אפרו-פלסטינים
אפרו-פלסטינים הם פלסטינים ממוצא אפריקאי. מיעוט קטן של אפרו-פלסטינים, המוערך בכ-200–450 נפשות, מתגורר במתחם אפריקאי ברובע המוסלמי בירושלים.[1][2] חלקים נוספים מהקהילה מתגוררים באזורים אחרים בירושלים כמו בית חנינא וא-טור.[2]
ישנן גם אוכלוסיות בדואיות מחוץ לירושלים שיש להן שורשים לאנשים ממוצא אפריקאי,[3] למשל בעיר יריחו או ברצועת עזה.
רקע
באופן היסטורי, ארץ ישראל הייתה פרובינציה תחת שלטון מעצמות זרות. החל מח'ליפות ראשידון במאה ה-7 ואילך, הובאו לעיר עבדים אפריקאים ממצרים במסגרת הסכמי עבדות עם הח'ליפות. במהלך ימי הביניים, הובלו עבדים אפריקאים לחליפות העבאסית דרך מסחר העבדים בים האדום.[4][5] במאה ה-9, מוערך כי כשלושה מיליון אפריקאים הועברו למזרח התיכון כעבדים, ועבדו כחיילים עבדים וכעובדי כפייה בכלכלות המבוססות על חוות חקלאיות לאורך נהרות.[6]
עם הזמן, עלייה לרגל למכה על ידי מוסלמים מומרים מאפריקה הפכה לנוהג מקובל כפי שממחישים חייו של מאנסה מוסא, מלך ממלכת ימי הביניים של מאלי. אם כי עלייה זו הפכה לנפוצה רק במאה ה-15, כאשר האסלאם התפשט בקרב האוכלוסייה הרחבה.[6] ישנן קהילות פלסטיניות הטוענות שמקורן בעולי רגל מסודאן ומרכז אפריקה (בעיקר צ'אד) שהגיעו לארץ ישראל כבר במאה ה-12. מטרתם המקורית הייתה להגיע למכה כחלק מהחאג', ולאחר מכן הם ביקרו בירושלים כדי לבקר במסגד אל-אקצא.
רוב הקהילה האפרו-פלסטינית מורכבת מצאצאים של אנשים שמקורם בניגריה, סודאן, סנגל וצ'אד, כאשר רבים מהם הגיעו לפלסטין במהלך המנדט הבריטי.[7] רבים מהם, לפי אברהם מיליגרם, הגיעו כעובדים מגויסים במהלך מסע המלחמה של הגנרל אדמונד אלנבי נגד הטורקים בשלביה המאוחרים של מלחמת העולם הראשונה.[2][8] קבוצה נוספת טוענת לייחוס לצבא ההצלה הערבי שנלחם בצד הערבי במלחמת העצמאות.[9]
למרות ההיסטוריה המשותפת והקרבה הפיזית, הקהילה האפרו-פלסטינית בירושלים סבלה מאפליה גזענית מצד פלסטינים אחרים. בשפה המדוברת הפלסטינית, משתמשים במונח "סומאר" (כהה עור) כדי לתאר אנשים כהי עור, במקום המונח "סאוד", הנחשב לבעל משמעות גסה.
זמנים מודרניים
בעקבות השלטון העות'מאני הפכו הריבטים לחלק מהאמון הדתי (ווקף).[10] המנהיג הפלסטיני והמופתי של ירושלים השייח' אמין אל-חוסייני השכיר את המתחמים הללו לפלסטינים ממוצא אפריקאי,[1] כהכרת תודה על נאמנותם כמגיני מסגד אל-אקצא לאחר שאחד השומרים האפריקאים, ג'יבריל תחרורי, לקח כדור מכוון למופתי.[11] שכר הדירה נותר נומינלי ברובו.[2][12] אפרו-פלסטינים שהקשר שלהם לירושלים קדם ל-1947 מצאו עצמם באחד האזורים הבעייתיים ביותר באזור.[1] הם התאהבו בעיר ירושלים[13] ובקשרים עמוקים לאסלאם,[14] הם נישאו לפלסטינים וממשיכים להזדהות כפלסטינים.[15]
לאחר סיום השלטון העות'מאני, הפכו המתחמים לחלק מוקף הדתי.[10] המנהיג הפלסטיני והמופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, השכיר את המתחמים לפלסטינים ממוצא אפריקאי כאות הוקרה על נאמנותם בהגנה על מסגד אל-אקצא, לאחר שאחד מהשומרים האפריקאים, ג'יבריל טהרורי, ספג כדור שנועד למופתי. השכירות נותרה סמלית במידה רבה.
האפרו-פלסטינים החיים כיום בשני המתחמים ליד מסגד אל-אקצא רואים באזור זה את ביתם מאז שנת 1930. הם סבלו מגזענות, כאשר חלק מהפלסטינים קראו להם "עבדים" ואת שכונתם כינו "כלא העבדים".
הקהילה האפרו-פלסטינית התמודדה גם עם מכשולים בירוקרטיים בנושא נסיעות וכרטיסי זהות. אי-האזרחות הישראלית של חלקם מקשה על קבלת דרכונים ממדינות כמו צ'אד או צרפת, והמחסומים סביב באב אל-מג'ליס הפכו את השכונה לנגישה פחות, מה שהוביל להטרדות נוספות ואובדן כלכלי משמעותי בשל היעדר תיירות.
אגודת הקהילה האפריקאית (ACS), שהוקמה בשנת 1983, מארגנת פעילויות חברתיות, ספורט ועזרה הדדית כדי לחזק את הקהילה האפרו-פלסטינית בירושלים. עם הזמן, התחזקו הקשרים בין הקהילה לקהילות נוספות כמו נוצרים אתיופים ועברים שחורים, אך אין יחסים עם יהודים אתיופים בשל שירותם בצה"ל.[16]
ככל שיותר מהקהילה עוברת לפרוורים, הקשרים מתחזקים עם נוצרים אתיופים וקהילת העבריים מדימונה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Jonarah Baker, 'The African-Palestinians: Muslim Pilgrims Who Never Went Home' (אורכב 17.11.2016 בארכיון Wayback Machine), The New Arab, 26 Dec. 2014.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Ilan Ben Zion, The Old City's African secret (אורכב 06.10.2019 בארכיון Wayback Machine), The Times of Israel 6 April 2014.
- ^ "The Black Diaspora in Israel, 1965 to 2011 •" (באנגלית). 2011-12-14. ארכיון מ-15 במאי 2022. נבדק ב-2022-05-15.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Black, J. (2015). The Atlantic Slave Trade in World History. USA: Taylor & Francis. p. 14
- ^ Alastair Hazell, The Last Slave Market: Dr John Kirk and the Struggle to End the East African Slave Trade, Little, Brown Book Group, 2011-06-23. (באנגלית) Hazell, A. (2011). The Last Slave Market: Dr John Kirk and the Struggle to End the East African Slave Trade. Storbritannien: Little, Brown Book Group.
- ^ 6.0 6.1 Charmaine Seitz, Pilgrimage to a New Self: The African Quarter and its peoples (אורכב 10.11.2019 בארכיון Wayback Machine), Jerusalem Quarterly 2002 Issue 16 pp. 43-51.
- ^ K. K. Prah, Reflections on Arab-led Slavery of Africans, Centre for Advanced Studies of African Society 2005 p. 198
- ^ Abraham Ezra Milligram, Jerusalem Curiosities, (אורכב 30.05.2024 בארכיון Wayback Machine) Jewish Publication Society, 1990 מסת"ב 978-0-827-60358-5 p.255.
- ^ Kushkush, Isma'il (2017-01-12). "'Afro-Palestinians' forge a unique identity in Israel". AP NEWS. ארכיון מ-23 בנובמבר 2020. נבדק ב-2021-06-16.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 10.0 10.1 Sara Hassan, The hidden resistance of African-Palestinians (אורכב 10.11.2019 בארכיון Wayback Machine) TRT World 15 May 2019
- ^ "Nominal leases | Tax Guidance | Tolley". www.lexisnexis.co.uk. ארכיון מ-25 ביוני 2022. נבדק ב-2022-05-15.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Miller, Daniel. "The history of 'Israel' and 'Palestine': Alternative names, competing claims". The Conversation (באנגלית). ארכיון מ-15 במאי 2022. נבדק ב-2022-05-15.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Falling in love with Jerusalem". The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית). ארכיון מ-15 במאי 2022. נבדק ב-2022-05-15.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Islamic world - Islamic history from 1683 to the present: reform, dependency, and recovery | Britannica". www.britannica.com (באנגלית). ארכיון מ-23 בינואר 2019. נבדק ב-2022-05-15.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Isma'il Kushkush, "'Afro-Palestinians' forge a unique identity in Israel" (אורכב 28.09.2019 בארכיון Wayback Machine), Associated Press 12 January 2017
- ^ Qous, Mousa (2022-08-08). "In the heart of the Old City, generations of Afro-Palestinians persevere in the face of occupation". Skin Deep (באנגלית). ארכיון מ-10 באוקטובר 2022. נבדק ב-2022-10-10.
{{cite web}}: (עזרה)
39456500אפרו-פלסטינים