אנריקה השני, מלך קסטיליה

אנריקה השני, מלך קסטיליה
Enrique II de Castilla

מלך קסטיליה 23 במרץ 1369 – 29 במאי 1379 (10 שנים) → פדרו הראשון, מלך קסטיליה חואן השני, מלך קסטיליה ←

מטבעות שהוטבעו על ידי אנריקה השני.

אנריקה השני, מלך קסטיליה (בספרדית: Enrique II de Castilla‏; 13 בינואר 1334 - 29 במאי 1379), הנקרא אנריקה מטראסטמארה או רוצח האח (el Fratricida), היה המלך הראשון של קסטיליה וליאון מבית טרסטמארה. הוא הפך למלך בשנת 1369 על ידי שהביס את אחיו למחצה פדרו האכזר, לאחר מרידות וקרבות רבים. כמלך הוא היה מעורב במלחמות פרננדין ובמלחמת מאה השנים.

ביוגרפיה

אנריקה היה הרביעי מתוך עשרה ילדים בלתי חוקיים של אלפונסו ה-11 מקסטיליה ולאונור דה גוסמן, נינתו של אלפונסו התשיעי, מלך לאון. הוא נולד כאח תאום לפדריקה אלפונסו, לורד הארו, והיה הילד הראשון שנולד לזוג ששרד עד לבגרותו.

עם לידתו, הוא אומץ על ידי רודריגו אלווארס דה לאס אסטוריאס. רודריגו מת בשנה שלאחר מכן ואנריקה ירש את הלורדות של נורנייה. מאוחר יותר הפך אותו אביו לרוזן של טראסטמארה וללורד של למוס וסאריה בגליסיה, והערים קבררה וריברה, שהיוו מורשת גדולה וחשובה בצפון מזרח חצי האי. זה הפך אותו לראש שושלת טרסטמארה החדשה, הנובעת מהענף הראשי של בורגונדי-איבראה.

בזמן שאלפונסו האחד עשר חי, העניקה לאונור הרבה מאוד תארים והרשאות לבניהם. זה גרם לאי שביעות רצון בקרב רבים מהאצילים, ובמיוחד המלכה, מריה מפורטוגל, ובנה, פדרו.

נוצרה להם הזדמנות לנקום כאשר אלפונסו האחד עשר מת באופן בלתי צפוי מחום במצור על גיברלטר במרץ 1350. הם דחקו את לאונור, בניה ותומכיהם הצידה, ואנריקה ואחיו ברחו והתפזרו. הם חששו ממה שאחיהם, המלך פדרו, יכול לעשות להם. המלך המנוח אפילו לא נקבר.

למרות שלאונור ובניה הגיעו להסכמה עם פדרו לחיות בשלום בחצרו, המצב נותר לא יציב. אנריקה ואחיו פדריקה, טלו וסנצ'ו ערכו מרידות רבות נגד המלך החדש. כמו כן, כדי לחזק את מעמדו ולהשיג בני ברית, התחתן אנריקה עם חואנה מנואל, בתו של חואן מנואל, נסיך ויינה, ראש עיריית אדלנטדו של מורסיה ולורד וילנה, האציל המשגשג ביותר של הממלכה. בשנת 1351, המלך קיבל ייעוץ מחואן אלפונסו דה אלבורק, יד ימינו של מריה מפורטוגל. הוא השתכנע שאהובתו של אביו היא המעוררת של ההתקוממויות, אז הוא הורה לכלוא את לאונור ולבסוף להוציאה להורג בטלאברה דה לה ריינה.

לאחר מכן, אנריקה ברח לפורטוגל. הוא קיבל חנינה על ידי פדרו וחזר לקסטיליה, ולאחר מכן מרד באסטוריאס ב-1352. הוא השלים עם אחיו, רק כדי למרוד בו שוב במלחמה ארוכה, לסירוגין, שהסתיימה במנוסתו של אנריקה לצרפת, שם הצטרף לשירותו של ז'אן השני, מלך צרפת.

זמן קצר לאחר מכן בילו אנריקה ואנשיו זמן בצבאו של פדרו הרביעי, מלך אראגון במלחמתם נגד קסטיליה (1358). במהלך אותו סכסוך, הוא הובס והוחזק בשבי בנאחרה (1360). הוא שוחרר (בין היתר בעזרת חואן רמירס דה ארלנו) והגלה את עצמו לצרפת פעם נוספת.

ואז פדרו הרביעי, מלך אראגון תקף שוב את קסטיליה. אנריקה הסכים לעזור לו בתנאי שיעניק לו את תמיכתו להשמדת אחיו למחצה. סכסוך זה הפך למלחמת האזרחים הקסטיליאנית. המתקפה שילבה את בעלי בריתו הקסטיליאניים של אנרי, האראגונים והצרפתים (פלוגה של שכירי החרב של ברטרנד דו גסלין, שגורשה על ידי פדרו מקסטיליה, ומצאו מקלט בגיין). אנריקה הוכרז כמלך בקאלהורה (1366). בתמורה, הוא נאלץ לתגמל את בני בריתו בתארים ובעושר על העזרה שהם סיפקו. זה הקנה לו את הכינוי אל דה לאס מרסדס ("מרסדס הוא הכינוי בספרדית עבור "רחמים").

פדרו מקסטיליה נמלט צפונה לבורדו, בירת השליטה האנגלים בצרפת, שם אדוארד, הנסיך השחור החזיק בחצר. אדוארד הסכים לעזור לפדרו לשחזר את כסאו. למרות העובדה שהצבא סבל כל כך מדיזנטריה עד שאומרים שאחד מכל חמישה אנגלים לא חזר הביתה, ב-3 באפריל 1367 צבא אנגלו-גסקוני, בראשות אדוארד ואחיו הצעיר, ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר, פגש את הכוחות הקסטיליאניים (נתמכים על ידי שכירי חרב צרפתים בפיקודו של ברטראן דו גסלין). לאחר מכן הביס פדרו את אנריקה בקרב נגרה, אך אנריקה נמלט וחזר לצרפת בחסותו של שארל החמישי, מלך צרפת. המלך פדרו והנסיך אדוארד נחלקו לגבי מימון המשלחת, והנסיך השחור חזר לבורדו, לאחר שחלה במשלחת זו, מחלה שתפגע בו עד מותו ב-1376.

הם ארגנו מחדש את צבאם בטירת פיירפרטוזה. לאחר מכן, בעזרתם של מורדים קסטיליאנים רבים וצרפתים מכוחותיו של ברטראן דו גסלין, הם הביסו את פדרו בקרב מונטיאל ב-14 במרץ 1369. אנריקה הרג את "המלך האכזר", שהיה כעת שבוי, במו ידיו. זה זיכה אותו באופן סופי בכס המלכות הקסטיליאני ובתואר אנריקה השני.

לפני שהתבסס בכסאו והצליח להעביר את השלטון לבנו חואן, אנריקה נאלץ להביס את פרננדו הראשון, מלך פורטוגל. במהלך שלטונו הוא נלחם בשלוש מלחמות פרדיננד. בעל בריתו העיקרי של פרדיננד במלחמות אלו היה ג'ון מגונט, בעלה של בתו של פדרו קונסטנס. אנריקה היה בעל ברית של שארל החמישי, מלך צרפת. הוא העמיד את הצי הקסטיליאני לרשותו של שארל והם מילאו חלק מרכזי במצור על לה רושל, ובקרב לה רושל שבו האדמירל אמברוסיו בוקנגרה הביס לחלוטין את הצד האנגלי.

אנריקה גמל לבעלי בריתו, אך עדיין היה עליו להגן על האינטרסים שלו בממלכת קסטיליה ולאון. כתוצאה מכך, הוא שלל ממלך אראגון את השטחים שהבטיח לו בזמנים הקשים.

לאחר מכן יצא אנריקה למלחמה נגד פורטוגל ואנגליה במלחמת מאה השנים. במשך רוב תקופת שלטונו הוא נאלץ להדוף את ניסיונותיו של ג'ון מגונט, בנו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה, לתבוע את כס המלכות הקסטיליאני בשם אשתו קונסטנס. במדיניות הפנים שלו הוא החל לבנות מחדש את הממלכה, האיץ את השינוי של הממשל המלכותי; והחזיק בבתי משפט רבים. הוא גם הכפיף לכתר לצמיתות את הלורד של ביסקאיה לאחר מותו של אחיו טלו. במדיניות החוץ, הוא העדיף את צרפת על פני אנגליה.

הוא מת ב-29 במאי 1379 בסנטו דומינגו דה לה קלזאדה. בנו חואן הראשון, מלך קסטיליה ירש אותו על כס המלכות.

משפחתו

פסל אנריקה השני בארמון המלכותי של מדריד.

תמונה של אנריקה השני, מלך קסטיליה על אפריז ההיכל המלכותי באלקסר של סגוביה

ב-27 ביולי 1350, התחתן אנריקה עם חואנה מנואל מקסטיליה, בתו של חואן מנואל, נסיך ויאנה, ראש ענף זוטר של בית המלוכה של קסטיליה. נולדו להם שלושה ילדים:

• חואן הראשון, מלך קסטיליה (1358–1390)
• לאונור (1361–1425), אשתו של שארל השלישי, מלך נווארה
• חואנה (1372–1376), מתה צעירה

היו לו כמה ילדים מחוץ לנישואים, שאת חלקם הזכיר בצוואתו מ-29 במאי 1374:

• אלפונסו אנריקס, רוזן חיחון ונורנייה (1355–1400), בנו של אלווירה אינייגס, רוזן נורנייה וחיחון. הוא התחתן עם איזבל מפורטוגל, הגברת מוויסאו.
• לאונור דה קסטיליה, בתה של לאונור אלווארס, מדוניאס, פלנסיה.
• חואנה דה קסטיליה (1367–¿?), בתה של אלווירה אינייגס. אביה הזכיר אותה בצוואתו ואמר שאם היא לא תתחתן עם פדרו דה אראגון אז היא תירש את אוראוניה. פדרו היה המרקיז מוויאנה (1362 - 1385) ובנו של אלפונסו דה אראגון אי פואה.
• קונסטנס אנריקס דה קסטיליה. אביה לא הזכיר את שם אמה. כשכתב את הצוואה ב-1374, היא הייתה מאורסת לאינפנטה דניס, אדון סיפואנטס (1354–1397). עם זאת היא נישאה לבסוף לאחיו, אינפנטה חואן, דוכס ולנסיה דה קמפוס (1349–1387). היא ירשה את אלבה דה טורמס.
• פרננדו אנריקס דה קסטיליה (1365–1438). אביו מתאר אותו כבנה של ביאטריס פרננדס.
• מריה דה קסטיליה (1375–1393 לערך), בתה של ביאטריס פרננדס. היא נישאה לדייגו הורטאדו דה מנדוזה (אדמירל קסטיליה), לורד מנדוסה, וראש עיריית מאיורדומו של חואן השני, מלך קסטיליה.
• פדריקה דה קסטיליה (1360–1394), בנה של ביאטריס פונס דה לאון אי חריקה. הוא נקרא על ידי אביו דוכס בנאוונטה, ומת בכלא באלמודובר דל ריו ב-1394. הוא התחתן עם לאונור סאנצ'ס דה קסטיליה, בתו הבלתי חוקית של סנצ'ו אלפונסו, הרוזן הראשון של אלבורקרקי.
• ביאטריס דה קסטיליה (?-1409), בתם של ביאטריס פונס דה לאון אי חריקה וגברת ניבלה. היא נישאה לחואן אלונסו דה גוזמן ב-1370 או 1371. הוא היה הלורד של סנלוקאר דה ברמדה והרוזן הראשון של ניבלה. מאוחר יותר היא הפכה לנזירה במנזר סן קלמנט בסביליה, שם נקברה.
• אנריקה דה קסטיליה (1378–1404), בנה של הגברת מקורדובה חואנה דה סוזה, בתו של ואסקו אלפונסו דה סוזה, ראש עיריית קורדובה, התחתן עם מריה גומז קאריו, הדוכסית ממדינה סידוניה והרוזנת מקברה. אנריקה קבור קתדרלה של קורדובה.
• פדרו אנריקס דה קסטיליה (?-1366). הוא נקבר בקתדרלת סגוביה.
• איזבל אנריקס דה קסטיליה (?-בערך 1419), בתה של חואנה דה קרקמו. היא נישאה לגונסלו נונייס דה גוסמן, אולם נישואים אלה הופסקו על ידי האפיפיור קלמנס השביעי. מאוחר יותר היא נכנסה למנזר סנטה קלרה לה ריאל דה טולדו שם הפכה לאפ המנזר שלו ונקברה בו.
• אינס אנריקס דה קסטיליה (?-סביבות 1443), בתה של חואנה דה קרקמו, גם היא אם המנזר בסנטה קלרה לה ריאל דה טולדו, שם נקברה.
• חואנה אנריקס דה קסטיליה, בתה של דה חואנה, הגברת מסיפואנטס ואשתו של אינפנטה דניש, אדון סיפואנטס (1354–1397), בנם של פדרו הראשון, מלך פורטוגל ואינס דה קסטרו, היא קבורה בסנטה מריה דה גואדלופה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנריקה השני, מלך קסטיליה בוויקישיתוף

• אנריקה השני, מלך קסטיליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36052420אנריקה השני, מלך קסטיליה