אנדראש הראשון, מלך הונגריה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. אנדראש הראשון, מלך הונגריה (לפעמים מופיע גם בצורת אנדרה - Endre; בהונגרית: I. András magyar király; בסביבות 1015 – לפני 5 בדצמבר 1060), היה מלך הונגריה בין השנים 1046 לבין 1060.[1]
תמצית קצרה
אנדראש חזר מגלותו לממלכת הונגריה בשנת 1046, ולאחר מכן, בברית זמנית עם הפגאנים, במהלך מרד ואטה, הדיח את פטר, מלך הונגריה ואנדראש הוכתר למלך מאוחר יותר באותה שנה. במהלך שלטונו חיזק את הנצרות במדינה והתמודד בהצלחה עם התקפות האימפריה (הגרמנית) הרומית ה"קדושה". אף על פי שהכתיר את בנו שאלאמון (לימים שאלאמון, מלך הונגריה) כמלך עוד בימי חייו, הוא לא יכול היה למנוע מאחיו בלה (לימים בלה הראשון, מלך הונגריה) לעלות לכס המלכות. אנדראש מזוהה עם ייסוד מנזר טיהאן ועם הענקת אמנת היסוד של המנזר (בו ציין המלך אנדראש הראשון את חלקי אחוזת המנזר בשנת 1055, אחת התעודות החשובות ביותר בהונגרית, המילים ההונגריות משובצות בטקסט הלטיני).
ביוגרפיה
מוצאו, נעוריו
אביו של אנדראש היה הנסיך ואזול, שבשל המרד שלו נגד אישטוואן הראשון, מלך הונגריה המלך עיוור אותו ועופרת חמה נשפכה לאוזנו כדי להפוך אותו לבלתי כשיר לשלוט. ואזול היה בנו של אחי אישטוואן מיהאי. אביו של בני ואזול נקרא לעיתים בטעות (או שלאׂ) על ידי כותבי הכרוניקות המאוחרים יותר כלאסלו סאר, שהיה למעשה אחיו של ואזול. אמו של אנדראש הייתה מקלאן טאטון. המקורות מזכירים את שני אחיו, לוונטה הבכור ואחיו הצעיר בלה.
כשאביהם התעוור, נאלצו בניו לברוח. תחילה נסעו לממלכת בוהמיה, וזמן קצר לאחר מכן המשיכו לפולין, שם התקבלו על ידי הנסיך מיאסקו. הגעתם הייתה יכולה להיות בין 1031 לבין 1034 (מועד מותו של מיאסקו). רק בלה נשאר בחצר הפולנית, שני האחים האחרים נסעו לכיוון הרוס של קייב. שם נהנו מאירוחו של הדוכס יארוסלאב הראשון, (החכם) נסיך קייב. בסביבות 1038, אנדראש זכה בידה של בתו של הנסיך, אנסטסיה מקייב. יש להניח שהתנאי המקדים לנישואים אלה היה שאנדראש נאלץ לאמץ את הנצרות האורתודוקסית. מאותה תקופה הוא נקרא על שמו של אנדראש ה"קדוש", ה"קדוש" הפטרון של הרוס של קייב. השם הפגאני המקורי שלו לא נשמר במקורות.
שוב בהונגריה
בינתיים, בהונגריה, הציע פטר, מלך הונגריה, (פטר אורסאולו) כדי להביע את תודתו לקיסר הגרמני-רומי, פטר הציע את הונגריה לקיסר כמדינה וסאלית, שקיבל את ההצעה. המלך המשיך גם בפעילותו הקודמת, בה העניק את המשרות הדתיות והחילוניות המובילות בממלכה בעיקר לגרמנים ולאיטלקים. כתוצאה מכך, כבר בשנת 1045 אורגנו נגדו שתי מרידות. האחת בהובלת וישקה והשנייה בהובלת בויה ובוניהה, האיש החזק של דיולה של טרנסילבניה ושני בניו. בקונספירציה זו בגדו אצילים אחדים ומשתתפיה הוצאו להורג או עונו קשות. את הקונספירציה האחרת ארגן הבישוף גלרט ה"קדוש", שבדומה למשתתפי המרידה הראשונה, רצה להחזיר את בני ואזול לכס המלכות ההונגרי. לקריאתו של גלרט, הנסיכים לוונטה ואנדראש עזבו את קייב ב-1046 בדרכם לממלכת הונגריה. בינתיים, גם האציל ואטה מבקש ארגן צבא להשבת הדת הפגאנית בהונגריה. הלא מרוצים האלה ושני הנסיכים נפגשו בשנת 1046 באבאויוואר. הפגאנים הציגו את דרישותיהם:
- לאפשר את פולחני אמונת הפגאנים
- להרוג את הבישופים והכמרים
- להרוס את הכנסיות ואת המנזרים
- לאפשר להם לסגוד לאלילים
הנסיכים הסכימו לדרישות, בידיעה שהצבא שקיבלו מחמו של אנדראש לבדו לא מספיק כדי לגרש את פטר. הצבא שלהם, בתוספת בצבא הפגאני מחקו עד מהרה את שלטונו של פטר ובסתיו 1046 שלטו במדינה עד הדנובה. ההתקוממות המתגלגלת נקראת בכרוניקות מרד ואטה. אולם בינתיים, חסידי הדת הישנה המשיכו להשמיד את הנצרות בהונגריה ולחסל את חסידיה, כולל הבישוף גלרט, שאכן נרצח ב-1046.[2] פטר פנה שוב לגרמנים, והחיילים כבר התאספו בגבול המערבי. לאחר שלושה ימי לחימה פטר נתפס והוצא להורג, לפי מקור אחד רק עיוורו אותו. אנדראש עלה לכס המלכות ההונגרי בשנת 1046, לאחר שבנו הבכור של ואזול, לוונטה מת זמן קצר לפני כן. אנדראש הוכתר למלך בסקשפהרוואר לקראת סוף 1046 על ידי שלושת הבישופים שנותרו בחיים בהונגריה.
שלטונו
לאחר שעלה לכס המלכות, החל לחסל את הפגאניזם, והוא עמד במרץ בתוך העם נגד מתנגדי הדת הנוצרית. בשנת 1047 הכתיר את עצמו על פי הסדר הטקסי הנוצרי - בכתר מונומאכוס התשיעי. היא נשלחה אליו על ידי קונסטנטינוס התשיעי מונומכוס, קיסר האימפריה הביזנטית[3] והוא אישר שוב את הנצרות, ושוב כיוון את עמו לפי הוראותיו של המלך אישטוואן. עם השבעתו למלך, הוחזר גם סדר הירושה העתיק - senioratus או successio gradualis. עד תחילת שנת 1047 הוחזרה אחדות המדינה, וידו של הצבא המלכותי הייתה על העליונה בתמיכה מאוחדת של האצילים. כמרים הגיעו מצרפת כדי להחליף את הכמרים שנהרגו על ידי המורדים. בכך סייעה אשתו של אנדראש, שאחת מאחיותיה הייתה נשואה למלך צרפת. לאחר השבת הסדר הפנימי, משימתו הראשונה של אנדראש הייתה לכרות שלום עם הגרמנים. לשם כך שלח שגרירים כבר ב-1047 להיינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" והיה מוכן למסור אדמות וגם לשלם מיסים, אבל לא קיבל על עצמו להיות מדינה וסאלית של גרמניה. שיחות השלום בזמן זה פסקו, ותשומת לבו של הקיסר הופנתה לשטחי איטליה.
אנדראש התכונן לכך שעם הזמן היינריך ירצה לנקום על נחלתו האבודה. בתחילת שנת 1048 קרא אפוא לאחיו הביתה מפולין והפך את בלה למפקד העליון של צבאות הונגריה, בלה היה בעל ניסיון מדיני וצבאי רב. אנדראש העניק לאחיו שליש מהמדינה (דוקאטוס כלומר דוכסות), שמשמעותו עבור בלה הייתה מידה גדולה של עצמאות בנוסף לשליטה באזור העצום.
סכסוך עם הגרמנים
בשנת 1050 אכן יצא היינריך במלחמה נגד הונגריה. הצבא הגרמני התקרב להונגרים משני כיוונים. אחד החיילות חצה את הוואג וחדר עד לנהר הניטרה. היינריק עקף את שער הגבול המערבי ופרץ לתוך טרנסדנוביה מכיוון סטיריה. החיל השני הונהג על ידי הבישוף גבהרד מרגנסבורג. חיל זה הגן על הדנובה שדרכה הועברה האספקה לצבא. הגרמנים נתקלו באדמה חרוכה ובכפרים ריקים לכל אורך צעידתם ונסוגו.
היינריך פרץ שוב להונגריה באביב של השנה שלאחר מכן. למד מהכישלון של המערכה הקודמת, התקדם באוניות לאורך הדנובה. הקרב הראשון היה ליד ברטיסלאבה, שם הטירה שהוכנה היטב על ידי ההונגרים עמדה בהתקפה של הגרמנים במשך שמונה שבועות. הקרב הוכרע בסופו של דבר על ידי אדם שמכונה היום "הצוללן קונד". הוא היה שומר טירה, שנקרא במקור זוטמונד. הוא שחה מתחת לספינות הגרמניות וקדח בהן חורים. הקיסר הגרמני נאלץ לעזוב שוב את הונגריה כמפסיד. האפיפיור לאו התשיעי נכח בברטיסלבה ובאותה עת וניסה לגשר במשא ומתן בין הצדדים.
שיחות השלום עם היינריך המפסיד התחדשו ב-1053 - הגרמנים דרשו כסף ושטחים משמעותיים - אך ההסכם נתקע עקב סכסוכים פנימיים גרמניים. היינריך השלישי נפטר בשנת 1056 והיינריך בנו בן השש, היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" עלה לכס המלכות. שיחות השלום התחדשו על בסיס יסודות חדשים. הן הושלמו בשנת 1058. בהסכם השלום בשדות מוראביה לא העלה הקיסר דרישות חומריות או טריטוריאליות והיחס להונגריה כמדינה וסאלית לא עלה כלל בשיחות. כדי לחתום את השלום, בנו של אנדראש שאלאמון, לימים מלך הונגריה, ואחותו של היינריך יודית (אנ') התארסו. לפני האירוסין, הכתיר אנדראש את בנו, שאלאמון (שלמה), למלך (בשנת 1057).
מותו
גורלו של אנדראש המשותק נחרץ. במהלך קרב מושון, המרכבה שנשאה את אנדראש התהפכה, כך הוא נלקח בשבי על ידי אחיו למנזר זירץ ומת שם במהרה. יש עוד כמה גרסאות למותו. לפי אחד מהם רצו להעביר אותו במקור למנזר טיהאן, אך בדרך קיפח את חייו בזירץ. האפשרות השלישית היא שהמלך השבור טופל רע בשבי עד שבכך נגרם מותו.
משפחתו
אשתו של אנדראש הייתה משושלת רוריק, היא הייתה בתו של יארוסלאב הראשון, נסיך קייב שלימים כונה רק "החכם", ושל אנסטסיה מקייב, בתו השלישית של הדוכסית הגדולה אינגיגרדה השוודית מבית מונסה (אנ'). נישואיהם התקיימו במהלך שהותו של אנדראש בקייב, מתישהו בין 1037 ל-1039, על פי טקס אורתודוקסי. לאשתו נולדו שלושה ילדים, ילדה ושני בנים. בתה, הנסיכה אדלהייד (אנ'), נולדה אי שם בסביבות שנת 1040. היא הפכה לנסיכה הבוהמית מבית Přemysl, לימים אשתו השנייה של ורטיסלב (אנ'). בנו הבכור, הנסיך שאלאמון, נולד בשנת 1053, מאוחר יותר הפך למלך הונגריה בין 1063 לבין 1074, בעוד שבנו השני, הנסיך דוד, שנולד בסביבות 1055 בחר בחיי נזירות. לאנדראש היה גם בן לא חוקי, ג'רג', שנולד לאישה ששמה לא ידוע מתישהו בסביבות 1037. כל מה שידוע על פילגש המלך, שהייתה מהכפר מארוט. הוא לא הכיר בילד ומעולם לא מינה אותו ליורש. משפחת דראמונד הסקוטית מחשיבה עצמה כצאצא שלו.
גלריית תמונות
-
פסל אנדראש הראשון בפארק הלאומי ההיסטורי -
הליטוגרפיה של יוסף קריהובר משנת 1828 של אנדרו הראשון.
לקריאה נוספת
- שליטים ושושלות, Magyar Világ Kiadó, 2001.
- שליטי הונגריה, הוצאת Pannonica, 2003.
- פרנץ מיטאק: ההיסטוריה הונגרית בתמונות; Tóth Könyvkereskedés és Kiadó Kft., 2006
- אישטוואן נמרה: ההיסטוריה של הונגריה. כרוניקה של 989 שנים מיום הקמת המדינה ועד סוף המאה ה-20, הוצאת אנו, 2005.
ראו גם
- Grandpierre K. Endre (1991). Királygyilkosságok. Magyarok Titkos Története. p. 58.; 63. ISBN 963-7707-00-X.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Naptártörténeti kislexikon, összeállította Schalk Gyula, Fiesta-Saxum, 1999, מסת"ב 963-9084-50-6, 172. oldal
- ^ "Szent Gellért püspök nagy legendája". אורכב מ-המקור ב-2016-05-07.
- ^ Lados Tamás: A Monomakhos-korona és I. András koronázása
34006091אנדראש הראשון, מלך הונגריה