אנדריכוב
 | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 פולין קטן |
| ראש העיר | תומש ז'ק |
| תאריך ייסוד | המאה ה-13 |
| גובה | 333 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 20,848 (2014) |
| ‑ צפיפות | 2018 נפש לקמ"ר (2014) |
| אזור זמן | UTC +1 |
| אתר העיר | |
אנדריכוב (בפולנית: Andrychów; ביידיש: יענדריכאוו) היא העיר הגדולה ביותר במחוז ודוביצה בפרובינציית פולין קטן בדרום פולין, בין קרקוב וביילסקו-ביאלה. שם העיר נובע ככל הנראה מהשם הפרטי הפולני "אנדריי" ("אנדז'יי").
אנדריכוב היא מרכז תיירותי ובה עיר עתיקה, פארק היסטורי, בית קברות יהודי, כנסייה בסגנון הבארוק, אחוזה מהמאה ה-18, מוזיאונים ומתקני נופש.
תולדות העיר
ראשיתו של היישוב מתוארכת למאה ה-13. תיעוד לקיומה של כנסייה ביישוב מתוארך ל-1325. תיעוד כתוב נוסף לקיום היישוב מתוארך ל-1344, אז נקרא היישוב "הנריכוב" (Henrychów). ראשוני תושביה של אנדריכוב הגיעו ככל הנראה מבוהמיה. ביישוב נבנתה טירה, שנכבשה בשנת 1440 על ידי כוחות פולניים. ב-1564 סופח היישוב לממלכת פולין. בתקופת שלטונו של זיגמונט השני אוגוסט הייתה העיר מרכז שלטוני של האזור. היישוב השתייך למשפחה שתמכה ברפורמציה הפרוטסטנטית. בשנת 1655, בעת פלישות השוודים לפולין, שרפו כוחות שוודים את היישוב. בשנת 1704 שוב שרפו כוחות שוודים את היישוב במלחמה הצפונית הגדולה. לאחר מכן הזמין בעל היישוב אורגים משלזיה, בלגיה וסקסוניה, והיישוב הפך למרכז אריגה חשוב. בשנת 1767 קיבלה אנדריכוב מעמד של עיר מהמלך סטניסלאב פוניאטובסקי.
ב-1772, עם חלוקת פולין הראשונה, נכבשה אנדריכוב על ידי כוחות אוסטריים ושמה שונה ל"אנדריכאו" (Andrichau, שם שאימצו גם הכובשים הנאצים במלחמת העולם השנייה). עד 1918 נותרה העיר בשטח אוסטריה. באמצע המאה ה-19 הגיעו לאנדריכוב מתיישבים יהודים ובסוף המאה חוברה העיר לרשת מסילות הברזל. בשנות ה-20 של המאה ה-20 חוברה העיר לרשת החשמל, ועד 1939 הוקמו בה רשת ביוב, בריכת שחיה ואצטדיון, וכן נסללו דרכים. משנת 1926 קיימת בעיר תחבורה ציבורית המקשרת את העיר עם קרקוב וביילסקו-ביאלה.
יהודי אנדריכוב
תחילתו של היישוב היהודי בעיר בראשית המאה ה-19. יהודי העיר התפרנסו ברובם מסחר בבדים, והקימו במקום בתי חרושת לאריגה, שהעסיקו פועלים רבים.
בתחילה הייתה כפופה הקהילה במקום לקהילת זאטור הסמוכה, ובסוף המאה ה-19 נעשתה לעצמאית, עם בית כנסת מעץ ובית עלמין. מספר היהודים בעיר הצטמצם לאחר מלחמת העולם הראשונה והפרעות שהתרחשו בעיר על ידי כפריי הסביבה בשנת 1918. בסיוע הג'וינט ומוסדות עזרה הדדית השתקמה הקהילה.
בין מלחמות העולם חיו באנדריכוב כ-400 יהודים. בעיר פעלו מוסדות חינוך ותרבות יהודיים, ומפלגות ותנועות נוער ציוניות, ובהן השומר הצעיר, עקיבא ובית"ר. משנת 1925 ועד שנספה בשואה כיהן כרב הקהילה ד"ר דוד אביגדור, חבר הוועד הפועל של המזרחי בגליציה המערבית. כשלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נורה למוות בבית המטבחיים המקומי השוחט היהודי של הקהילה, שהיה גם חזן בבית הכנסת.
בחודשי פברואר, מרס ואפריל 1939, התאכסנו באזור מדרום לאנדריכוב 25 מפקדים של הארגון הצבאי הלאומי שהגיעו מארץ ישראל במחנה אימונים של הצבא הפולני והתאמנו בשיטות של מלחמה זעירה בהדרכת קציני הצבא הפולני. קורס זה הושג בידי אברהם שטרן (יאיר").[1] חלק מהבוגרים נשארו ברחבי פולין עד סוף יולי אותה שנה והספיקו להדריך עוד כ- 1000 חברי בית"ר בתחומי החבלה ועוד לקראת פלישה אפשרית לארץ-ישראל כדי לכבוש אותה מהשלטון הבריטי.
בשואה
בספטמבר 1939, עם הפלישה הגרמנית לפולין, נכבשה אנדריכוב, והגרמנים החלו בביזת רכוש יהודיה, ולאחר מכן, בהחרמתו הרשמית. ב-25 בנובמבר 1939 הועלו באש בתי הכנסת שבעיר. בסוף שנת 1939 מונה בעיר יודנרט, בראשות אהרון ויינזאפט, שנצטווה לספק לגרמנים יהודים לעבודות כפייה. בסוף 1940 חטף הגסטפו שישים גברים מהעיר למחנה עבודה בסוסנוביץ.
בספטמבר 1941 הוקם בעיר גטו, אליו הועברו עוד מאות יהודים מהסביבה. ב-2 ביולי 1942 כותר הגטו, ולאחר סלקציה, חלק מתושביו הועבר למחנות ההשמדה בלז'ץ ואושוויץ, וחלקם למחנות עבודה. חלק מהמגורשים, אשר הועבר לגטו ודוביצה, הושב לגטו שבעיר לאחר תקופה. במאי 1943 הועבר הגטו שבעיר לניהול הס"ס, ותנאי המחיה בו הוחמרו, תוך שבוצעה הפרדה בין נשים וגברים, וקוצצו מכסות המזון. עד סתיו 1943 חוסל הגטו, ויושביו הועברו ברובם לאושוויץ.
מיהודי העיר שרדו 25 בלבד, והם עזבוה במהרה לאחר המלחמה.
קישורים חיצוניים
- ספר יזכור לקהילת אנדריכוב, בספריית העיר ניו יורק
- אנדריכוב (Andrychów), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- אנדריכוב באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "אנדריכוב", באתר השטעטל הווירטואלי
הערות שוליים
- ^ ניב, דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי, מהגנה להתקפה 1937 - 1939, חלק שני,, מוסד לוזנר, 1965