אמנזיה דיסוציאטיבית
| תחום | בריאות הנפש |
|---|---|
| סיווגים | |
| DSM-5 | ללא פוגה 300.12 עם פוגה 300.13 |
| ICD-10 | ללא פוגה, F44.0 עם פוגה F44.1 |
אמנזיה דיסוציאטיבית (באנגלית: Dissociative Amnesia[1]), הנקראת גם אמנזיה פסיכוגנית (באנגלית: Psychogenic Amnesia)[2][3]היא הפרעה נפשית השייכת לקבוצת ההפרעות הדיסוצאיטיביות. הביטוי הבולט של הפרעה זו הוא קושי להזכר באירועים חשובים וכן בפרטים מרכזיים הקשורים לאירועים טראומטיים או לזיכרון אוטוביוגרפי. דפוסי השיכחה בהפרעה זו יכולים להיות נרחבים או ספציפיים מאד. מקרים חריפים במיוחד של ההפרעה מלווים בתופעת הפוגה הדיסוציאטיבית.
אבחנה
על פי ה DSM 5,[1] פסיכיאטר יאבחן הפרעה זו בהתקיים ארבעת התנאים הבאים:
- אי יכולת לזכור מידע אוטוביוגרפי, (בדרך כלל כזה הקשור לאירוע טראומטי או בעל אופי מלחיץ), שאינה מתיישבת עם שיכחה רגילה. זו שיכחה סלקטיבית של אירועים ספציפיים או פרטים מתוכם, או שיכחה של פרטים בהיסטוריה האישית.
- הסימפטומים גורמים למצוקה משמעותית מבחינה קלינית ולפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי וכל תפקוד אחר מרכזי בחיי האדם.
- ההפרעה אינה ניתנת לייחוס לשימוש בתרופות או בסמים כלשהם (למשל אלכוהול או קנאביס), או מצב נוירולוגי (התקף אפילפסיה, מחלת אלצהיימר ומחלות דמנטיות אחרות, פגיעת ראש סגורה, ומצבים נוירולוגיים אחרים),
- הסימפטומים אינם ניתנים להסבר טוב יותר באמצעות הפרעה נפשית אחרת: הפרעת זהות דיסוציאטיבית, הפרעה פוסט טראומטית, הפרעת דחק אקוטית הפרעה סומטופורמית, או הפרעה נוירו-קוגניטיבית.
- מאפיין ייחודי (Specifier): בחלק (קטן) מהמקרים עשויה להתלוות לאמנזיה תופעה של פוגה[2][4] . תופעה זו גורמת לאדם עם ההפרעה לנסוע מרחק גדול, ולהתחיל חיים חדשים לחלוטין כאדם אחר במקום אחר, תוך שכחה מוחלטת, או כמעט מוחלטת של חייו הקודמים, לרבות מקצועו, ובני משפחתו (הוריו, בן/בת זוג וילדיו). הפוגה הדיסוציאטיבית נחשבה בעבר להפרעה בזכות עצמה אך ב DSM 5 היא הפכה למאפיין של אמנזיה דיסוציאטיבית.
שכיחות ואפידמיולוגיה
בארצות הברית השכיחות ל-12 חודשים עמדה על 1.8% מהאוכלוסייה, עם שכיחות מעט יותר גבוהה אצל נשים (2.8%) בהשוואה לגברים (1%).
גורמי סיכון פרוגנוסטיים
סביבתיים: אירועים טראומטיים (אירוע יחיד או אירועים חוזרים). ההפרעה שכיחה יותר אצל מי שעברו אירועים קשים בילדות לרבות אלימות, התעללות לסוגיה וכדומה. כמו כן השכיחות גבוהה יותר אצל קרבנות אלימות פיזית, ואירועים טראומטיים מסוגים שונים.
גנטיים ופזיולוגיים : אין מחקרים שבדקו אמנזיה דיסוציאטיבית באופן ספציפי אולם מחקרים שבדקו דיסוציאציה באופן כללי העלו כי קיימת ככל הנראה השפעה לשילוב בין גורמים גנטיים וסביבתיים.
פוגה דיסוצאטיבית: אצל אנשים מסוימים עם אמנזיה דיסוציאטיבית, הרחקת מקור המצוקה תביא בהדרגה לחזרת הזיכרון. אצל אנשים עם פוגה דיסוציאטיבית דפוס האמנזיה הוא עמיד יחסית והשכחה אינה חולפת בקלות. חזרת הזיכרון יכולה להתרחש בהדרגה בצורה של פלשבקים.[4][2]
מהלך ההפרעה[1][2]
הופעת ההפרעה היא לרוב פתאומית. פחות ידוע על אופן ההיארעות של אמנזיה ממוקמת ואמנזיה כללית (ראה להלן), שכן אנשים במצבים אלה לא תמיד פונים לקבלת עזרה ולא תמיד מודעים לכך שקיימת בעיה. אנשים עשויים לדווח על אפיזודות חוזרות ונשנות של אמנזיה דיסוציאטטיבית. אפיזודה אחת אינה חייבת להיות סימפטומטית. משך ההפרעה יכול לנוע בין דקות ספורות לעשרות שנים. חלק מהאפיזודות של אמנזיה דיסוציאטיבית נפתרות באופן מהיר על ידי הסטת האדם מהמקום או המצב מעורר המצוקה. במקרים אחרים האפיזודה יכולה להמשך על פני זמן ארוך יותר, גם אחר שהאיום הוסר. אמנזיה דיסוציאטיבית נחלשת עם הגיל, אך לא תמיד. בנוסף, בחלק מהמקרים עלולה היזכרות באירוע טראומטי (לעיתים קרובות היזכרות פתאומית)[2] לגרום למצוקה ניכרת התנהגות אובדנית וסימפטומים של PTSD.[1]
אמנזיה דיסוציאטיבית נצפתה בקרב ילדים, בני נוער ובוגרים. קיים קושי לבחון את מצבם של ילדים מפני שיש קושי לשאול אותם שאלות אודות אמנזיה. כדי להשלים את התמונה נעזרים בדרך כלל באנשים בסביבתו של הילד: מחנכים, הורים וכדומה.
נטייה אובדנית
אצל חלק מהאנשים עם ההפרעה יש נטייה לפעולות של גרימת נזק עצמי או אובדנות. הסיכון גדול במיוחד כאשר האמנזיה חולפת פתאום והאדם מתמודד עם העובדה שהתרחש אירוע טראומטי בחייו.
התמונה הקלינית[2][1]
האמנזיה יכולה להופיע בכמה צורות:
- אמנזיה ממוקמת (Localized): ממוקמת במקום ובזמן ומתאפיינת בשכחה של תקופה מסוימת מהחיים ונמשכת מספר שעות או ימים. זוהי הצורה השכיחה ביותר של אמנזיה דיסוציאטיבית.
- אמנזיה כללית (Generalized): כוללת דפוס נרחב יותר של שיכחה, לעיתים כוללת אף שיכחה של תקופה שלמה מהחיים.
- אמנזיה סלקטיבית (Selective): מתאפיינת בשיכחה של פרטים מסוימים מאירוע.
- אמנזיה מתמשכת (Continous): היא מצב בו האירועים נשכחים מיד לאחר התרחשותם, למרות מודעות האדם למתרחש בעת האירוע.
- אמנזיה סיסטמטית (Systematic): בסוג זה של אמנזיה האדם מאבד מידע השייך לקטגוריה מסוימת.
שני מאפיינים אפשריים נוספים של אמנזיה דיסוציאטיבית שאינם מופיעים ב DSM או ב ICD אך מופיעים בספרות המחקרית והמקצועית הם:
- אמנזיה רטרוגריידית : האדם מתקשה לזכור דברים שאירעו לפני האירוע הקשה שבעקבותיו החלה האמנזיה[5].
- אמנזיה אנטרוגריידית - האדם מתקשה לזכור דברים שאירעו לאחר שהתרחש האירוע הקשה שבעקבותיו החלה האמנזיה[6].[3]
כאמור האמנזיה קשורה על פי רוב לאירועים קשים בעלי אופי טראומטי: אובדן ואבלות, קבלת בשורות קשות תאונות שונות, היות האדם קרבן לפשע אלים, אסונות טבע ועוד. השכחה מאפשרת לאדם לווסת את עוצמת החוויה הרגשית כתוצאה מהאירוע הקשה זאת באמצעות שינוי מצב התודעה
תוצאת ההפרעה מבחינה תפקודית[1][2]
לאמנזיה סלקטיבית מקומית או סיסטמטית יש השפעה מוגבלת על התפקוד היומיומי. אמנזיה מתמשכת ואמנזיה כללית הן בעלות אופי יותר נרחב ולכן לרמות לפגיעה משמעותית בהרבה באיכות החיים ובתפקוד האדם בסביבות שונות בחייו. הנסיגה בתסמיני האמנזיה אינה מבשרת בהכרח הקלה במצב, שכן היא עלולה להעלות על פני השטח רגשות קשים והתנהגויות שעד כה לא קיבלו ביטוי
תחלואה נלווית[1]
כאשר ישנה נסיגה בתסמיני האמנזיה הדיסוציאטיבית עשויים לעלות ולצוף על פני השטח רגשות מגוונים הכוללים: אשמה, בושה, אבל, דיספוריה, חוויה של קונפליקט פסיכולוגי ועוד. אלה עלולים להיות מלווים בנטייה לאובדנות או נטייה לפגוע באחרים. אנשים אלה יכולים לעיתים להתאים לקריטריונים של הפרעת דיכאון מתמשכת (דיסתימיה), דיכאון מז'ורי, הפרעות מצב רוח אחרות, הפרעות הסתגלות (בעיקר עם אפקט דיכאוני או עם אפקט מעורב וקושי לשלוט בדחפים. רבים מהאנשים עם אמנזיה דיסוציאטיבית מפתחים בסופו של דבר הפרעת דחק פוסט טראומטית, בעיקר כאשר התוכן שהיה בלתי נגיש עקב האמנזיה, הופך להיות נגיש. כמו כן שכיחות הפרעות סומטופורמיות, וחלק מהם עונים גם לאבחנה של הפרעות אישיות שונות.
מחקר
הפרעה זו נחשבת לתחום מחקר חדש יחסית שלא הרבה ידוע עליו. בשנים האחרונות גבר העניין בהיבטים נוירולוגיים ופיזיולוגיים של סוגי האמנזיה השונים וכן בקשר בין מאפיינים פיזיולוגיים של האמנזיה הדיסוציאטיבית לסוגי אירועים קשים או טראומטיים. כיוון נוסף של מחקר נוגע לאפידמיולוגיה של הדפוסים השונים של אמנזיה דיסוציאטיבית[7].
אבחנה מבדלת[1][8]
הפרעת זהות דיסוציאטיבית: הפרעה זו כוללת מרכיב של ניתוק מלא או חלקי מהאישיות ויצירת אישיויות חדשות (שתיים לפחות) נוסף לאישיות המקורית. הפרעה זו כוללת מרכיב דומיננטי של דה פרסונליזציה.
הפרעת דחק פוסט טראומטית : חלק מהאנשים עם PTSD אינם יכולים להזכר בפרטים מהאירוע הטראומטי. אבחנה של PTSD עם אמנזיה דיסוציאטיבית תיתכן כאשר השיכחה חורגת אל מעבר לאירוע הטראומטי.
הפרעות נוירו-קוגניטיביות: בהפרעות אלה אובדן זכרונות הוא חלק מתמונה של הפרעה שמקורה נוירולוגי.
הפרעות הקשורות לשימוש בחומרים (סמים): במקרה זה המקור לשיכחה הוא שימוש בסמים שונים (אלכוהול, וסמים אחרים). אמנזיה יכולה להיות תוצאה של הרעלות שונות
אמנזיה פוסט-טראומטית כתוצאה מפגיעת ראש. במקרה כזה יש סיפור של פגיעת ראש משמעותית.[2]
הפרעות התקף (Seuzure Disorders): מצבים שונים כמו התקף אפילפטי גורמים בדקות שמיד לאחר ההתקף לשכחה נרחבת של אירועים, החולפת כעבור זמן קצר.
סטופור קטטוני : כאן התמונה הקלינית תכלול גם מרכיב של אילמות שאינה חלק מאבחנת אמנזיה דיסוציאטיבית
התחזות והתחלות: כאשר האדם עשוי להפיק רווח משני מהאבחנה (למשל פיצוי כספי) עשויה להשקל אבחנה של התחזות או התחלות
שינויים באיכות הזיכרון המיוחסים לגיל: יש מגוון של מחלות הקשורות לגיל מבוגר והכוללות מרכיב של אבדן תפקודי זיכרון שונים (מחלות דמנטיות שונות ). מחלות אלה ניתנות לאיתור בבדיקות פיזיולוגיות מתאימות.
שינויים בזיכרון כתוצאה מטיפול רפואי: נזעי חשמל (טיפול רפואי לא תרופתי מקובל הניתן למגוון אבחנות פסיכיאטריות) עשוי להיות כרוך בשכחה בעיקר לטווח הקצר. כאן הגורם לשכחה אינו דיסוציאציה אלא הטיפול הרפואי.
טיפול
פסיכותרפיה: ישנן המלצות לטיפול מהיר, בעזרת היפנו אנליזה, או נרקו אנליזה (סוגים ספציפיים של טיפול פסיכו-אנליטי). כמו כן יש חשיבות לטיפול פסיכודינאמי שתכליתו לברר את האירועים שגרמו לשיכחה. בחלק מהמקרים אפשר לשלב טיפול קוגניטיבי שיסייע להתמודד עם עיוותים קוגניטיביים והטיות חשיבה[2].
ראו גם
לקריאה נוספת
- מיקי דורון, טראומה והטיפול בה, הוצאת המחבר, 2016
קישורים חיצוניים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 American Psychiatric Association., Dissiciative Amnesia, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), 5, Alington: American Psychiatric Association., 2013, עמ' 298-302. (בeng)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 חנן מוניץ (עורך), הפרעות דיסוציאטיביות, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, 6, תל אביב: דיונון, 2016, עמ' 440-442. (בעברית)
- ^ 3.0 3.1 Angelica Staniloiu, Hans J. Markowitsch, Matthias Brand, Psychogenic amnesia – A malady of the constricted self, Consciousness and Cognition, Self, Other and Memory 19, 2010-09-01, עמ' 778–801 doi: 10.1016/j.concog.2010.06.024
- ^ 4.0 4.1 Kristina Hennig-Fast, Franziska Meister, Thomas Frodl, Anna Beraldi, A case of persistent retrograde amnesia following a dissociative fugue: Neuropsychological and neurofunctional underpinnings of loss of autobiographical memory and self-awareness, Neuropsychologia 46, 2008-10-01, עמ' 2993–3005 doi: 10.1016/j.neuropsychologia.2008.06.014
- ^ H. J. Markowitsch, A. Staniloiu, Functional (dissociative) retrograde amnesia, Handbook of Clinical Neurology, Functional Neurologic Disorders 139, 2016-01-01, עמ' 419–445 doi: 10.1016/B978-0-12-801772-2.00036-9
- ^ Hans J Markowitsch, Angelica Staniloiu, Amnesic disorders, The Lancet 380, 2012-10-20, עמ' 1429–1440 doi: 10.1016/S0140-6736(11)61304-4
- ^ Angelica Staniloiu, Hans J Markowitsch, Dissociative amnesia, The Lancet Psychiatry 1, 2014-08-01, עמ' 226–241 doi: 10.1016/S2215-0366(14)70279-2
- ^ Charles L. Scott, Evaluating Amnesia for Criminal Behavior, Psychiatric Clinics of North America, Forensic Psychiatry 35, 2012-12-01, עמ' 797–819 doi: 10.1016/j.psc.2012.08.003
23966517אמנזיה דיסוציאטיבית