אפלס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה.
אפּלס (ביוונית: Ἀπελλῆς;[1] המאה הרביעית לפני הספירה) היה צייר נודע בתקופת יוון העתיקה. פליניוס הזקן (המאה הראשונה לספירה), שחלק ניכר מהידע של החוקרים המודרניים על אמן זה מגיע מכתביו (תולדות הטבע 35.36.79–97 ופאסים), דירג אותו ככזה שעולה על האמנים הקודמים לו ועל אלו שהגיעו אחריו. הוא תארך את אפלס לאולימפיאדה ה-112 (332–329 לפנה"ס), כנראה מכיוון שיצר דיוקן של אלכסנדר מוקדון.[2]
ביוגרפיה
אפלס ככל הנראה נולד בקולופון באיוניה, הוא למד לראשונה תחת אפורוס מאפסוס, אך לאחר שזכה לפרסום מסוים הוא הפך לתלמיד של הצייר פמפילוס (אנ') בסיקיון.[3] כך שילב את היסודיות של הדורים עם החן של האיונים. הוא נמשך לחצרו של פיליפוס השני, מלך מוקדון, אשר צייר אותו ואת בנו אלכסנדר מוקדון הצעיר.[4] הוא צייר אותם בהצלחה כה רבה עד שהפך לצייר החצר המוכר של מוקדון. הכתבים מתארים שאפלס צייר את ניצחונותיו של אלכסנדר ואת דיוקנו, כמו זאוס אבי-האלים האוחז ברק בידו. [5] מאות שנים מאוחר יותר, פלוטרכוס היה מאלה שפחות התרשמו מאפלס וציין שהוא לא הצליח לשחזר במדויק את הצבע של אלכסנדר: "הוא גרם לעור הפנים של אלכסנדר להיראות כהה מדי ושחום מדי, בעוד שמספרים לנו שהוא היה בהיר עור, עם גוון אדמדם בולט במיוחד על פניו וחזהו." [6]
חלק ניכר ממה שידוע על אפלס נגזר מפליניוס הזקן (תולדות הטבע, 35 לספירה). מיומנותו בציור הפנים האנושית היא המוקד של סיפור המקשר אותו למלך תלמי הראשון. תלמי, שהיה בעבר מצביא של אלכסנדר מוקדון, לא אהב את אפלס עוד מהתקופה ששניהם היו בפמליה של אלכסנדר. שנים רבות לאחר מכן, תוך כדי נסיעה בים, אילצה סערה את אפלס לעגון בממלכת תלמי המצרית. ליצן חצר של תלמי שוכנע על ידי יריביו של אפלס להעביר לאמן הזמנה מזויפת לסעוד עם תלמי. הגעתו הבלתי צפויה של אפלס הכעיסה את המלך. תלמי דרש לדעת מי נתן לאפלס את ההזמנה. בעזרת פיסת פחם מהאח צייר אפלס דמות על הקיר, שתלמי זיהה אותו מיד כליצן שלו, כבר עם משיכות הפחם הראשונות. [7]
אפלס היה בן זמנו של הצייר פרוטוגנס (אנ'), שהיווה עבורו השראה. פליניוס גם רשם אנקדוטה שעליה סופר בקרב אניני הטעם ההלניסטים של המאה הראשונה לספירה: אפלס נסע לביתו של פרוטוגנס ברודוס כדי להכיר את הצייר ששמע עליו כל כך הרבה. כשהגיע לסטודיו של פרוטוגנס, הוא נתקל באישה זקנה שסיפרה לו שפרוטוגנס יצא וביקשה מה שמו כדי שתוכל לדווח מי חיפש אותו. בהתבוננות בסטודיו בפאנל שהכין פרוטוגנס לציור, אפלס ניגש אל כן הציור, והרים מכחול ואמר למשרתת לומר לפרוטוגנס "זה בא ממני", וצייר בצבע קו דק במיוחד על פני הפאנל. כשחזר פרוטוגנס, והאישה הזקנה הסבירה מה התרחש, הוא בחן את הקו והצהיר שרק אפלס יכול היה לעשות עבודה מושלמת כל כך; לאחר מכן טבל פרוטוגנס מברשת בצבע אחר וצייר קו עדין יותר מעל הקו הראשון, וביקש משרתו להראות זאת למבקר אם יחזור. כשאפלס חזר, והוצגה לו תגובתו של פרוטוגנס, מתבייש בכך שהוא עשוי להשתפר, הוא שרטט בצבע שלישי קו עדין עוד יותר בין השניים הראשונים, ולא הותיר מקום לעוד מפגן של אומנות. כשראה זאת, הודה פרוטוגנס בתבוסה, ויצא לחפש את אפלס ולפגוש אותו פנים אל פנים.[8]
פליניוס טען שהציור הזה היה חלק מהאוסף של יוליוס קיסר, אך נהרס כאשר אחוזתו של הקיסר על גבעת הפאלאטיום נשרפה.
אחת הדוגמאות המפורטות ביותר בכתובים מתייחסת לציור בשם קלומי שבו אפלס הנציח אירוע טראומטי בחייו, שתואר על ידי לוקיאנוס, [9] הסיפור שעמד מאחורי הציור היה האשמות שווא של אמן מתחרה כי אפלס לקח חלק בקונספירציה נגד תלמי הרביעי. בעקבות המשפט, בו אפלס כמעט הוצא להורג, הייתה לו ביקורת נוקבת כלפי מערכת הדין ועשיית הצדק. הוא צייר את המלך שהושפע מהרכילות ששמע למלך מידאס וכן תיאר את האמת עירומה וכי הצדק בא מידי שמיים. הציור לא שרד אבל תואר אבל תיאורו של לוקיאנוס היה כל כך מפורט עד שאמנים בתקופת הרנסס ניסו לשחזרו.[10] אחד המשחזרים היה סנדרו בוטיצ'לי שקרא לציורו "הקלומי של אפלס". הפילוסוף הפירוניסט סקסטוס אמפיריקוס השתמש באפלס באנלוגיה לאופן שבו מושגת אטרקסיה (כלומר, חופש מהפרעות נפשיות). הרכישה של אטרקסיה הושוותה לתהליך שבו אפלס ניסה לצייר סוס. הוא רצה לייצג את הקצף שלו (במיתולוגיה היוונית, פוסידון יצר סוסים מקצף ים). הוא כל כך לא הצליח, עד שבזעם, הוא ויתר וזרק את הספוג שבו השתמש לניקוי מברשותיו על המדיום, והסימן שלו יצר את השפעת הקצף של הסוס.
יצירות
הציורים של אפלס (שאף אחד מהם לא שרד) כללו:
- אלכסנדר מניף ברק, אחד מרבים שעשה על אלכסנדר ואביו פיליפוס
- דיוקן של אנטיגונוס מונופתלמוס רכוב על סוס, במבט של שלושה רבעים שהסתיר באומנות את עינו העיוורת של הנבדק;
- דיוקן של ארטמיס מוקפת בקבוצת עלמות המקריבות קורבן, המבוסס על האודיסיאה 6.102ff;
- קורבן בקוס, המתואר בפנטומימה (4.59) של הרודס.
- דיוקנאותיהם של קלייטוס השחור וארכלאוס הראשון ממוקדון.
- תהלוכתו של הכהן הגדול מארטמיס באפסוס.
- האלגוריה הגדולה של קלומניה.
מספר מציוריו נלקחו לרומא (כולל ונוס עולה מהים) והוצבו שם לתצוגה פומבית; בשתי קומפוזיציות הכוללות דיוקנאות של אלכסנדר (קסטור ופולוקס עם ניצחון ואלכסנדר מוקדון, ודמות המלחמה עם ידיו קשורות מאחוריו בעקבות מרכבת הניצחון של אלכסנדר). הקיסר קלאודיוס החליף מאוחר יותר את פניו של אלכסנדר בפניו של סבו אוגוסטוס.
מורשת
אין ספק שאפלס היה אחד האמנים הנועזים והמתקדמים ביותר לתקופתו. התהילה שלו הייתה כזו שכמה ציירים איטלקיים מתקופת הרנסאנס חזרו על נושאיו, בתקווה שווא לתת מושג כלשהו על המהות שלהם.[11] ייתכן שרפאל הציג את עצמו כאפלס בבית הספר של אתונה. סנדרו בוטיצ'לי ביסס שני ציורים - הולדת ונוס וקלומי של אפלס - על יצירותיו. המתמטיקאי בן המאה ה-15 לוקה פאצ'ולי, כאשר שיבח את עבודתו של לאונרדו דה וינצ'י במילאנו, כולל הסעודה האחרונה שלו, קבע שאפילו אפלס חייב כעת לפנות את מקומו ללאונרדו כאמן הגדול ביותר בהיסטוריה.[12]
בשנת 1819, הציור ג'נרוסיטה ד'אלכסנדר, מאת ז'רום-מרטין לנגלואה, תיאר את סיפורו של אלכסנדר הגדול שהעניק את פילגשו, קמפספה לאפלס.[13]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ הגיית השם ביוונית: אַפּלס, במלרע (ההטעמה בהברה האחרונה).
- ^ Bostock, John. "Natural History". Perseus. Tufts University. נבדק ב-23 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) "But it was Apelles of Cos, in the hundred and twelfth Olympiad, who surpassed all the other painters who either preceded or succeeded him. Single-handed, he contributed more to painting than all the others together, and even went so far as to publish some treatises on the principles of the art." - ^ Pliny the Elder, Natural History 35.(36)75.
- ^ Napoleon doubted that Alexander ever literally sat for Apelles: "certes, Alexandre n'a jamais posé devant Apelles". He was probably right, given that the sculptor Lysippus was Alexander's court portraitist
- ^ Gardner 1911, p. 180.
- ^ Plutarch, Alexander, 4.3
- ^ Pliny the Elder, Natural History, xxxv.89
- ^ Guillaume Apollinaire retold this story in his essay "On the Subject of Modern Painting", originally published in Les Soirées de Paris, February 1912. This tale is a literary trope epitomizing the sublime simplicity of the greatest art in the hands of a consummate artist: comparable examples are Giotto's perfect circle, drawn freehand, and the scholar-painter Chuang-tzu's perfect crab, which, following ten years of preparation, was drawn in a single stroke without lifting his ink brush from the paper.
- ^ Leonard Whibley, A Companion to Greek Studies 3rd ed. 1916, p. 329.
- ^ Martin Kemp,Behind the Picture: art and evidence in the Italian Renaissance 1997, p. 26f.
- ^ Gardner 1911, p. 181.
- ^ Luca Pacioli, The Divine Proportion,
- ^ "Alexander Ceding Campaspe to Apelles". www.getty.edu. Getty. נבדק ב-24 בינואר 2023.
{{cite web}}: (עזרה)
36418861אפלס