizations, Journal of American Ethnic History, 2003, עמ' 44
  20. ^ Rogow, Faith, Gone to Another Meeting: The National Council of Jewish Women, University of Alabama Press, 1993, עמ' 32-35
  21. ^ Beth S, Wenger, Jewish Women of the Club: The Changing Public Role of Atlanta's Jewish Women (1870–1930), American Jewish History 76.3, 1987, עמ' 315
  22. ^ 22.0 22.1 Beth S, Wenger, Jewish Women of the Club: The Changing Public Role of Atlanta's Jewish Women (1870–1930), American Jewish History 76.3, 1987, עמ' 315-316
  23. ^ Beth S, Wenger, Jewish Women of the Club: The Changing Public Role of Atlanta's Jewish Women (1870–1930), American Jewish History 76.3, 1987, עמ' 316
  24. ^ Arnold, Shankman, Atlanta Jewry-1900-1930, Atlanta, 1934, עמ' 144
  25. ^ Beth S. Wenger, Jewish Women of the Club: The Changing Public Role of Atlanta's Jewish Women 1870-1930, American Jewish Historical Society 76, 1987, עמ' 330-332
  26. ^ Beth S. Wenger, Jewish Women of the Club: The Changing Public Role of Atlanta's Jewish Women 1870-1930, American Jewish History Society 79, 1987, עמ' 332
  27. ^ אתר המועצה הלאומית לנשים יהודיות - אטלנטה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30560253ארגוני נשים יהודיות באטלנטה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ארגוני_נשים_יהודיות_באטלנטה&oldid=1992523"