אנרכיזם וחברה

אנרכיזם

זרמים של אנרכיזם אנרכו-קומוניזם אנרכו-סינדיקליזם אנרכו-פרימיטיביזם אנרכה-פמיניזם אנרכיזם אינדיבידואליסטי אקו-אנרכיזם אנרכיזם לאומי אנרכו-קפיטליזם אנרכיזם קולקטיביסטי אנרכיזם ללא תארים אנרכיזם מסביב לעולם אנרכיזם בספרד אנרכיזם באפריקה אנרכיזם באנגליה קהילות אנרכיסטיות אנרכיזם בתרבות אנרכיזם וחברה אנרכיזם ודת אנרכיזם ואמנות אנרכיזם שחור אנרכיזם נוצרי אנרכיזם בודהיסטי סמלים אנרכיסטיים אנרכיזם בהיסטוריה הקומונה הפריזאית מהומות היימרקט מרד קרונשטט נסטור מכנו מאי 1968

האנרכיזם מבקר את הסדר החברתי הקיים, אך גם מציע אלטרנטיבות ופתרונות מנקודת מבט אנרכיסטית, ומצייר את קווי המתאר של חברה אנרכיסטית עתידית. אנרכיסטים מתנגדים לכפיית הסדר החברתי האנרכיסטי על האוכלוסייה, כחלק מהתנגדותם לכל סוג של כפייה. הם טוענים שהאנרכיזם לא יגיע במהפכה בין לילה, אלא באמצעות סדרה של פעולות ישירות והתקוממויות חברתיות, תוך כדי יצירת מוסדות חברתיים אנרכיסטים אלטרנטיביים למדינה ולקפיטליזם, ושחברה אנרכיסטית תחל רק כאשר תיווצר מסה קריטית שתכיל את רובה המוחלט של האוכלוסייה במקום מסוים.

קווי מתאר של חברה אנרכיסטית

רוב הפילוסופים הפוליטיים מצדיקים את תמיכתם במדינה כאמצעי לשליטה על האלימות ושמירת הסדר, ובטענתם שהמדינה מורידה למינימום את ההרס הפוטנציאלי שנוצר מחיכוכים וקונפליקטים אנושיים, ושבלעדי המדינה יווצר כאוס ותתפרץ אלימות בלתי נשלטת. אנרכיסטים טוענים שמטרות אלו אינן מצריכות את קיום המדינה, ולמעשה רבים טוענים שהמדינה אינה מסוגלת לבצע תפקיד זה ולראייה הם מצביעים על המלחמות הנמשכות ועל האלימות הגואה בחברה המודרנית. יותר מכך, אנרכיסטים טוענים שהמדינה יוצרת מונופול על האלימות (על ידי הקמת צבאות ומשטרות), ומשתמשת בכוח ואלימות על מנת להרחיב ולהגן על האינטרסים של האליטה החברתית ובעלי ההון. הרעיון האנרכיסטי לטיפול באלימות בקהילה הוא אכיפה קהילתית במקום אכיפה על ידי מיעוט חמוש כדוגמת המשטרה אשר יכול ליפול לשחיתות וכדומה.

אנרכיסטים טוענים גם שביטחון של קהילות ישמר בצורה יעילה יותר על ידי הקמת מוסדות נגישים לכל, ומנוהלים מלמטה על ידי כל אחד החפץ בכך, בניגוד למוסדות מדינה המנוהלים על ידי מיעוט קטן, ומובילים לניכור האוכלוסייה ולתחושה שאין ליחיד ולחברה יכולת השפעה אמיתית על חייהם, מלבד הטמנת פתק בקלפי פעם במספר שנים.

מאמצים רבים הושקעו בניסיון להסביר כיצד חברות אנרכיסטיות יקדמו ערכים אלו. באופן כללי, אנרכיסטים מסכימים על הנקודות הבאות בכל הנוגע לחברה אנרכיסטית עתידית:

כלכלה

רוב האנרכיסטים מסכימים שכלכלה אנרכיסטית תתקיים ללא כלכלת שוק וללא מערכות עבודת שכר. הייצור ינוהל עצמאית על ידי ולמען העובדים והקהילות עליהן הייצור ישפיע, וכך ייוצרו מוצרים שבאמת יש בהם צורך אמיתי שנבע מהקהילה. מועצות עובדים, אסיפות, ומוסדות גדולים יותר של שליטת עובדים יטפסו למעלה על מנת לפתור נושאים רחבים יותר ברמה אזורית, ארצית ואפילו כלל עולמית. דוגמה לסוג התארגנות שכזה היא הקולקטיבים של האיכרים והעובדים בזמן מלחמת האזרחים בספרד, ואכן אנרכיסטים רבים תומכים בשימוש בקולקטיבים וקואופורטיבים בייצור בקנה מידה קטן.

חלק מהאנרכיסטים מציעים כלכלת מתנות, אשר יגרמו לרכוש החומרי והאינטלקטואלי להיות פתוחים ונגישים לכל, ובכך יתאפשר ליותר אנשים לעבוד במגוון רחב יותר של פרויקטים ותעשיות. תנועת התוכנה החופשית מוצגת לעיתים קרובות כדוגמה לכלכלת מתנות בפעולה הפועלת על פי עקרונות אנרכיסטים. אחרים, לרוב אנרכיסטים ירוקים ואנרכו-פרימיטיביסטים, שואפים לחזור לצורת חיים טרום-חקלאית. הכלכלה ההשתתפותית מציעה שיטת "אשראי" כגמול על עבודה, אך עדיין תומכת בניהול עצמי של העובדים על הייצור.

התחום המקומי-קהילתי

החלטות קהילתיות ושכונתיות יתקבלו על ידי אלו בקהילה שיושפעו מתוצאות ההחלטה. מוסדות דמוקרטיה ישירה ושליטה קהילתית יוקמו על מנת לדון בבעיות ולהעלות פתרונות. מועצות קהילתיות ואסיפות כלליות יוכלו גם הן לתכנן פעילויות, להציע פרויקטים, ולתאם רוטציה בתפקידים שונים שצריכים להעשות. דוגמה למערכת של אסיפות קהילתיות שעובדת אפשר למצוא בארגנטינה בימינו. קבוצות של שכנים נפגשות פעם שבוע או שבועיים, לאחר מכן נפגשות עם שכונות אחרות, ולבסוף עם אסיפות אחרות ברמה האזורית. כמו כלכלה בניהול עצמי, אנרכיסטים מציעים שמועצות מקומיות אלו יוכלו לתקשר עם קהילות אחרות בצורות שונות של פדרציות ורשתות.

פוליטיקה וקבלת החלטות

בנוגע לדוגמאות לייצור תעשייתי רחב (כלכלה), ולקהילות (פוליטיקה), רבים ממבקרי האנרכיזם יטענו שמסות גדולות של אנשים לא יוכלו להגיע לקונצנזוס במגוון נושאים, ומערכת שכזו היא בלתי אפשרית. ולמרות זאת, אנרכיסטים מציעים מערכת של באי כוח על מנת להעביר מידע בפדרציות ורשתות גדולות, ועל מנת להתמודד עם נושאים ברמה עולמית. בהצעה האנרכיסטית לבאי כוח אין הכוונה ל"נציגי ציבור" כפי שאנו מכירים אותם כיום, והם אינם אפילו "נציגים". מבנה באי הכוח שמציעים האנרכיסטים הוא בעצם מערכת של שיטות בהן שליחים פשוט מעבירים מידע והחלטות שהוחלט עליהן בקהילות השונות. באי הכוח נבחרים (בניגוד לכאלו שמחפשים עבודה), וניתן "לפטר" אותם ברגע בו הם חורגים מהמנדט שניתן להם (כלומר, מתחילים להתנהג כמו נציגים ממשלתיים, ולא כמו באי כוח של קהילה). בדרך זו, קבוצות גדולות יכולות להגיע להסכמות והבנות, ונושאים מסובכים יכולים לעלות על סדר היום.

דוגמה למבנה שכזה אפשר לראות בצורת ההתנהלות של איגודים כמו "פועלי התעשייה של העולם" ובמועצות דוברות. מועצות דוברות כוללות קבוצות גדולות של פעילים, יחד עם מגוון קולקטיבים וקבוצות זיקה הבוחרים באי כוח כדי לדווח על ההחלטות עליהן החליטו הקבוצות בקונצנזוס או בדמוקרטיה ישירה. מודלים כאלו עזרו לארגן עשרות אלפי פעילים במגוון נושאים. לקהילות הזאפאטיסטה במקסיקו יש מבנה דומה, עם קהילות המכנסות אסיפות, ולאחר מכן בוחרות באי כוח שנפגשים על מנת לדון בנושאים המשפיעים על כלל הקהילות.

התמודדות עם פשע

האנרכיסטית אמה גולדמן אמרה ש"כל חברה מקבלת את הפשע שמגיע לה", בהתכוונה לכך שהפשע הקיים בחברה הקפיטליסטית קיים ברובו עקב הסדר החברתי ההיררכי, המנצל וחסר השוויון. אנרכיסטים מטילים ספק במערכת בתי הסוהר, אותה הם רואים כסמכותנית, ובלתי יעילה בפתרון בעיות בתוך החברה, אלא להפך – רק מייצרת עוד בעיות ועוד פושעים.

ההתמודדות עם פשע, ועם מגוון של בעיות חברתיות בתוך מגוון הקהילות, תתבצע בתוך הקהילה, ולא על ידי מוסדות היררכיים חיצוניים כמו המשטרה, מערכת המשפט והמדינה. מערכות גישור ומשפט מבוססות-קהילה יוקמו על מנת להתמודד עם קונפליקטים בתוך הקהילה. מערכות מתנדבים של שיטור-עצמי וביטחון הוצעו כחלופות למשטרה, כאשר העבודה מתבצעת ברוטציה, ותחת פיקוח הקהילה. מערכת שכזו אפשר לראות בקהילות הזאפאטיסטה במקסיקו עם יצירתה של "משטרת הילידים הקהילתית" (ICP), שהיא בעצם קבוצת מתנדבים מהקהילה המבצעים פעילות ביטחון. הזאפאטיסטים מציינים ששיעור הפשיעה ירד, הפשע המאורגן כמעט ונעלם לגמרי, ושחיתות משטרתית לא קיימת בכלל.

אנרכיסטים גם מצביעים על מגוון דוגמאות של חברות אנרכיסטיות בהן המבנה הלא-היררכי של הקהילה הוביל לירידה משמעותית ביותר בפשיעה. אנרכיסטים טוענים גם שבחברה ללא רכוש פרטי וללא כלכלה קפיטליסטית ודיכוי משטרתי, עבירות הרכוש ועבירות כלכליות (המהוות את רוב רובו של הפשע כיום) יעלמו כמעט לגמרי. בנוסף, אנרכיסטים טוענים שהתמודדות עם פשעים חברתיים (רצח, גילוי עריות), תעשה על ידי שינוי צורת ההתארגנות של החברה, עזרה לקורבנות, כמו גם לעבריינים (לתפיסתם פושע הוא אדם שיש לו בעיה חברתית שהוא לא הצליח להתמודד עימה), שיטות גישור וצדק מאחה (שהוכחו במחקרים כמפחיתים את שיעור הפשיעה החוזרת), הפגשת קורבנות עם הפושעים גם במקרים קשים, ומציאת דרכים נוספות למניעת פשיעה חוזרת.

ייצור אקולוגי

רוב האנרכיסטים מסכימים שכל סוג של ייצור בחברה אנרכיסטית צריך להתבצע בצורה אקולוגית וברת-קיימא. אנרכו-פרימיטיביסטים טוענים שייצור תעשייתי המוני הוא הרסני כלפי הסביבה, וחייבים לבטלו. כמוהם, אנרכו-סינדיקליסטים, טוענים שייצור תעשייתי הוא אכזרי כלפי העובדים, מוביל לניכור מאסיבי, ועוזר רק לייצור כמויות המוניות של מוצרים על מנת לספק את כלכלת השוק. על מנת להתמודד עם בעיות אלו, רוב האנרכיסטים מציעים ייצור מבוסס-קהילה וניהול עצמי של התעשיות על מנת לצמצם את הייצור העודף, ולשפר את תנאי העובדים. כמו כן, אנרכיסטים טוענים שברגע שהקהילות עצמן יחליטו על המוצרים שהן צריכות, ייפסק הצורך בייצור המוני של מוצרים שהם מותרות, ויש האומרים מיותרים. לעומת זאת, אנרכו-פרימיטיביסטים טוענים שחקלאות וביות של צמחים ובעלי חיים מובילים ליצירתו של רכוש פרטי, הרס כדור הארץ ומציעים שיטות של פרמהקלצ'ר, וחזרה לקיום פרה-תעשייתי.

הגנה עצמית

אנרכיסטים טוענים שעם העלמות המדינה, אלימות מכוחות מדינתיים תגיע מגורמים אנטי-מהפכניים, ומאלה שירצו לחזור למבנים היררכיים. מרקסיסטים-לניניסטים מבקרים את האנרכיסטים בנקודה זו, וטוענים שללא מבנה ריכוזי חזק, חברה מהפכנית לא תוכל להגן על עצמה. למרות שחלק מהאנרכיסטים פציפיסטים, אנרכיסטים רבים תומכים בהגנה עצמית נגד כוחות אנטי-מהפכניים באמצעות יצירתם של מיליציות עממיות, בהן המפקדים נבחרים בדמוקרטיה ישירה על ידי החיילים. דוגמאות למיליציות כאלו אפשר למצוא בתקופות של מהפכות אנרכיסטיות בעת מלחמת האזרחים בספרד ובהנהגת נסטור מאכנו באוקראינה.

ארגון חברתי

באופן כללי, אנרכיסטים רוצים שהחברה תמשיך להתארגן מסביב למגוון קהילות שונות. ואולם, בניגוד לחברות קפיטליסטיות וקומוניסטיות המאורגנות באמצעות המדינה או סביב עסקים כלכליים, אנרכיסטים רוצים שהחברה תאורגן ותנוהל על ידי ולמען האנשים החיים בה.

באופן כללי, האנרכיסטים רואים את בתי ספר, מרכזים חברתיים, פארקים, תחנות כיבוי אש, וכו', כמוסדות שצריכים לשנות את עורם ולהעביר את ניהולן לאנשים דרך שיטות של דמוקרטיה ישירה וניהול עצמי. אנרכיסטים מצביעים על העובדה שתחומים רבים בחיינו הם כבר קומונליים ואנרכיסטים: שיתוף של מתכונים, בנייה קהילתית, גינון קהילתי, שיתוף של סרטי וידאו, שכנים ששומרים על ילדי השכונה. כל אלו הם מקומות בהם אדמה ודברים שייכים לכל אלו המשתמשים בהם, בצורה שיתופית. אנרכיסטים פשוט רוצים להרחיב את המרחב השיתופי הזה, ולהחיל ניהול עצמי קהילתי בכל תחומי החיים. אנרכיסטים רוצים גם להרחיב את המרחב השיתופי שקיים בתוך הערים והשטחים הציבוריים, ולא רק לבטל את המוסדות הקפיטליסטים.

בשנות ה-40 של המאה ה-20, בזמן מלחמת העולם השנייה, "גינות ניצחון" התפשטו ברחבי ארצות הברית, ובאזורים מסוימים כמו סן פרנסיסקו, 40% מהייצור הגיע מתוך אספקה עצמית של העיר. אנרכיסטים טוענים כי מרחבים עירוניים וקהילות יוכלו להיהפך מחדש למרחב לגידולים אורגניים ומרכזים לאספקה עצמית למען התפתחות אנושית טובה יותר כאשר יוסרו מוסדות קפיטליסטים לא רצויים.

אנרכיסטים ירוקים, ואנרכו-פרימיטיביסטים הולכים רחוק אף יותר, וטוענים שקבוצות של כמה מאות אנשים כל אחת הם גודל הקהילה הרצוי, וקהילות אלו יוכלו להתחיל לבנות ולחיות ישירות דרך הסביבה, ללא צורך בביות של צמחים ובעלי חיים. הם טוענים שצורת חיים שכזו תוביל ליותר זמן איכות להנאה, ופחות צורך בזמן לעבודה, ותאפשר חופש גדול יותר של תנועה ורדיפה אחר הנאה, כפי שאפשר לראות במגוון של קהילות ילידיות.

שירותים חברתיים שיש בהם צורך להתמקצעות (כגון הוראה ורפואה), יבוצעו על ידי אלו שמתעניינים בסוגי "עבודה" שכאלה. אנרכיסטים אומרים גם שברגע שהייצור נעשה בשיתוף, ברוטציה ומנוהל עצמאית, לאנשים יהיה יותר זמן להיות מעורבים במשימות מורכבות יותר הנוגעות ישירות לרווחתם שלהם ושל קהילותיהם. לטענתם אם תחום הרפואה המודרנית היה מנוהל כמו תנועת התוכנה החופשית, ליותר אנשים הייתה גישה לעבוד על תרופות למחלות, וניתן היה לפתור בעיות אחרות המאיימות על החברה.

בדומה לענייני ייצור וקהילה, אנרכיסטים מצביעים על הצלחתה של מערכת הדואר, שלמרות היותה מאורגנת בצורה היררכית בתוך כל סניף דואר, אינה היררכית בכך שהיא מאורגנת דרך סניפי דואר עצמאיים. פדרציות ורשתות של רופאים, בתי ספר ומוסדות קהילתיים אחרים יכולים להתארגן באותה צורה, וליישם עקרונות אנרכיסטים גם בתוך המבנה הארגוני שלהם. דוגמה לפעולה שכזו אפשר למצוא במאה ה-19 בתנועת החינוך המודרני, שהייתה בעצם בתי ספר שנוהלו בצורה אנרכיסטית למען ילדי עובדים. התנועה 'המודרנית' לבתי הספר המודרניים חיה ופועלת, עם בתי ספר חופשיים שצצים בכל העולם המציעים שיעורים חופשיים המנוהלים בצורה אנרכיסטית.

יחסי זוגיות

בשביל רוב האנרכיסטים, נישואים הוא עניין פרטי שצריך להשאר בין אנשים בוגרים בהסכמה הדדית. לדעתם, לרשויות כמו המדינה והדת אין זכות להתערב בעניינם הפרטי של יחידים שלא מעוניינים לסור למרותם – ובנקודה זו, לרשויות אין יותר כוח להכריח את מי שמסרב לשתף עימם פעולה.

אחרים, לעומת זאת, מאמינים שמוסד הנישואים הוא מוסד מדכא מיסודו. הם טוענים שרעיון הנישואים הוא בסופו של דבר מוסד הטרונורמטיבי, ושזוהי צורה מעודנת של שליטה.

ראו גם

• קהילה רצונית
• המנושל - ספר מדע בדיוני בו קיים תיאור מהימן של חברה אנרכיסטית

לקריאה נוספת

• המנושל מאת אורסולה לה גווין - תיאור בנוסח מדע בדיוני של חברה אנרכיסטית.

קישורים חיצוניים

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
  פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים לארי רותר, הניו יורק טיימס, הבעלים נטשו. עכשיו, בעקבות ההצלחה, הם רוצים לחזור, באתר הארץ
• ג'ורדי מארטאורל, ארגנטינה: הכינוס הארצי של אספת הפועלים-צעד אדיר קדימה, באתר הארכיב המרקסיסטי
• מיכל גרינברג, יומן מסע: חמישה ימים של הפגנות מובטלים בארגנטינה, באתר הגדה השמאלית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31531333אנרכיזם וחברה