אקסל, נסיך דנמרק
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
| שם מלא | אקסל כריסטיאן גאורג |
|---|---|
הנסיך אקסל מדנמרק (12 באוגוסט 1888 - 14 ביולי 1964) היה בן למשפחת המלוכה הדנית. הוא היה בנם השני של ולדמר, נסיך דנמרק, ושל מארי, נסיכת אורליאן, ונכדו של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק.
מצד אביו, הוא היה בן דודם הראשון של כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק, הוקון השביעי, מלך נורווגיה ואשתו הנסיכה מוד מוויילס, קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון ,ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת, ניקולאי השני, קיסר רוסיה, ארנסט אוגוסט, דוכס בראונשווייג ו, אנדראס, נסיך יוון ודנמרק, אביו של הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו, ומצד אמו של אנרי, רוזן פריז, אורליאניסט המתחזה לכס המלוכה הצרפתי.
הנסיך אקסל היה פטרון פופולרי של ספורט. הוא היה חבר בולט בוועד האולימפי הבינלאומי ופעיל וגם מנהל עסקים. בשנת 1963 הפך הנסיך אקסל לחבר הכבוד הראשון בוועד האולימפי הבינלאומי בהיסטוריה. הוא היה קצין בצי הדני המלכותי.
ביוגרפיה
ראשית חיים וקריירה צבאית
הנסיך אקסל נולד ב-12 באוגוסט 1888 בארמון הצהוב, בית עירוני מהמאה ה-18 באמליגדה 18, סמוך למתחם ארמון אמליינבורג בקופנהגן. הוא היה בנם השני של ולדמר, נסיך דנמרק ואשתו מארי, נסיכת אורליאן (1865–1909). אביו היה בנם הצעיר של כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק ולואיזה, נסיכת הסן-קאסל, ואמו הייתה בתו הבכורה של הנסיך הנסיך רובר, דוכס שארטר ופרנסואז, נסיכת אורליאן. נישואי הוריו היו אמורים להיות התאמה פוליטית. הנסיך אקסל שירת בחיל הים וקיבל את דרגת האדמירל.
נישואין ומשפחה
ב-22 במאי 1919 נשא לאישה את מרגרט, נסיכת שוודיה, בת דודתו הראשונה, ובתו הבכורה של הנסיך קרל, דוכס וסטריטלנד. החתונה התקיימה בקתדרלת סטוקהולם ונחגגו בחגיגות גדולות ברחבי העיר. אמה של הנסיכה מרגרטה, אינגבורג, נסיכת דנמרק, הייתה בת דודתו הראשונה של הנסיך אקסל, שכן הם חלקו את סבו המלכותי, כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק. הנישואין היו שידוך אהבה ואמה של הכלה העירה כי בני הזוג היו כל כך מאוהבים כי הם לא יכולים להישאר לבד בחדר מרוהט. הוא היה היחיד מבני הוריו שהתחתן בנישואים שווים. לנסיך אקסל ולנסיכה מרגרטה היו שני בנים:
- הנסיך ג'ורג' ולדמר קרל אקסל (16 באפריל 1920 - 29 בספטמבר 1986) נשא לאישה את אן באווס-ליון, אחיניתה של אליזבת באווס ליון (המלכה האם).
- הנסיך פלמינג ולדמר קרל אקסל (9 במרץ 1922 - 19 ביוני 2002) נשא לאישה את אליס נילסון ב-24 במאי 1949. לזוג היו ארבעה ילדים.
המשך חייו
בני הזוג קיבלו את הברנסטורפשוי, וילה הממוקמת ליד ארמון ברנסטורף בג'נטופטה, מחוץ לקופנהגן, כמתנת החתונה שלהם והתיישבו שם מיד בשנת 1919. אחוזת ברנסטורף הייתה מקום מגוריהם של הנסיך ולדמר ומשפחתו, שירשו אותו מאביו, כריסטיאן התשיעי, בשנת 1906. הברנסטורפשוי (באנגלית: Bernstorffshøj) היה מקום הולדתם של הנסיך אקסל ובנו הבכור של הנסיכה מרגרטה, גאורג ולדמר, בשנת 1920. ב-1922, הנסיך איבד את רוב כספו כשהלנדמנדסבנקן התמוטט. [5] ביוני 1936 ניזוק הבית המקורי מהמאה ה-19 קשות משריפה שנגרמה על ידי עוזרת בית שהותירה ברזל חשמלי מחובר לשקע. לאחר התאונה, הנסיך אקסל בנה אותו מחדש בקנה מידה גדול יותר. הוא בחר בהלווג מולר כאדריכל הראשי. הלוגו של מולר, כוכב, מופיע על ידיות הדלתות ובמקומות אחרים בבית. הנסיך אקסל היה קצין חיל הים והבית תוכנן לעורר להיות על ספינה, עם הגשר ממוקם על המרפסת העליונה ואת המצפן להגדיר לתוך השיש באולם הקדמי. לאחר מותו של הנסיך ולדמר בשנת 1939, הזכות להשתמש בכל אחוזת ברנסטורף עברה לנסיך אקסל, אך הוא בחר להישאר בברנסטורפשוי הצנוע יותר. מאז הוא חדל להשתמש בארמון ועד לאחרונה, הוא שימש את הסוכנות הדנית לניהול מצבי חירום כאקדמיה לקצינים שאינם מוזמנים. עם זאת, הנסיך עתר לממשלה כדי לאפשר לו ולמשפחתו להיקבר בשטח הארמון.
במהלך הכיבוש הגרמני של דנמרק במהלך מלחמת העולם השנייה, וילה Bernstorffshøj היה מקום המפגש עבור חברי ההתנגדות הדנית ואת Brødrehøj השכן שימש ארסנל עבור ההתנגדות. זה הוביל לכך שהנסיך אקסל הוכנס למעצר בית לזמן מה. [6]
לאחר מותה של הנסיכה מרגרטה בשנת 1977, נרכש אתר מגוריה של הנסיך אקסל בברנסטורף בשנת 1978 על ידי הממשלה הבריטית והפך למעונו של שגריר בריטניה בדנמרק. הדיירים החדשים מחזיקים באתר את הספרייה הפרטית של בני הזוג הנסיכים המנוחים. הוא מכיל מספר משמעותי של ספרים על דיג ושיט, רובם באנגלית ודנית. חלק מהספרים מכילים כתובות כתובות בכתב לנסיך אקסל מתמלוגים אירופיים אחרים. [6]
מוות וקבורה
הנסיך אקסל התגורר עם אשתו, הנסיכה מרגרטה, בווילה בברנסטורפשוי עד מותו. הוא נפטר ב-14 ביולי 1964 בבית החולים ביספג'ירג, ביספג'ירג. אשתו נפטרה ב-4 בינואר 1977 בטרנמוסגארד, קונגסטד ליד פאקסה. שניהם קבורים בשטח ארמון ברנסטורף, לצד בניהם וכלותיהם.
חובות רשמיות
הנסיך אקסל והנסיכה מרגרטה ליוו את נסיך הכתר פרדריק ואת הנסיך קנוד בסיורם הנרחב באסיה בשנת 1930. הנסיך אקסל היה אחד הסנדקים של מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק בטבילתה ב-14 במאי 1940 בכנסיית הולמן בקופנהגן. בשנת 1947, הנסיך אקסל והנסיכה מרגרטה, יחד עם בניהם, הנסיכים ג'ורג' ופלמינג, היו בין האורחים הרשמיים בחתונתה של הנסיכה אליזבת, המלכה אליזבת השנייה לעתיד של הממלכה המאוחדת והנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו (הנסיך לשעבר פיליפ מיוון ודנמרק). ב-4 בספטמבר 1948 ייצג הנסיך אקסל את פרדריק התשיעי, מלך דנמרק בטקס הכתרת יוליאנה, מלכת הולנד. בשנת 1953 ייצגו הנסיך אקסל והנסיכה מרגרטה את המלך בהכתרתה של אליזבת השנייה. כתוצאה מחוק הירושה הדני משנת 1953, המגביל את כס המלוכה לצאצאי כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק ואשתו אלכסנדרינה, דוכסית מקלנבורג-שוורין, כך באמצעות נישואים מאושרים, אקסל איבד את מקומו בשושלת הירושה.
ספורט
הנסיך אקסל היה דמות פופולרית בדנמרק, מעורב בקידום ופיתוח של ספורט, כמו גם עסקים. הוא היה חבר ותיק בוועד האולימפי הבינלאומי של דנמרק. במושב הוועד האולימפי הבינלאומי ה -55 בטוקיו בשנת 1958, הנסיך אקסל, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי שהשתתף בפגישה, הציע באופן רשמי להפוך את העבודה שחוברה על ידי ספירידון סמארס להמנון האולימפי הרשמי. הנסיך אקסל היה חבר בולט בוועד האולימפי הבינלאומי והוא תמך בגלוי בהצעתו של לורד פוריטל הגביל את גיל חברי הוועדה ל-70 מאז ישיבת סנט מוריץ ב-1948. עם זאת, ההצעות לא התקבלו ברוב בוועדה והן יושמו לבסוף בשנת 1966. על שירותיו לתנועה האולימפית, הוא זכה פה אחד במסדר ההצטיינות האולימפי בשנת 1963. מאז בחירתו כחבר בוועד האולימפי הבינלאומי בשנת 1932, הנסיך אקסל נסע מעל 160,000 ק"מ ברחבי העולם לקראת תפקידו. ב-31 שנות שירותו הפעיל בוועדה, הנסיך החמיץ רק אחד מישיבותיו. בשנת 1963 היה הנסיך אקסל מועמד להיות חבר הכבוד הראשון בוועד האולימפי הבינלאומי.
הנסיך אקסל היה חלוץ הספורט המוטורי בדנמרק, נשיא מועדון הרכב המלכותי הדני משנת 1920 עד 1938. הנסיך החזיק ברישיון הטיס מספר 10 של דנמרק, שנרכש בשנת 1912.
תפקיד
הנסיך אקסל היה חבר במועצת המנהלים ובמשך זמן מה יו"ר מועצת המנהלים של SAS, מערכת סקנדינביה איירליינס. בשנת 1937 החליף את הנס נילס אנדרסן, מייסד החברה המזרח אסייתית, כיו"ר הדירקטוריון והמנכ"ל שלה. הנסיך הפסיק לנהל את החברה בשנת 1953, אך שמר על תפקיד היו"ר עד מותו בשנת 1964. בשנת 1948, במהלך ביקורו במלבורן, אוסטרליה כחבר הוועד האולימפי הבינלאומי וכמנהל של הוועדה המארגנת של אולימפיאדת 1956, הוא דן גם בהרחבה אפשרית של עסקי האוויר SAS באוסטרליה, מתוקף תפקידו כחבר במועצת המנהלים של החברה.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
30968717אקסל, נסיך דנמרק