אסט (ארגון)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אסט (באנגלית ראשי תיבות של Erhard Seminars Training. (שווק כ־est, אם כי לעיתים קרובות מופיע כ־EST או Est ), היה ארגון שהוקם על ידי ורנר ארהרד ב-1971, שהציע קורס בן שני סופי שבוע (ששה ימים, 60 שעות) שכונה רשמית "אימון האסט" ("The est Training") והיה האימון הבסיסי של האסט. מטרת האימון הייתה, בין היתר, "לחולל תמורה ביכולתו של האדם לחוות את חייו כך שהמצבים שניסה לשנות או שסבל מהם או הכיל אותם יתבהרו בתוך תהליך החיים עצמם".

האימונים של האסט ופעילויות המשך לבוגרי התוכנית, בדמות סמינרים בנושאים שונים, פעלו מסוף 1971 עד סוף 1984 והולידו מספר ספרים בנושא, מ-1976 עד 2011. תופעת האסט הופיעה במספר סרטים ותוכניות טלוויזיה, כולל סדרת הריגול "האמריקאים", ששודרה מ-2013 עד 2018. האסט היה תוצאה וחלק מתנועת הפוטנציאל האנושי (אנ') שבלטה בשנות ה-60 של המאה ה-20 ועד שנות ה-70 של המאה ה-20.

ככל שההערכה לפעילות האסט גדלה, כך גם התרבו הביקורות. מבקרים שונים האשימו את האסט בשטיפת מוח, חלקם תייגו את הפעילות ככת.

האימון האחרון התקיים בדצמבר 1984 בסן פרנסיסקו. הסמינרים פינו את מקומם לקורס "עדין יותר" שהציעו ורנר ארהרד ושותפיו וזכה מ-1985 לכינוי "הפורום". ב-1991 הפך הפורום לארגון שממשיך לפעול (נכון לסוף 2024) ונקרא לנדמרק אדיוקיישן.

האימון

תוכנית ההכשרה הסטנדרטית - הטריינינג - כללה שתי סדנאות ארוכות סוף שבוע עם מפגשי ערב בימי חול שביניהם. הסדנאות כללו בדרך כלל כ-200 משתתפים והובלו על ידי המאמן - ה"טריינר". בתחילה הובלו הסדנאות על ידי ורנר ארהרד ובהמשך על ידי אנשים שהוכשרו על ידו. רונלד הייפץ (אנ'), מייסד המרכז למנהיגות ציבורית באוניברסיטת הרווארד, כינה את est "חוויה חשובה שבה מאתיים אנשים עוברים תוכנית לימודים רבת עוצמה במשך שני סופי שבוע ויש להם חווית למידה שנראה ששינתה חלק נכבד מחייהם". אחת מההתרחשויות בטריינינגים הייתה כאשר המאמן התעמת עם משתתפים ספציפיים, אחד מול אחד, ואתגר אותם להיות עצמם ולא למלא תפקיד שנכפה עליהם בעבר על ידי סביבתם או על ידי עצמם.

ההיסטוריון והפילוסוף האמריקאי, ג'ונתן די מורנו (אנ') ציין כי "ייתכן שהמשתתפים היו מופתעים מעוצמת האתגר הפיזי והרגשי הכרוך באימון ועד כמה הוא פילוסופי". הוא כותב שהחלק הקריטי באימון היה להשתחרר מהעבר, דבר שהושג על ידי "חווית" הדפוסים והבעיות החוזרים על עצמם ובבחירה לשנותם. המילה חוויה נועדה להביא למודעות מלאה את החזרה על התנהגויות ישנות ומכבידות. הסמינר ביקש לאפשר למשתתפים לשנות את מצב הנפש שסביבו מאורגנים חייהם, מניסיונות להשיג סיפוק או לשרוד, לחוויה של עצמם שלמים ומושלמים ברגע הנוכחי.

המשתתפים הסכימו לציית לכללי היסוד (ground rules), שכללו אי ענידת שעונים, דיבור רק לפי קריאת המאמן, אי דיבור עם שכניהם, ואי אכילה ושתייה או עזיבת מקומותיהם ללכת לשירותים אלא בהפסקות שנקבעו מדי מספר שעות. משתתפים שהיו זקוקים לתרופות היו פטורים מהכללים הללו, ונאלצו לשבת בשורה האחורית כדי שלא יפריעו לשאר המשתתפים. כללי "כיתת בית ספר" אלו סיפקו מסגרת קפדנית לפיה בוטלו הדרכים הרגילות של אנשים להימלט מהתעמתות עם החוויה שלהם את עצמם. מורנו מתאר את ההכשרה הטובה כצורה של " חקירה סוקרטית ...המסתמכת על כוחה של החוויה הקתרטית המשותפת שאריסטו צפה בה." ארהרד אתגר את המשתתפים להיות הם עצמם במקום לשחק תפקיד שנכפה עליהם ומטרתו ללחוץ אנשים מעבר לנקודת המבט הרגילה שלהם, לפרספקטיבה שממנה יוכלו להתבונן בעמדה שבה הם מחזיקים. כפי שכותב רוברט קיוסאקי בספרו ""אח עשיר, אחות עשירה": "במהלך האימון, התברר בצורה ברורה שרוב הבעיות האישיות שלנו מתחילות בכך שאנחנו לא עומדים בהסכמות שלנו, לא נאמנים להבטחות שלנו, אומרים דבר אחד ועושים דבר אחר. אותו היום המלא הראשון, שדן בכללי בית הספר הפשוטים, היה מאיר עיניים עד כאב, ברור שחלק גדול מהסבל האנושי הוא פונקציה של הסכמים שבורים - לא לעמוד במילה שלך, או שאחרים לא עומדים במילה שלהם".

המפגשים נמשכו מהשעה 9:00 בבוקר עד חצות, או עד שעות הבוקר המוקדמות, עם הפסקת ארוחה אחת. המשתתפים נאלצו למסור שעוני יד ולא הורשו לרשום הערות, או לדבר אלא אם כן נקראו, ובמקרה זה הם המתינו שיביאו להם מיקרופון. היום השני של הסדנה הציג את "תהליך הסכנה". כדרך להתבוננות ולהתעמתות עם הפרספקטיבה ונקודת המבט של עצמם, הועלו קבוצות קטנות של משתתפים לבמה ועומתו עם סיטואציות קיצוניות. הם התבקשו "לדמיין שהם מפחדים מכולם ואז שכולם מפחדים מהם" ולבחון מחדש את דפוסי החיים האוטומטיים שלהם שמנעו מהחיים שלהם לעבוד. לאחר מכן נערכו אינטראקציות ביום השלישי והרביעי, שכיסו נושאים כמו מציאות ואופי הנפש (mind), תוך הסתכלות על האפשרות ש"מה שיש יש", "מה שאין, אינו קיים", וכי "הארה אמיתית זה להבין ולקבל שאתה מכונה" ובשיאו בהבנה שאנשים לא צריכים להיות תקועים עם דרכי ההוויה האוטומטיות שלהם, אלא יכולים להיות חופשיים לבחור את דרכי ההוויה שלהם באופן שבו הם חיים את חייהם. למשתתפים נאמר שהם מושלמים כפי שהם והתבקשו לציין בהרמת ידיים אם הם "קיבלו את זה".

הסופר אליעזר סובל (Eliezer Sobel) אמר במאמרו "This is It: est, 20 Years Later"[1]: התייחסתי לאימון כקואן מבריק בזן בודהיזם, המוליך שולל את הנפש לראות את עצמה, ובכך לראות, להיות מודע בו-זמנית למי מבצע את הראייה, רמת תודעה טרנסצנדנטית, מקום מרווח ולא מוגדר, נבדל מהסיפור הישן והעייף שהמוח שלנו מספר לנו ללא הרף על מי שאנחנו, ושאתו אנחנו מזדהים בדרך כלל.

התוצאות המדווחות של המשתתפים

משתתפים רבים דיווחו כי חוו תוצאות עוצמתיות באמצעות השתתפותם באימון האסט, שאופיינו על ידי אליעזר סובל כ"טרנספורמציות דרמטיות ביחסים שלהם עם משפחותיהם, בעבודה ובחזון האישי שלהם, או החשוב מכל, עם ההכרה במי שהם באמת היו בליבת הווייתם". מחקר אחד של "מדגם גדול של בוגרים שסיימו את ההכשרה לפחות שלושה חודשים לפני כן, גילה ש"הרוב הגדול חש שהחוויה הייתה חיובית (88%), וראו את עצמם במצב טוב יותר מאשר לפני שהשתתפו באימון (80%)".

ביקורת

בספרו "פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית" (1980, יצא לאור בעברית בהוצאת כנרת ב-2011) נוקט ארווין יאלום בגישה ביקורתית כלפי אימון האסט, כאשר טענתו המרכזית היא כי האימון טוען לשיפור באחריות שלוקח על עצמו הפרט, אך בה בעת נוקט לדעת יאלום בגישה המבוססת על הליכה אחרי אישיות סמכותנית. הוא נותן דוגמה הלקוחה מאימון האסט. כשהמאמן שכנע את המשתתפים שהם אחראים לכל מה שהתרחש בחייהם: שנשדדו, שחלו, שאחרים משמעותיים בחייהם חלו. באותו זמן, כשהמשתתפים הבינו זאת, מחלתם חלפה. אולם לפי אלום, מדובר בסוג של אפקט פלצבו. המשתתפים ציפו שיעזרו להם. הם שילמו כדי שיעזרו להם, הם חוו חוויות חריגות, כך שהם חשבו שבכך עזרו להם.

בנוסף טוען יאלום, כי למרות שהאימון לימד כל אחד לקחת אחריות על חייו, התנאים בהם מצאו את עצמם המשתתפים היו של מגבלות על חופש אישי. לדוגמא, כל משתתף נדרש ל"תשומת לב קפדנית לפרטים", משתתפים היו צריכים לפעול בדיוק לפי לוח הזמנים (אפילו בדיחות הורשו אך ורק בזמן המוקצב), כולם היו צריכים לבצע את הדברים בדרך "הנכונה", אפילו לנקות את השירותים בדרך של האסט.

היסטוריה

ורנר ארהרד דיווח על כך שעבר טרנספורמציה אישית, ויצר על כן את ההכשרה הטובה ביותר כדי לאפשר לאחרים לחוות את אותה חוויה. הקורס הראשון נערך במלון ג'ק טאר בסן פרנסיסקו, קליפורניה, באוקטובר 1971. תוך שנה התקיימו אימונים בניו יורק, ולאחר זמן קצר בערים גדולות נוספות בארצות הברית. הם הובלו כולם על ידי ורנר ארהרד בתפקיד המאמן, לאחר שהתפטר מחברת Mind Dynamics .

במקביל להמשך קיום אירועי האימון הרגילים, החל מיולי 1974 אימון האסט החל להיות מועבר בבית הכלא האמריקאי בלומפוק (אנ'), קליפורניה, באישור הלשכה הפדרלית לבתי הכלא. האימון הראשון בלומפוק כלל השתתפות של 12-15 אסירים פדרליים וחברי קהילה חיצוניים בין כותלי הכלא, ונוהל באופן אישי על ידי ורנר ארהרד.

ב-1977 נערך אימון האסט לראשונה מחוץ לארצות הברית, בלונדון. עד 1979, פעילות האסט התרחבה לאירופה ולחלקים אחרים של העולם. בדצמבר 1980 ההתקיים האימון הראשון בישראל, בתל אביב. ככל שגדלו הארגון ופעילותו, כך התרבתה גם הביקורת. הוא הואשם ב"שטיפת מוח" ותויג ככת על ידי כמה מבקרים שאמרו כי הוא מנצל את חסידיו לגיוס משתתפים חדשים ומציע לבוגרים "סמינרים מתקדמים".

ב-1983 בארצות הברית, משתתף בשם ג'ק סלי התמוטט במהלך חלק מהאימון המכונה "תהליך הסכנה" ומת בבית החולים שאליו הועבר. בית משפט מצא לאחר מכן כי אימון האסט לא היה סיבת המוות. מאוחר יותר קבע חבר מושבעים כי ארהרד והחברה שלו התרשלו, אך לא העניקו לעיזבונו של סלי סכום פיצוי כספי.

על פי דיווח משנת 1991 של הלוס אנג'לס טיימס, אסט היה יעד למסע הכפשות של ארגון הסיינטולוגיה. הקמפיין הזה נמשך כמה שנים, כאשר דוגמאות נמצאו במסמכים שנתפסו על ידי ה-FBI ב-1977. מסע ההכפשות הזה כלל שכירת חוקרים אישיים כדי לרגל אחרי ארהרד, גיוס סיינטולוגים כדי להירשם בחשאי לקורסים ולשבש אותם, ואיסוף מידע ממשתתפי אסט שהיו ממורמרים ויכלו לשמש כעדים במטרה להכפיש את האסט. מייסד הסיינטולוגיה רון האברד (שמת ב-1986) האמין שארהרד העתיק את הסיינטולוגיה. ארהרד חלק על כך ואמר כי אסט שונה במהותו למרות כמה קווי דמיון.

בספרם משנת 1992 "Perspectives on the New Age", אמרו ג'יימס ר. לואיס וג'יי גורדון מלטון כי קווי הדמיון בין est לבין Mind Dynamics (בה עבד ארהרד לפני שיצר את האסט) היו "בולטים", שכן שניהם השתמשו ב"מאמנים סמכותיים האוכפים חוקים רבים", דורשים מחיאות כפיים לאחר שהמשתתפים "חולקים" מול הקבוצה, ומבטלים את הדגשת ההיגיון לטובת "הרגשה ועשייה". המחברים גם תיארו את בוגרי אסט כ"נאמנים עזים", ואמרו שהארגון גייס משתמשים חדשים באמצעות המשתתפים הוותיקים בצורה נרחבת, והפחית את הוצאות השיווק כמעט לאפס. האימון האחרון במתכונת "אסט טריינינג" התקיים בדצמבר 1984 בסן פרנסיסקו.

האסט טריינינג הוחלף בקורס עדין יותר בשם "הפורום", שהחל בינואר 1985. "est Inc" התפתח ל"אסט, תאגיד חינוכי", ובסופו של דבר לוורנר ארהרד ושותפיו. בשנת 1991 נמכר העסק לעובדי החברה שהקימו חברה חדשה בשם Landmark Education עם אחיו של ארהרד, הארי רוזנברג, שהפך למנכ"ל. לנדמרק אדיוקיישן נבנתה כחברה למטרות רווח בבעלות עובדים; מאז 2013, היא פועלת כ- Landmark Worldwide עם חטיבת ייעוץ בשם Vanto Group.

אסט בישראל

עוד לפני הגעת האסט לישראל, בסוף 1980, כבר היו בישראל כ-100 אנשים שעברו את האימון בארצות הברית.[2] אחד מהם היה דן כרמון שהחל מ-1979 לנהל את "המרתון", שהיה גרסה שלו לאימון עם שינויים רבים שהוא הכניס בו. המרתון זכה לתהודה ציבורית מסוימת בישראל.[3][4] אימון האסט הראשון בישראל נערך באמצע דצמבר 1980 בבית בני ברית בתל אביב.[5] עד נובמבר 1981 עברו את האימון כ-1,300 ישראלים.[6] מחיר ההשתתפות באימון בישראל נע בין 115 ל-200 דולר (לעומת 350 דולר בארצות הברית)[5][7][8] (כ-40-35 אחוז מהשכר החודשי הממוצע במשק באותה עת). בישראל חולק האימון בשני סופי שבוע עוקבים לארבעה ימים (לעומת ששה ימים בארצות הברית) - 15 שעות בכל יום.[5] האימונים נערכו באנגלית והעבירו אותם מאמנים שונים שהגיעו בכל פעם במיוחד מארצות הברית.

עוד לפני קיום האימון הראשון, הוקם בישראל "המרכז הישראלי לתקשורת", שהיה הגוף שארגן את האימונים, את מפגשי הגיוס המקדימים לאימון ואת סדנאות וקורסי ההמשך. בראש המרכז עמד אמריקאי-ישראלי בשם מייקל לם, שהעביר גם את סדנת התקשורת שהייתה הקורס העוקב והחשוב ביותר אחרי האימון.[2]

ועדת גלזר-תעסה לבדיקת הכתות בישראל

כפי שהיה בארצות הברית, כך גם בישראל, בצד חסידים נאמנים לאימון האסט, קמה גם התנגדות בחלק מהציבור. חלק מההתנגדות נבעה מהאווירה במפגשי הגיוס בהם ניסו המתנדבים, שכבר עברו את האימון, לשכנע את האורחים להירשם לאימון,[7][9] וחלק מכך שחלק מהציבור ראה ב"אסט" ככת נוספת לארגונים ולפעילויות שניסו לגייס אליהן משתתפים ובדרך כלל נמשכו אל הפעילויות הללו צעירים.

בעקבות תלונות הולכות וגוברות ופרסומים מטרידים בתקשורת על ארגונים וכתות שונות, החליט בפברואר 1982, שר החינוך והתרבות זבולון המר, להקים ועדה בין־משרדית שתבדוק את הנושא. ליושב ראש הוועדה מונתה חברת הכנסת וסגנית שר החינוך מרים גלזר-תעסה, שפעלה כבר קודם בנושא הכתות המיסטיות מהמזרח, שלטענתה היוו איום ישיר על המסורת היהודית.[10] הוועדה הבין משרדית לבדיקת נושא ה'כתות' ('קבוצות חדשות') בישראל מנתה 17 איש, נציגי משרד המשפטים, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הדתות, נציגי המשטרה וצה"ל ואנשי אקדמיה מתחומי הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה והקרימינולוגיה; והיא הכינה רשימה של 10 כתות בישראל שאותם הוחלט לבדוק.[8] הוועדה פעלה בשנים 1987-1982.

ה"אסט" בלט בדיווחי התקשורת על עבודת הוועדה כיוון ש"המרכז הישראלי לתקשורת" שכר את שירותיו של עורך הדין וחבר הכנסת אהוד אולמרט (בתקופה זו לחברי כנסת היה מותר לעסוק בעבודה נוספת) וזה עתר לבג"ץ נגד הוועדה, נגד שר החינוך המר ונגד חברתו לסיעת הליכוד מרים גלזר־תעסה בדרישה ש"אסט" לא תיכלל ברשימת הכתות מפני שאינה כת.[11] בסופו של דיון, דחה בית המשפט העליון את העתירה והארגון נכלל בדו"ח, אך העתירה הביאה לעיכוב של כשנה וחצי בפרסום הדו"ח הסופי של הוועדה. בעקבות השינוי בארצות הברית, הארגון המשיך לפעול בישראל תחת השם "פורום לנדמרק".[12]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "This is It" היה התובנה המרכזית שאותה היו אמורים להפנים המשתתפים בסיום האימון
  2. ^ 2.0 2.1 מיכל הוכשטט, 22 פעמים "אני אוהבת אותך", מעריב, 27 בדצמבר 1982 המשך
  3. ^ צפרירה גור, מירוץ המרתון אל "זה", מעריב, 28 במרץ 1980 המשך
  4. ^ מודעה: מכון "עידן" עורך מרתון, מעריב, 19 באוקטובר 1979
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 אבי רז, 254 אנשים נרשמו ל"חוויית אסט" בישראל, מעריב, 28 בנובמבר 1980
  6. ^ מייקל לאם: "ורנר ארהרד, אבי האסט, עוד יבוא לישראל!", "העולם הזה (שבועון)", גיליון 2305 מ-4 בנובמבר 1981, עמוד 22
  7. ^ 7.0 7.1 אלי שי, תופעה: מבוא לשטיפת המוח, כל העיר, 20 בפברואר 1981
  8. ^ 8.0 8.1 יזהר באר, מדינת ישראל נגד הכיתות - ועדת תעסה־גלזר לחקר הכיתות בישראל מגבשת את מסקנותיה. השבוע כבר ניסחו טיוטה, כל העיר, 10 בדצמבר 1982
  9. ^ אריה דיין, מה משותף ל,אסט' ולמלחמה בלבנון, כותרת ראשית, 3 באוגוסט 1983
  10. ^ שוש גבאי, תזכורת או-טו-טו הם גומרים, חדשות, 19 במרץ 1985
  11. ^ נורית דברת, אולמרט "ניצח" את תעסה-גלזר, מעריב, 20 בספטמבר 1985
  12. ^ ארנה קזין, נעשה ונשמע - בכל חודש מצטרפים מאות ישראלים ל"פורום של לנדמרק", סדנה המבטיחה פריצת דרך בחיי המשתתפים בה, באתר הארץ, 12 באפריל 2001
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אסט (ארגון)40191988Q76847

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אסט_(ארגון)&oldid=2863951"