אנרכיזם קולקטיביסטי
אנרכיזם |
|
זרמים של אנרכיזם אנרכו-קומוניזם אנרכיזם מסביב לעולם אנרכיזם בספרד אנרכיזם בתרבות אנרכיזם וחברה אנרכיזם בהיסטוריה הקומונה הפריזאית |
אנרכיזם קולקטיביסטי היא דוקטרינה שתומכת בביטול מוסדות המדינה והבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, ובהחלפתן בבעלות שיתופית הנשלטת ומנוהלת על ידי היצרנים (העובדים) עצמם. על פי האנרכיזם הקולקטיביסטי, העובדים יקבלו שכר על בסיס הזמן שהם תורמים לייצור. השימוש בשכר זה יהיה למטרת רכישת מוצרים בשוק שיתופי.[1] עקרון זה סותר את העקרון באנרכו-קומוניזם, במסגרתו מערכת השכר תבוטל, והאנשים בחברה ייקחו באופן חופשי מצרכים ממחסן סחורות, על בסיס צורך. אם כך, האנרכיזם הקולקטיביסטי נחשב כשילוב בין "אינדיבידואליזם", במובן שבו העובדים הם הבעלים של כלי העבודה שלהם והרכוש אותו יצרו, ובין "קולקטיביזם", במובן שבו האדמה היא בבעלות שיתופית.
האנרכיזם הקולקטיביסטי מזוהה בעיקר עם ההוגה האנרכיסטי מיכאיל באקונין, עם חלקים אנטי-סמכותניים באינטרנציונל הראשון ועם התנועה האנרכיסטית הספרדית המוקדמת. הוגה אנרכיסטי נוסף הקשור בזרם זה, הוא האנרכיסט הגרמני יוהאן מוסט, עד שנהיה אנרכו-קומוניסט. כיום, למעשה, הזרם אינו קיים באותה מתכונת בה היה קיים בראשית ימיה של התנועה האנרכיסטית המודרנית, אך יש הרואים את האנרכו-סינדיקליזם כגרסה חדשה של האנרכיזם הקולקטיביסטי [4].
בראשית דרכם, האנרכיסטים הקולקטיביסטים השתמשו במושג "קולקטיביזם" על מנת להבדיל את עצמם מהמוטואליסטים שאימצו את שיטתו של פייר-ז'וזף פרודון, ומהסוציאליסטים המדינתיים שאימצו את שיטתו של קארל מרקס. בשם החירות, באקונין כתב ש"עלינו למחות תמיד נגד כל דבר שדומה בצורה כלשהי לקומוניזם או לסוציאליזם מדינתי"[2]. באקונין התייחס לשתי שיטות אלו כסמכותניות מבסיסן.
האינטרנציונל הראשון
החלקים האנטי-סמכותניים של האינטרנציונל הראשון ב-1872 ש"לשאיפות של הפרולטריון לא יכולה להיות מטרה אחת חוץ מאשר יצירת ארגון כלכלי ופדרציה חופשיות לחלוטין, המבוססות על העבודה והשוויון של הכול ובלתי-תלויות בכל ממשלה פוליטית", בו לכל פועל תהיה את "הזכות להנאה מהתוצר הגס של עבודתו, ולפיכך, את האמצעים לפיתוח כוחותיו האינטלקטואלים, חומריים ומוסריים המלאים בסביבה שיתופית". השינוי המהפכני הזה יכול להיות רק "התוצאה של פעולה ספונטנית של הפרולטריון עצמו, גופי המסחר שלו והקומונות האוטונומיות"[3]. עמדה דומה אומצה על ידי פדרציית הפועלים של האזור הספרדי ב-1882[4].
בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19, רוב האנרכיסטים הארופאים אימצו עמדה אנרכו-קומוניסטית, הדוגלת בביטול עבודת השכר ובחלוקה על פי צורך. באופן אירוני, התווית "קולקטיביסט" החלה להתקשר לעיתים קרובות עם המרקסיסטים שתמכו בסוציאליזם מדינתי ובשמירה על סוג מסוים של מערכת שכר במהלך המעבר לקומוניזם מלא. האנרכו-קומוניסט, פיוטר קרופוטקין, תקף את עמדה זו במאמרו "מערכת השכר הקולקטיביסטית", שהודפס מחדש בספרו "כיבוש הלחם" ב-1892.
תאוריה
ההבדל בין אנרכיזם קולקטיביסטי לאנרכו-קומוניזם הוא שתחת אנרכיזם קולקטיביסטי, אמצעי הייצור יהפכו לרכוש משותף של החברה, אך מערכת השכר תשמר בהתבסס על כמות העבודה המבוצעת. אנרכו-קומוניסטים קראו גם הם להפיכת אמצעי הייצור לרכוש חברתי, אך גם לחלוקת הטובין. במקום האמירה "לכל אחד על פי עבודתו", באנרכו-קומוניזם הקהילה תספק את דרישות המחייה לכל חבר ללא תשלום על פי המוטו "לכל אחד על פי צרכיו".[5]
הבדל נוסף בין אנרכיזם קולקטיביסטי לאנרכו-קומוניזם הוא שאנרכיזם קולקטיביסטי מדגיש בעלות קולקטיבית על רכוש, בעוד שאנרכו-קומוניזם דוחה את מושג הבעלות לטובת מושגים כשימוש או החזקה, כאשר אמצעי הייצור אינם בבעלות שום אדם או קבוצה[6][7].
האנרכיסטים הקולקטיביסטים לא מתנגדים לשימוש בכסף. במקור רבים מהם ראו את הפילוסופיה שלהם כשלב מעבר לאנרכו-קומוניזם, אך כיום רבים מהם רואים את שיטתם ואת השימוש בכסף כקבועים, ולא כשלב מעבר.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Bakunin Mikail. Bakunin on Anarchism. Black Rose Books. 1980. p. 369
- ^ מתוך הספר "פדרליזם, סוציאליזם ואנטי-תאולוגיה" (1867) [1]
- ^ אנרכיזם: היסטוריה מתועדת של רעיונות חירותניים [2]
- ^ כפי שנוסחה על ידי האנרכיסט חוזה לונאס פוחולס, בחיבורו "קולקטיביזם" [3].
- ^ This paragraph sourced by Shatz, Marshall; Guess, Raymond; Skinner, Quentin. The Conquest of Bread and Other Writings. Cambridge University Press. p. xvi
- ^ Proudhon. What is Property, pp. 395-6
- ^ Berkman, Alexander. The ABC of Anarchism, p. 68
23720473אנרכיזם קולקטיביסטי