אפס סובלנות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אפס סובלנות (מאנגלית: Zero tolerance) הוא מונח בתחום הקרימינולוגיה המתייחס לגישה מחמירה של גורמי אכיפת החוק כלפי עבירות קלות[1].

המונח החל להתקבע בתודעה הציבורית בשנות התשעים של המאה העשרים, בתקופת כהונתו של רודולף ג'וליאני כראש עיריית ניו יורק בשנים 1994–2001. לג'וליאני יצא שם של מי ש"ניקה" את רחובות העיר והפך אותה ל"עיר הגדולה הבטוחה ביותר בארצות הברית". למרות ההצלחה קמו מבקרים רבים נגד גישה זו לפשע, וכן גם נגד ייחוס הירידה בפשיעה לג'וליאני. עם השנים התרחבה משמעות המונח גם לתחומים שאינם קשורים בהכרח בתחום הפשיעה הפלילית.

רקע

על רקע עלייה חדה באלימות בעריה הגדולות של ארצות הברית במחצית השנייה של המאה העשרים, החל להתעורר דיון ציבורי בשאלה כיצד למגר את הפשע הגובר ולהפוך את הרחובות לבטוחים יותר לאזרחים שומרי חוק. ב-1973 חוקק בניו ג'רזי "חוק השכונות הנקיות והבטוחות", שמטרתו הייתה להבטיח את ביטחון האזרחים על ידי נוכחות משטרתית גוברת ברחובות, גם באמצעות סיורים רגליים של שוטרים[2].

ב-1982 הגו ג'יימס וילסון וג'ורג' קלינג את תאוריית החלונות השבורים. במאמרם "החלונות השבורים" כתבו השניים כי במקומות מוזנחים שהעליבות שורה בהם תתפתח במוקדם או במאוחר פשיעה, בין היתר כתוצאה מהעובדה ששומרי חוק ידירו רגליהם ממקומות אלה. לכן, לדעתם, המלחמה בפשע צריכה להתחיל מטיפול בעבירות הקלות ("ניפוץ חלונות") ולהחמיר בעונשים בגין עבירות אלה.

ב-1985 מונה קלינג לייעץ לרשות התחבורה של ניו יורק בדבר הפעולות שיש לנקוט על מנת ליישם את התאוריה הלכה למעשה ברכבת התחתית של ניו יורק. בשנים 1984–1990 נוקו קווי הרכבת והקרונות מגרפיטי. ב-1990 מונה ויליאם בראטון למפקד משטרת התחבורה של ניו-יורק. הוא תיאר את קלינג כמנטור שלו, והנהיג שורה של צעדים ובהם התייחסות בחומרה לנסיעה ללא-כרטיס, והקלת הליכי מעצר.

כאשר התמודד רודולף ג'וליאני על ראשות עיריית ניו יורק, הוא הבטיח להפחית את האלימות ברחובות. ב-1994, עם היבחרו של ג'וליאני לראש העירייה, מונה בראטון למפקד משטרת ניו-יורק (NYPD). ‏ 5,000 שוטרים חדשים גויסו ועידן המדיניות הקשוחה החל. בראטון הוחלף ב-1996 על ידי ויליאם ספיר, לאחר חילוקי דעות עם ג'וליאני, וב-2002 מונה למפקד משטרת לוס-אנג'לס - LAPD. גם שם רשם בראטון הישגים בהפחתת הפשיעה, ונבחנת הארכת כהונתו לתקופה נוספת[3]. רמת הפשיעה בתקופתו של ג'וליאני אכן ירדה באחוזים חדים: מקרי הרצח פחתו ב-65% והפשיעה הכללית ב-57%, והעיר הוכרה על ידי ה-FBI כעיר הגדולה הבטוחה ביותר בארצות הברית.

תחומים אחרים

במקומות העבודה

מדיניות של אפס סובלנות מיושמת גם במקומות עבודה רבים, מוסדות לימוד, ואפילו במסגרת הצבא, במטרה להלחם בתופעות בלתי חוקיות כגון הטרדה ואלימות. השיטה העיקרית לישום המדיניות היא באמצעות יצירת מחויבות של מנהלים וממונים לטפל בכל מידע המונח לפניהם הנוגע לנושא. מבקרים טוענים כי מדיניות כזו עלולה להשיג דווקא את התוצאה ההפוכה כאשר עובדים ימנעו מלהתלונן על חברים לעבודה מחשש שיגרמו לפיטוריהם.

בתחום המלחמה בסמים

בארצות הברית יושמה מדיניות של אפס סובלנות כחלק מן המאמץ למניעת הברחת סמים. גורמי אכיפת החוק הפעילו לחץ על צרכני הסמים במקום על הסוחרים והמבריחים במטרה לגרום להקטנת הביקוש לסמים וכפועל יוצא להקטנת ההברחות. מדינות נוספות ברחבי העולם כגון איטליה, שוודיה, רוסיה, יפן וסין, אימצו ויישמו מדיניות זו גם בתחומן.

משמעותה של מדיניות אפס סובלנות בתחום צריכת הסמים היא כי כל הצורות והסוגים של חומרים אלו יחשב כבלתי חוקי ומזיק לחברה ובנוסף לכך תבוטל ההבחנה בין צרכן מזדמן באירועים חברתיים לבין נרקומן כבד וצרכן קבוע של סמים קשים.

בתחומי התעבורה

מדיניות של אפס סובלנות בתחום אכיפת חוקי התעבורה מקושרת בדרך כלל עם נהיגה תחת השפעת אלכוהול וסמים. בין המדינות השונות בעולם קיימים הבדלים בהגדרות של רמת שיכרות כלומר כמות האלכוהול בדמו של נהג בהתייחס לגילו. ישנן מדינות המתירות נהיגה תוך כדי שימוש ברמה מסוימת של סמים אשר ניתנו במרשם רפואי.

במוסדות חינוך

מדיניות של אפס סובלנות מיושמת במוסדות חינוך ברחבי העולם בעיקר בהקשר של שימוש בסמים, אלימות, והחזקת נשק. ענישה מחמירה מיושמת על תלמידים, הורים, מבקרים ואף אנשי צוות אשר מבצעים פעילות אסורה מכל סיבה שהיא. בדרך כלל העונש המקובל הוא הרחקה מיידית לתקופה ממושכת מן המוסד החינוכי וללא אפשרות ערעור.

ביקורת

מבקרי השיטה טוענים כי הירידה באלימות בניו יורק החלה עוד לפני עידן ג'וליאני, ולכן לא ניתן לייחס את הירידה בפשיעה לג'וליאני או לגישה הבלתי מתפשרת כלפי עבירות קלות.

עוד נשמעות טענות כי ירידה בפשיעה נרשמה בתקופה זו גם בערים גדולות אחרות ברחבי ארצות הברית, ובהן ערים שלא נקטו מהלכים דרסטיים לשמירה על הסדר. יש הנוהגים לייחס חלק מהשיפור לירידה בשימוש בקראק.

ברנארד הארקורט (Bernard Harcourt), מרצה למשפטים באוניברסיטת שיקגו, טוען כי לא ניתן לייחס את הירידה בפשיעה לדוקטרינת ה"אפס סובלנות", וכי יש להבחין בין פשע לבין "אי-סדר". את הירידה בפשיעה יש לייחס, לדבריו, לשיפור במאפיינים הכלכליים והדמוגרפיים של העיר, ובין היתר לירידה בשיעורם של צעירים בכלל האוכלוסייה. ביקורת חריפה נרשמה גם עקב ההתמקדות בבני מיעוטים אתניים, כגון שחורים והיספאנים, שעיקרי המהלכים החדשים כוונו כלפיהם.

בישראל

המונח "אפס סובלנות" הוזכר בקשר למספר תחומים, ובהם האלימות הגואה בבתי הספר, והאלימות הגואה ברחובות הערים, בפרט מתחילת המאה ה-21. בדצמבר 2003 עלה הנושא לכותרות, כאשר שלושה עוברי אורח תמימים נהרגו ממטען שיועד לחיסול זאב רוזנשטיין, שלא נפגע כלל. למרות שניסיונות חיסול בעולם הפשע המאורגן נעשו גם קודם לכן, רמת התחכום והתעוזה של העבריינים עלו, והביאו לשורת מקרים בהם נרצחו אזרחים חפים מפשע בניסיונות חיסול של אנשי העולם התחתון[4].

אירועים אלה, בד בבד עם עלייה בעבירות אלימות חמורות בקרב בני נוער[5] ובפרט ריבוי מעשי דקירה, שחלקם הסתיימו במוות, העלו את רמת המודעות הציבורית לנושא.

בספטמבר 2008 התבטא אופיר פינס, יו"ר ועדת הפנים של הכנסת, כי"אנחנו צריכים כמה רודי ג'וליאנים כדי לנהל את מלחמת החורמה הזאת, שאין לה סוף, באפס סובלנות ובאפס לגיטימציה לאנשים האלה". באפריל 2009 הודיע השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', על יוזמה להקמת משטרה עירונית שתהייה כפופה לראשי הערים ותטפל בין היתר באלימות הגואה ברחובות.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ המונח אפס סובלנות אינו קשור למונח סובלנות וסביר להניח שמקורו בטעות בתרגום מאנגלית. הכוונה היא לאפס הבלגה.
  2. ^ http://www.policefoundation.org/docs/newark.html
  3. ^ http://articles.latimes.com/2009/mar/26/local/me-lapd-bratton26
  4. ^ כגון רצח שקד שלחוב באשקלון ב-2003, ומרגריטה לאוטין בחוף בת ים ב-2008
  5. ^ מורן זליקוביץ', המשטרה: עלייה של 20% באלימות בני נוער, באתר ynet, 2 בנובמבר 2004
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

20361918אפס סובלנות

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אפס_סובלנות&oldid=504507"