אנדראש השלישי, מלך הונגריה
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, תרגמת, שמות.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, תרגמת, שמות. |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. אנדראש השלישי ה"ונציאני" (בהונגרית:Harmadik Velencei András, בקרואטית: Andrija Treći Mlečanin, בסלובקית: Ondrej Tri ; נולד בסביבות 1265 - 14 בינואר 1301) היה מלך הונגריה וקרואטיה בין השנים 1290–1301. הוא היה בנו של אישטוואן "פוסטומוס" (בהונגרית Utószülött István ) הבן שנולד למלך אנדראש השני אחרי מותו ושנחשב ל"ממזר" על ידי אחיו. אנדראש השלישי גדל בוונציה והוזמן להונגריה על ידי הברון המורד איוואן קסגי בשנת 1278 . קסגי ניסה להעמיד את אנדראש כטוען לכתר הונגריה נגד המלך לסלו הרביעי אבל הקנונייה נכשלה ואנדראש שב לוונציה. הוא היה המונרך ההונגרי הראשון שהנפיק דיפלומת הכתרה שאישרה את זכויות היתר שמהן נהנו האצילים והכמרים. אנדראש השלישי היה היורש הזכר האחרון של בית ארפאד. הוא נבחר למלך אחרי מותו של המלך לסלו הרביעי בשנת 1290. קמו נגדו לפחות שלושה טוענים לכתר - אלברכט מאוסטריה, מריה מהונגריה והרפתקן אחד . אנדראש גירש את ההרפתקן מהונגריה ותוך שנה אילץ את אלברכט מאוסטריה לחתום הסכם שלום. אולם מריה מהונגריה וצאצאיה לא ויתרו על טענותיהם. תומכיו העיקריים של אנדראש היו הבישופים ההונגרים ומשפחתו מצד אמו מוונציה. ראשי האצולה הקרואטית והסלבונית התנגדו לשלטונו. במהלך שלטונו הייתה הונגריה שרויה באנרכיה מתמדת. בני המשפחות קסגי, צ'אק ואחרות שלטו באחוזותיהם הגדולות כשליטים אוטונומיים וכמעט כל שנה התקוממו נגד המלך. עם מותו של אנדראש השלישי נכחד בית ארפאד ופרצה מלחמת אזרחים על הירושה שנמשכה יותר משני עשורים והתסיימה בניצחונו של קארוי רוברט (קארוברטו), נכד של מריה מהונגריה.
ילדות וצעירות
אנדראש היה בנו של אישטוואן "פוסטומוס" שקרא לעצמו "דוכס סלבוניה" ושל רעיתו השנייה, טומזינה לבית מורוזיני ,[1].[2] האב נולד לביאטריצ'ה ד'אסטה, אשתו השלישית של המלך אנדראש השני, אחרי מות המלך ומסיבה זו נקרא "פוסטומוס" .[3] אולם שני בניו הגדולים של אנדראש השני, בלה וקלמן מהליץ' האשימו את ביאטריצ'ה ד'אסטה בגילוי עריות וסירבו להכיר באישטוואן פוסטומוס כאחיהם החוקי.[4] אמו של אנדראש, טומזינה מורוזיני, הייתה בת של אציל אמיד מוונציה, מיקלה מורוזיני.[5] התאריך המדויק ללידת אנדראש אינו ידוע.[6] לדעת ההיסטוריונים טיבור אלמאשי, דיולה קרישטו ואטילה ז'ולדוש, הוא נולד בסביבות 1265,[7][8][9] לפני מותו בשנת 1272 מינה אישטוואן פוסטומוס שני קרובי משפחה של אשתו, כולל אחיה אלברטו מורוזיני לאפוטרופסים של הילד אנדראש.[10]
טוען לכתר 1290-1278
אנדראש הגיע להונגריה לראשונה בשנת 1278 להזמנת המגנט איוואן קסגי.[11][12] קסגי ביקש להשתמש באנדראש במאבק שניהל נגד המלך לסלו הרביעי.[13] אנדראש היה הצאצא הזכר היחיד של בית ארפד להוציא המלך. הוא אימץ את התואר "דוכס סלבוניה, דלמטיה וקרואטיה והגיע עם מלוויו עד לאגם בלטון .[14] הוא לא הצליח דבר ובסתיו שב לוונציה[15][16]
בהתחלת שנת 1290 חזר אנדראש להונגריה.[17]. הפעם גם הארכיבישוף של אסטרגום, לודומר, האיץ בו לבוא, מכיוון שיחד עם איוואן קסגי רצה להדיח את המלך לאסלו שהשניא עצמו על הכנסייה ונודה על ידה. גם הפעם לא עלה בידי אנדראש להשיג את יעדיו מפני שהמגנאט ארנולד השלישי האהוט, אויב של בני קסגי,[18] שהזמין אותו במרמה למבצר שטריגובה לקח אותו בשבי.[19][20] האהוט שלח את נער לווינה, שם הוחזק בשבי על ידי דוכס אוסטריה, אלברכט.[21][22] ב-10 ביולי 1290 שלושה קומנים רצחו את המלך לסלו.[23].[24] הארכיבישוף לודומר שלח אז שני נזירים לווינה כדי ליידע את אנדראש על מות המלך.[25] בעזרת הנזירים ברח אנדראש בתחפושת ומיהר להגיע להונגריה.[26]
מלך הונגריה
ההכתרה והטוענים לכתר 1293-1290
בהגעתו של אנדראש, ניסו יריביו לשחד את תאודור טנגרדי, ראש (פרובוסט) של צ'פטר הקתדלרה בסקשפהרוואר, על מנת שלא ימסור את הכתר הקדוש של הונגריה לידי המועמד הצעיר, אבל הלה דחה את דרישתם.[27] הארכיבישוף לודומר הכתיר את האנדראש בסקשפהרוואר ב-23 ביולי 1290[28] [29]. בכירי האצולה והכמרים נשבעו אמונים לאנדראש, אך רק אחרי שהוא הוציא צ'רטר שבו הבטיח להחזיר את השלום הפנימי ולכבד את הפריבילגיות של האצולה והכמורה. את ראשי המגנטים, שכבר מזה שנים רבות שלטו באחוזותיהם באופן אוטונומי, הוא מינה בתפקידים הבכירים ביותר בממלכה.[30]. אמדאוש אבא ששלט בצפון-מזרח הונגריה, התמנה כפלטין הונגריה, איוואן קסגי, ששלט בחלקים המערביים של טרנסדנוביה התמנה לשר האוצר ורולנד בורשה הושאר בתפקיד ווייבוד טרנסילבניה. [31],[32]. לפני 1 בספטמבר כינס המלך החדש את הדייטת הונגריה[33] על מנת לשים קץ לאנרכיה "הכמרים, הברונים והאצילים" התבקשו להרוס את הטירות שבנו באופן בלתי חוקי, ללא רשות המלך ולהחזיר את האחוזות שכבשו ללא היתר, לבעלים החוקיים.[34]. אנדראש השלישי הבטיח שיכנס את הדייטה כל שנה בשנה.[35]
בהמשך קמו נגד אנדראש יריבים חדשים שטענו גם הם לכתר הונגריה. אחד מהם, רודולף הראשון, מלך גרמניה טען שהוא היורש הלגיטימי של המלך לאסלו הקומני שהיה חסר ילדים, וזאת מכיוון שבימי פלישת המונגולים להונגריה סבו של לסלו, בלה הרביעי נשבע אמונים להקיסר פרידריך השני[36]. אף על פי שמזמן שחרר האפיפיור אינוקנטיוס הרביעי את בלה הרביעי משבועתו, ב-31 באוגוסט 1290 ניסה רודולף לנכס את הונגריה לטובת בנו, אלברכט מאוסטריה,[37].[38]. הופיע גם הרפתקן שקרא לעצמו "אנדראש, דוכס סלבוניה" והזדהה כאחיו הצעיר של המלך לסלו המנוח - ופלש להונגריה מכיוון פולין. [39].[40]. זמן קצר אחר כך אולץ לשוב לפולין שם נרצח. [41][42].
בסוף שנת 1290 נשא אנדראש לאישה את הנסיכה הפולניה פננה מקויאוויה, בתו של זיימומיסל מקויאוויה.[43].[44]. בתחילת שנת 1291 הוא כינס בנאג'וואראד (כיום אוראדיה) אספה כללית של הברונים וכלל האצילים מחמשה מחוזות ממזרח לנהר טיסה: ביהר, קראסנה, סבולץ', סטמר וסולנוק[45]. האספה הוציאה מחוץ לחוק את אישטוואן באלוגשמיין, אחד המקורבים של המלך הקודם, לסלו הקומני, בגין עבירה חמורה.[46],[47]. המלך הצעיר המשיך לאספה כללית נוספת בעיר אלבה יוליה (גיולאפהרוואר) בטרנסילבניה, שבה השתתפו אצילים ומנהיגים מקומיים:הונגרים, סקסונים טרנסילבנים, סקלרים ורומנים ("ולאכים")[48].[49] באותה תקופה החליף המלך את אמדאוס אבא על ידי איוואן קסגי בתפקיד פלטין הממלכה[50].[51].
אחותו של לסלו הרביעי, מריה מהונגריה, מלכה רעיה של נאפולי, אשתו של קרלו השני, מלך נאפולי, הודיעה באפריל 1291 שהיא טוענת גם כן לזכותה על כס המלכות ההונגרי.[52].[53] . המשפחות בבוניץ', פרנקופן, שוביץ' ואצילים אחרים מבכירי קרואטיה וסלבוניה הכירו בה כמונרך חוקי[54] .[55] . אולם דאגתו העיקרית של אנדראש הייתה תביעתו של אלברכט מאוסטריה[56]. הוא פלש לאוסטריה ואילץ את אלברכט להסיג את חילי המצב שלו מערים ומבצרים כמו פרסבורג ושופרון- שאותן כבש כמה שנים לפני כן, רבים מהם מידי משפחת קסגי.[57][58] הסכם השלום בהיינבורג בין שני היריבים נחתם ב-26 באוגוסט 1291 ואושר כעבור שלושה ימים במפגש בין השניים שהתקיים בקופצ'אן [59] . ההסכם דרש החרבת המבצרים שכבש אלברכט ממשפחת קסגי[60]. בסופו של דבר הגיבו בני קסגי בזעם ומרדו באנדראש באביב 1292. הם החליטו להכיר כמלך הונגריה בבנה של מריה, קרלו מרטלו מאנז'ו[61] . עד יולי 1292 הצליח צבאו של אנדראש להכניע את המורדים אבל בני קסגי לכדו את המלך באוגוסט אותה השנה בסלבוניה.[62] .[63]. אנדראש שוחרר לחופשי כעבור ארבעה חדשים, אחרי שתומכיו שלחו לבני קסגי מספר קרובי משפחה כבני ערובה במקומו.[64].[65]
עוד התקוממויות וניסיונות המלך לחזק את השלטון - 1298-1293
לבקשת אדנראש, בשנת 1293 הגיעה אמו, טומזינה, להונגריה.[66][67]. המלך מינה אותה למושלת קרואטיה, דלמטיה וסלבוניה.[68][69].בעקבות התערבותה, בני בבוניץ', בני שוביץ' וערי דלמטיה הכירו לשלטונו של אנדראש.[70]. כשביקר בפברואר בצפון הונגריה, הורה המלך לבחון מחדש את המענקים באדמות[71]. כששב לבודה מינה שוב את אמדאוס אבא בתפקיד הפלטין.[72]. באוגוסט שידך אנדראש נישואים בין דודתו, קונסטנצה מורוזיני וולדיסלב, בנו של שליט סרביה, שטפאן דרגוטין, שהכיר בעבר בזכותו של קרלו מרטלו לרשת את כתר הונגריה.[73][74].
ב-23 במאי 1294 הטיל וויבוד טרנסילבניה, רולנד בורשה, מצור על מבצרו של בנדק, בישוף [[אוראדיה{ואראד]] בפנש (כיום פיניש) וכבש אותו.[75][76] אנדראש כינס אספה כללית ועל בורשה הוטל חרם.[77]. לפי ההיסטוריון אטילה ז'ולדוש, בהזדמנות הזאת מינה המלך את מיקלוש קסגי לפלטין הונגריה[78]. למשך שלושה חדשים צר אנדראש השלישי על מבצרו של בורשה ביישוב אדוריאן (כיום ליוואדה, במחוז סאטו מארה של רומניה)[79] עד שנכנע למלך בחודש אוקטובר[80]. במקום רולנד בורשה התמנה לסלו השלישי קאן בראש הוויבודות טרנסילבניה, אבל בורשה שמר עדיין אחוזות גדולות ממזרח לטיסה.[81][82]
בתחילת שנת 1295 פנה שוב השוע הקרואטי פאבל שוביץ' נגד המלך והצטרף למחנה של קרלו מרטלו, אולם קרלו הלך לעולמו בחודש אוגוסט.[83].[84] ,תוך חודשיים גם בני בבוניץ' מרדו נגד המלך. [85]. בהתחלת השנה הבאה, אנדראש, שהתאלמן לא מזמן, ביקר בווינה וקיבל את ידה של אגנס מאוסטריה (1364-1281), בתו של הדוכס אלברכט[86] במהרה גם בני קסגי קמו בגלוי נגד המלך[87]. אנדראש הכריז מלחמה במורדים והארכיבישוף לודומר הטיל עליהם חרם.[88]. באוקטובר אנדראש יחד עם אלברכט כבשו את המבצר העיקרי של משפחת קסגי ביישוב קסג, אבל לעא הצליחו לגבור עליה סופית.[89]. בשלהי השנה ככל הנראה מתה אמו של אנדראש, מכיוון ששמה ומעשיה נעלמו מתעודות התקופה.[90].
מתיאש השלישי צ'אקי שהתמנה לפלטין בשנת 1296, קם גם הוא נגד המלך בסוף שנת 1297.[91] [92]. המלך איבד את עזרתו של הארכיבישוף לודומר, תומך עקבי שלו, שמת באותם הימים.[93]. בתחילת פברואר 1298 אנדראש ביקר שוב אצל חמיו אלברכט בווינה והבטיח לו תמיכה נגד מלך גרמניה, אדולף מנסאו[94]. אנדראש עמד במילתו ושיגר כוח צבאי לעזרת אלברסט והמלך אדולף הובס על ידי האוסטרים בקרב גלהיים ב-2 ביולי 1298.[95].
קישורים חיצוניים
מקורות
- Július Bartl, Viliam Čičaj, Mária Kohútova, Róbert Letz, Vladimír Segeš, Dušan Škvarna, Slovak History: Chronology & Lexicon. Bolchazy-Carducci Publishers, Slovenské Pedegogické Nakladatel'stvo.מסת"ב 0-86516-444-4 2002.
- Pál Engel The Realm of St Stephen: A History of Medieval Hungary, 895–1526. I.B. Tauris Publishers. מסת"ב 1-86064-061-3 .2001
- ,[ממלכת בית ארפאד] Géza Érszegi, László Solymosi, "Az Árpádok királysága, 1000–1301 ".
- Solymosi, László (ed.). Magyarország történeti kronológiája, I: a kezdetektől 1526-ig [Historical Chronology of Hungary, כרך א: מהתחלה ועד -1526] ב "כרונולוגיית ההיסטוריה של הונגריהin Akadémiai Kiadó. pp. 79–187. מסת"ב 963-05-2661-1 Akadémiai Kiadó. 1981 pp. 79–187. מסת"ב 963-05-2661-1 .
- László Kontler, Millennium in Central Europe: A History of Hungary. Atlantisz Publishing House. 1999 מסת"ב 963-9165-37-9.
- [שליטי בית ארפאד] Gyula Kristó Ferenc Makk,. Az Árpád-ház uralkodói I.P.C. Könyvek.1996 מסת"ב 963-7930-97-3
- Branka Magaš Croatia Through History. SAQI. 2007 מסת"ב 978-0-86356-775-9
- Tudor Sălăgean . "Regnum Transilvanum. The assertion of the Congregational Regime". In Ioan-Aurel Pop, Thomas Nägler (eds.). The History of Transylvania, Vol. I. (Until 1541). Romanian Cultural Institute (Center for Transylvanian Studies) 2005 . pp. 233–246. מסת"ב 973-7784-00-6.
- Attila Zsoldos . "III. András". In Kornél Szovák, József Szentpéteri, Margit Szakács, (eds.). Szent István és III. András [אישטוואן הקדוש ואנדראש השלישי] (in Hungarian). Kossuth Kiadó 2003 pp. 119–227. מסת"ב 963-09-4461-8.
הערות שוליים
- ^ Kristo, Makk 1996 עמ' 282 נספח 4
- ^ Zsoldos 2003 עמ' 282
- ^ Kristo, Makk 1996 עמ' 282
- ^ Zsoldos 2003 עמ' 123
- ^ Zsoldos 2003 עמ' 125-124
- ^ Zsoldos 2003 עמ' 124
- ^ Zsoldos 2003 עמ' 124
- ^ Almási 2012 עמ' 100
- ^ Kristo, Makk 1996 עמ' 283
- ^ Zsoldos 2003 עמ' 125
- ^ 1996 Kristó, Makk עמ' 283
- ^ Érszegi, Solymosi 1981 עמ' 172
- ^ 1996 Kristó, Makk עמ' 283
- ^ 1996 Kristó, Makk עמ' 282
- ^ 1996 Kristó, Makk עמ' 282
- ^ Érszegi, Solymosi 1981 עמ' 173
- ^ 1996 Kristó, Makk עמ' 282
- ^ Érszegi, Solymosi 1981 עמ' 173
- ^ Érszegi, Solymosi 1981 עמ' 173
- ^ Zsoldos 2003 עמ' 135
- ^ Almási 2012 עמ' 100
- ^ Érszegi, Solymosi 1981 עמ' 173
- ^ Berend,Urbańczyk, Wiszewski 2013 gnw 473
- ^ Érszegi, Solymosi 1981 עמ' 181
- ^ Zsoldos 2003 עמ' 136
- ^ Zsoldos 2003 עמ' 136
- ^ Zsoldos 2003 עמ' 136
- ^ Engel 2001 עמ' 110
- ^ 2002 Bartl, Čičajț, Kohútova, Letz עמ' 34
- ^ Zsoldos2003 עמ' 148-147
- ^ Kontler 1999 עמ' 84
- ^ Zsoldos2003 עמ' 143-144
- ^ Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 181
- ^ Engel 2001 עמ' 110
- ^ Engel 2001 עמ' 110
- ^ Zsoldos2003 עמ' 134
- ^ Zsoldos2003 עמ' 134
- ^ 1981 Érszegi, Solymos עמ' 181
- ^ 1981 Érszegi, Solymos עמ' 181
- ^ Zsoldos2003 עמ' 163
- ^ Zsoldos2003 עמ' 134
- ^ 1981 Érszegi, Solymos עמ' 181
- ^ 1981 Érszegi, Solymos עמ' 182
- ^ Kristó, Makk 1996 עמ' 286 נספח 4
- ^ 1981 Érszegi, Solymos עמ' 182
- ^ 1981 Érszegi, Solymos עמ' 182
- ^ Zsoldos2003 עמ' 164-165
- ^ Zsoldos2003 עמ' 182
- ^ Sălăgean 2005 עמ' 241
- ^ Zsoldos2003 עמ' 169
- ^ 1981 Érszegi, Solymos עמ' 182
- ^ 1981 Érszegi, Solymos עמ' 182
- ^ Magaš 2007 עמ' 59
- ^ Magaš 2007 עמ' 59
- ^ Fine 19947 עמ' 207
- ^ Zsoldos2003 עמ' 170-171
- ^ Bartl,Čičaj,Kohútova, Letz 2002 עמ' 34
- ^ 1981 Érszegi, Solymos עמ' 182
- ^ 1981 Érszegi, Solymos עמ' 182
- ^ Zsoldos2003 עמ' 173
- ^ Érszegi, Solymos1981 עמ' 182
- ^ 1981 Érszegi, Solymos עמ' 183
- ^ Zsoldos2003 עמ' 183
- ^ Zsoldos2003 עמ' 183
- ^ 1981 Érszegi, Solymos עמ' 183
- ^ Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 183
- ^ Zsoldos2003 עמ' 183
- ^ Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 183
- ^ Zsoldos2003 עמ' 183
- ^ Fine 1994 עמ' 208-207
- ^ Zsoldos2003 עמ' 187
- ^ Zsoldos2003 עמ' 187
- ^ Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 183
- ^ Zsoldos2003 עמ' 187
- ^ Sălăgean 2005 עמ' 241
- ^ Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 184
- ^ Zsoldos2003 עמ' 188
- ^ Zsoldos2003 עמ' 188
- ^ Zsoldos2003 עמ' 188
- ^ Sălăgean 2005 עמ' 241
- ^ Sălăgean 2005 עמ' 241
- ^ Zsoldos2003 עמ' 198
- ^ Fine 1994 עמ' 208
- ^ Zsoldos2003 עמ' 188
- ^ Zsoldos2003 עמ' 198
- ^ Zsoldos2003 עמ' 198
- ^ Zsoldos2003 עמ' 198
- ^ Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 184
- ^ Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 184
- ^ Zsoldos 20031 עמ' 198
- ^ 2001 P.Engel עמ' 110
- ^ Zsoldos2003 עמ' 203
- ^ Zsoldos2003 עמ' 204
- ^ Zsoldos2003 עמ' 204
- ^ Érszegi,Solymosi 1981 עמ' 184
