אפולוניה אולדק
אפולוניה אולדק (בפולנית: Ołdak Apolonia; נולדה ב-6 בפברואר 1904 - 29 בדצמבר 1997), תופרת ופקידת קבלה בבית חרושת לזהב בוורשה, שהצילה תינוקת יהודייה במהלך מלחמת העולם השנייה והוכרה כחסידת אומות העולם.
פעילות במהלך השואה
בזמן מלחמת העולם השנייה אפולוניה ואלכסנדר אולדק ברחו מוורשה לכפר דזיז'קוביצ'ה, ושכרו חדר בביתו של איכר מקומי. ב-1942 הגרמנים הוציאו פקודת גירוש לכל יהודי הכפר דזיז'קוביצ'ה, ובעקבותיה כ-300 מיהודי העיירה ברחו ליערות הסמוכים. בין המשפחות היו גם נחמיה ושרה טננבאום עם בתם זלדה התינוקת, שמצאו מקום מסתור באחד הבונקרים ביער שבו פעלו פרטיזנים פולנים. בסתיו 1942 גילו את מקומות המסתור ורצחו את כל יושבי הבונקר, פרט לתינוקת בת שמונת החודשים שבדרך נס לא נפגעה מהירי. לאחר פעולת ההשמדה, הורו הגרמנים לכסות את כל הבורות ביער. כשהגיע שומר היער אל הבור בו שכבה זלדה, נשמע בכי, ורחמיו נכמרו על התינוקת. הוא החליט שלא לכסות את הבור, ונשלח מסר אל הנאצים שהורו להלין את זלדה בבתי איכרים עד שתתבצע חקירה.[1][2]
קיימת גרסה נוספת לפיה שרגא טננבאום, דודה של זלדה, שהיה פרטיזן יהודי, חילץ אותה מן הבונקר ומסר אותה לידי ראש הכפר. הדוד איים כי אם יאונה כל רע לילדה הוא ושאר הפרטיזנים ישרפו וישמידו את הכפר. היה ניסיון הלשנה לאס אס מאחת השכנות, אך אלה התעלמו מדבריה. בעקבות ההלשנה הוצת ביתה על ידי הפרטיזנים, והלשנות נוספות לא בוצעו בשנים לבוא.[2][3]
אפולוניה ובעלה אלכסנדר, ששכלו את ילדיהם לפני המלחמה, ריחמו על הילדה כששמעו שהיא עוברת מיד ליד, והחליטו לאמץ אותה. בשנתיים הראשונות לחייה בחיק משפחת אולדק, זלדה, שקיבלה את השם הבדוי באסיה, הייתה חולנית ביותר לאחר ההזנחה הקיצונית שעברה. היא לקתה בדלקת ריאות ארבע פעמים, וסבלה מכינים, מגירויי עור ומדיזינטריה. למרות מחלותיה וחולשתה, אפולוניה אהבה אותה ודאגה לה במסירות על אף האמצעים הדלים והקושי להשיג חלב עבורה. פעם אחת הידפקו על דלתה של אפולוניה מספר איכרים שדרשו ממנה למסור לידיהם את באסיה, אך אפולוניה סירבה בתוקף בידיעה שגורל התינוקת בידיהם יהיה רע. לימים נודע לגסטפו אודות קיומה של התינוקת, והם דרשו מאפולוניה להתייצב עם הפעוטה במשטרת העיירה קרשניק. אפולוניה נחקרה על ידי הגסטפו במשך שלושה חודשים רצופים, במהלכם דבקה בטענה שהילדה נמצאה עזובה ושהיא גרמניה או פולניה.[4]
לאחר המלחמה
כשהמלחמה הסתיימה, חששו אפולוניה ואלכסנדר לשלומה של באסיה לנוכח חשדות בדבר יהדותה, ולכן החליטו לחזור לוורשה, שם התגוררו בבית קטן שרכשו באחד מפרברי העיר. באסיה גדלה אצלם כנוצריה לכל דבר. כאשר אלכסנדר חלה בשחפת, ביקשה ממנו אפולוניה לעזוב את הבית כדי שלא ידביק אותה ואת באסיה. בשנת 1952 נפטר אלכסנדר ממחלת השחפת. כאשר באסיה חלתה והיה צורך לרכוש עבורה תרופות, מכרה אפולוניה חפצי ערך לצורך מימון התרופות. מאוחר יותר נישאה אפולוניה מחדש.[4]
בשנת 1958 הגיע לביתה של אפולוניה נציג שגרירות ישראל, שחשף בפני באסיה את זהותה היהודית. הוא סיפר לה שדודים שלה בישראל נאבקים על קבלת אישור עלייה עבורה. באסיה - זלדה, שהייתה באותו הזמן בת 15 הסכימה לעלות רק בתנאי שאמה המאמצת אפולוניה תוכל להצטרף אליה. חשיפת זהותה היהודית של באסיה גררה תגובות אנטישמיות מצד השכנים אשר החלו להציק לה. גם בעלה של אפולוניה לא קיבל את דבר יהדותה של באסיה בעין יפה ובני הזוג התגרשו.[4][5]
אפולוניה החליטה להגר לישראל, מתוך הבנה שבישראל יהיה להן עתיד טוב יותר ובאסיה תוכל להיות קרובה לדודים, איתם הייתה בקשר מכתבים. עוד באותה שנה, 1958, עלו אפולוניה ובאסיה לישראל. הן נסעו ברכבת מוורשה לנאפולי, ממנה הפליגו באוניה לנמל חיפה. באסיה הופנתה למוסד של עליית הנוער ופגשה את קרובי משפחתה. שתי הנשים השתקעו בדירה בבת ים, ושמה של באסיה שונה בשנית, לשם העברי בתיה. דודה אשר הציל אותה ביערות הפרטיזנים טען כי עוד בשנת 1946 ניסה לקחת אותה ולשכנע את אפולוניה להביאה אליו. הדבר לא צלח, אך הם נשארו בקשר מכתבים כאשר הוא עצמו עלה לארץ באותה השנה. באמצעות הדוד התבררו לה שמות הוריה נחמיה ושרה טננבאום.[2][4][5]
בשנות ה-70 נולדו לבתיה שני ילדים, ואפולוניה נהגה לבקרם מדי יום. ב־20 בדצמבר 1997 נפטרה אפולוניה ונקברה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.[2]
הכרה והנצחה
ב-18 באוקטובר 1966, יד ושם הכיר באפולוניה ובאלכסנדר אולדק כחסידי אומות העולם. הטקס התקיים ביד ושם בירושלים ב-30 באוקטובר 1967 ובו הוענקו מדליות ותעודות הוקרה לשישה חסידי אומות העולם מפולין ומהונגריה, שכמו אפולוניה אולדק, השתקעו בישראל.[6]
במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב) אותר קברה של אפולוניה בקרית שאול.[7]
לקריאה נוספת
- תיק ארכיון יד ושם מספר M.31/272 ע"ש אפולוניה אולדק.
- גרשון, פינצ'בסקי. חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל. הוצאת יד ושם, ירושלים 2023.
הערות שוליים
- ^ גרשון פינצ'בסקי, חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, 2023, עמ' 27-28
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 אפולוניה אולדק, באתר יד ושם
- ^ י. ינאי, עדות שרגא טננבאום, תיק ארכיון יד ושם מס' M.31/272
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 עדות אפולוניה אולדק, תיק ארכיון יד ושם מס' M.31/272
- ^ 5.0 5.1 עדות בתיה לייכט, תיק ארכיון יד ושם מס' M.31/272
- ^ כתבה על טקס הענקת מדליות מתוך עיתון "למרחב", באתר הספרייה הלאומית של ישראל, 31.10.1967
- ^ אור הלר, "חסד אחרון": המבצע של שב"כ ויד ושם להנצחת חסידי אומות העולם, באתר חדשות 13, 7 באפריל 2021
38042915אפולוניה אולדק