אקולליה
אקולליה היא חזרה לא רצויה על קולות שנעשים על ידי אדם אחר (כאשר האדם עצמו חוזר עליהם, זה נקרא פלילליה (אנ')). בצורתה הבסיסית, אקולליה נעשית בצורה אוטומטית וללא מאמץ. זוהי אחת מתופעות ההד (אקו), הקשורות קשר הדוק לאקופרקסיה (אנ'), חזרה אוטומטית על תנועות שנעשו על ידי אדם אחר; שתי התופעות הן "תת-קבוצות של התנהגות חיקוית" שלפיה מחקים צלילים או פעולות "ללא מודעות מפורשת". אקולליה עשויה להיות תגובה מיידית לגירוי, או עשויה להתרחש שעות או ימים לאחר הגירוי.[1][2][3]
אקולליה מופיעה במקרים רבים של אוטיזם ושל תסמונת טורט. היא עשויה להתרחש גם בכמה מצבים נוירולוגיים אחרים, כגון צורות מסוימות של שיטיון או אפאזיה הקשורה לשבץ מוחי.
המילה "אקולליה" מקורה מיוונית אקו ἠχώ ( ēchō ), כלומר "הד" או "לחזור", ולליה λαλιά (lali ) כלומר "דיבור".[4]
סימנים וסימפטומים
אקולליה יכולה להיות מסווגת כמיידית (המתרחשת מיד לאחר הגירוי) או מושהית (זמן מה לאחר התרחשות הגירוי). אקולליה מיידית נובעת מזיכרון מהיר של מידע שיוצא מהזיכרון לטווח קצר ו"עיבוד לשוני שטחי".[5] דוגמה טיפוסית של אקולליה מיידית אצלי ילדים עשויה להיות כדלקמן: ילד נשאל "אתה רוצה ארוחת ערב?"; הילד מהדהד בחזרה "אתה רוצה ארוחת ערב?", ואחריו הפסקה, ולאחר מכן תשובה, "כן. מה יש לארוחת ערב?"[6] באקולליה מושהית המטופל חוזר על מילים, ביטויים או משפטים מרובים לאחר עיכוב שיכול להיות בין שעות לאפילו שנים מאוחר יותר.[7] אקולליה מיידית יכולה להעיד על הפרעה התפתחותית, אך אין זה בהכרח כך.
אף על פי שאקולליה יכולה להוות ליקוי בדיבור, הסימפטומים שלה יכולים לכלול מגוון גדול של משמעויות והתנהגויות בין נבדקים שונים ועבור כל נבדק.[8] "אקולליה מופחתת" היא תופעה בה החזרה על הגירוי המקורי משתנה במקצת, ו"אקולליה סביבתית" היא תופעה בה החזרה היא על גירויים סביבתיים כגון תוכנית טלוויזיה המופיעה ברקע (זו מתרחשת בדרך כלל אצל אנשים עם דמנציה).
הפרעות נלוות
אקולליה יכולה להיות אינדיקטור להפרעות הקשורות באוטיזם, אך אינה ייחודית לתסמונות או שם נרדף לתסמונות. אקו תופעות (במיוחד אקולליה ואקופרקסיה ) היוו מאפיין מגדיר בתיאורים המוקדמים של תסמונת טורט. אקולליה מופיעה גם באפאזיה, סכיזופרניה, דמנציה, קטטוניה, אפילפסיה, לאחר אוטם מוחי (שבץ מוחי), פגיעת ראש סגורה,[9] בילדים עיוורים, ילדים עם ליקויי שפה, וכן ילדים נוירוטיפיקלים מסוימים. הפרעות אחרות הקשורות לאקולליה הן מחלת פיק, דמנציה פרונטו-טמפורלית, ניוון קורטיקו-בזאלי, שיתוק על-גרעיני מתקדם, וכן הפרעה התפתחותית מתפשטת.[10]
מתאם אנטומי
אקולליה יכולה להיות תוצאה של נזק להמיספרה השמאלית. באופן ספציפי, נזק לאונה הקדמית של ההמיספרה השמאלית נקשר לאקולליה מתאמצת. מקרים של אקולליה הופיעו לאחר נגעים של האונה המדיאלית השמאלית ואזורים מוטוריים משלימים. אקולליה לא מכוונת מראה קווי דמיון להתנהגות חיקוי אחרת שהופיעה בעקבות ביטול העכבות הנגרם מפגיעה באונה הקדמית, וקשורה ככל הנראה לנוירוני מראה. במקרים שבהם אקולליה היא חלק מאפזיה חולפת מעורבת, אזור השפה הפריסילבית נשאר שלם, אך קליפת האסוציאציות הקדמית והאחורית שמסביב מתנוונות או חוות אוטם.
חיקוי ולמידה
אקולליה שכיחה אצל ילדים צעירים הלומדים לראשונה לדבר. אקולליה היא סוג של חיקוי. חיקוי הוא מרכיב שימושי, נורמלי והכרחי בלמידה חברתית: למידת חיקוי מתרחשת כאשר "הצופה רוכש התנהגויות חדשות באמצעות חיקוי" וחיקוי אוטומטי מתרחש כאשר "התנהגות משוחזרת מבוססת על דפוסים מוטוריים (או קוליים) שנרכשו בעבר". Ganos et al (2012) מגדירים אקולליה כ"פעולת חיקוי אוטומטית ללא מודעות מפורשת". ילדים לרוב מקשקשים הברות ובסופו של דבר מילים שהם שומעים. לדוגמה, תינוק עשוי לשמוע לעיתים קרובות את המילה "בקבוק" במשפטים שונים. התינוק חוזר תחילה רק עם הברות כגון "באבא", אך ככל שהמיומנויות השפה שלו מתקדמים, הילד יוכל בסופו של דבר לומר את המילה "בקבוק". אקולליה הופכת פחות ופחות שכיחה ככל שמתפתחים כישורי השפה של הילד. לא ניתן להבחין בצורת הלמידה החיקויית באמצעות אקולליה המתרחשת כחלק מהתפתחות תקינה מחיקוי אוטומטי או אקולליה האופייניים להפרעה מסוימת עד לגיל שלוש בערך, כאשר מתפתחת יכולת מסוימת לוויסות עצמי. ניתן לחשוד בהפרעה אם החיקוי האוטומטי נמשך מעבר לגיל שלוש.
פונקציונליות
לפני שנות ה-80, אקולליה נחשבה כהתנהגות שלילית ולא תפקודית. עם זאת, חוקרים כמו בארי פריזנט ועמיתיו הדגישו את הפונקציה התקשורתית של אקולליה. בין הפונקציות התקשורתיות שצוינו הן לקיחת תורות, בקשה, ויסות עצמי וחזרות כדי לסייע בהבנה. ניתן לסווג אקולליה כתקשורתית (בהקשר ועם "מטרה תקשורתית לכאורה") לעומת סמיקומוניקטיבי ("משמעות תקשורתית לא ברורה").
תסמונת טורט
אקולליה ואקופרקסיה הם טיקים אופייניים לתסמונת טורט; החזרות האקולליות של אנשים עם טורט הן בעיקר הדים מתוך "רפרטואר הטיק" שלהם.[11] הראיות מצביעות על מערכת נוירוני מראה בריאה (MNS) אך "מנגנון בקרה חיקוי בלתי הולם, שהופך אותם לפגיעים להפרעות".
אוטיזם
סימפטום של חלק מהאוטיסטים הוא המאבק לייצר דיבור ספונטני. מחקרים הראו שבמקרים מסוימים אקולליה משמשת כמנגנון התמודדות המאפשר לאוטיסט לתרום לשיחה כאשר אינו מסוגל לייצר דיבור ספונטני. מחקרים בשנות ה-80 הראו שייתכן שיש כוונה תקשורתית עם אקולליה מושהית, "תלוי בהקשר שבו היא מתרחשת";[12] מחקר זה על ילדים אוטיסטים "העלה שאלות הקשורות לתוכניות לשינוי התנהגות שהגנו על ביטול או החלפה של אקולליה מיידית".[12] ילדים אוטיסטים עשויים להשתמש באקולליה לצורך פורקן חושי, כדרך להרגיע את עצמם כשהם חרדים או מאותגרים על ידי הצפה חושית.[2]
הערות שוליים
- ^ בטיפולנט | אקולליה, באתר בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל
- ^ 2.0 2.1 איתן טמיר, אקולליה | הגדרה, אבחנה מבדלת, קומורבידיות ודרכי טיפול, באתר www.tipulpsychology.co.il
- ^ ד"ר רינת גולד - קלינאית תקשורת, אקולילה באוטיזם, באתר Facebook, 2 באפריל 2019
- ^ "λαλιά". A Greek – English Lexicon, on Perseus. Tufts University. נבדק ב-6 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rydell PD, Mirenda P (בדצמבר 1994). "Effects of high and low constraint utterances on the production of immediate and delayed echolalia in young children with autism". J Autism Dev Disord. 24 (6): 719–35. doi:10.1007/bf02172282. PMID 7844096.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Bashe, P. R. The OASIS Guide to Asperger Syndrome; Advice, Support, Insight, and Inspiration. Crown Publishers, 2001, p. 22.
- ^ Matson JL, Sturmey P, eds. (2011). International Handbook of Autism and Pervasive Developmental Disorders. Springer. p. 237. ISBN 978-1461429135.
- ^ Sterponi, Laura; Jennifer Shankey (2 במרץ 2014). "Rethinking echolalia: repetition as interactional resource in the communication of a child with autism". Journal of Child Language. 41 (2): 275–304. doi:10.1017/s0305000912000682. PMID 23469804.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Harvey S. Levin (1982). Neurobehavioral Consequences of Closed Head Injury. Oxford University Press. pp. 153–54. ISBN 978-0-19-503008-2.
- ^ Duffy, Joseph R. (1995). Motor Speech Disorders. Missouri: Elsevier Mosby. p. 314. ISBN 978-0-323-07200--7.
- ^ Ganos C, Ogrzal T, Schnitzler A, Münchau A (בספטמבר 2012). "The pathophysiology of echopraxia/echolalia: relevance to Gilles de la Tourette syndrome". Mov. Disord. 27 (10): 1222–29. doi:10.1002/mds.25103. PMID 22807284.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 12.0 12.1 Saad AG, Goldfeld M (יולי–ספט' 2009). "Echolalia in the language development of autistic individuals: a bibliographical review". Pro Fono. 21 (3): 255–60. doi:10.1590/S0104-56872009000300013. PMID 19838574.
{{cite journal}}: (עזרה)
