שיכחון למוקדם

שיכחון למוקדם (נקרא גם אמנזיה רטרוגרדית באנגלית: Retrograde amnesia) הוא מושג מתחום הפרעות הזיכרון המתאר אובדן זיכרון של תקופת חיים אשר קדמה להופעת האמנזיה. זאת, בשונה משיכחון למאוחר, אשר בה יש אובדן זיכרון של מה שקרה לאחר מחולל האמנזיה. שיכחון זה נגרם כתוצאה מפגיעה קוגניטיבית במערכת הזיכרון באזור האונות הטמפורליות, ובמיוחד באזור ההיפוקמפוס, האחראי על קידוד אינפורמציה חדשה במוח.

בדרך כלל, הפגיעה באזור ההיפוקמפוס היא מבנית ויכולה לנבוע מפגיעות מוח עקב תאונות, ניתוחים, שבץ, דלקת מוח, אלכוהוליזם (לרבות תסמונת קורסקוף – נזק מוחי אופייני לאלכוהוליסטים כתוצאה מחסר בוויטמין B₁) והלם חשמלי. נזק באונה הטמפורלית המדיאלית (בעיקר ההיפוקמפוס) ובקו האמצע של מוח הביניים (גרעין דורסלי-מדיאלי של התלמוס), פוגע ביכולת להיזכר באירועים שקרו בסמוך לפגיעה, אך לא פוגע בזיכרונות אפיזודיים וסמנטיים שנרכשו במהלך החיים.

האמנזיה הרטרוגרדית היא לרוב בעלת היקף חלקי או אינה כוללת בהשפעתה על הזיכרון. היא יכולה להיות זמנית (למשל אחרי שתיית אלכוהול) או לאורך זמן (למשל עקב שימוש כרוני באלכוהול, או לאחר פציעת ראש קשה). בנוסף, היכולת ליצור זיכרונות חדשים יכולה להישאר שלמה. חולים עם אמנזיה יכולים ללמוד מידע חדש כמו למשל ידע פרוצדורלי (מיומנויות), ולעיתים אף ידע סמנטי.

מאפיינים

האמנזיה הרטרוגרדית היא דינמית, בהתאם לחוק ריבוט (1882). כלומר, הרס הזיכרון פועל בדפוס לוגי שראשיתו בזיכרונות הטריים ביותר שלא נעשה בהם מספיק שימוש ושלא חזרו עליהם, והמידע שנפגע הוא בעיקר זה שקרוב לאירוע. ידועות שלוש סיבות למאפייני שכחה אלה: הראשונה היא העובדה שצורת שימור הזיכרון במוח היא כך שלאחר 2–3 שנים הזיכרונות מאופסנים עמוק יותר והם כבר לא תלויים במבנה הטמפורלי-מדיאלי; השנייה נעוצה בכך שחזרה על אירועים בזיכרון ושימוש בזיכרונות, גורמים למוח לשמר את המידע בצורה סמנטית תוך איבוד ההקשר המיידי, דבר השומר אותם מפגיעה בעקבות נזק מוחי. כלומר, זיכרונות מוקדמים מוגנים בעקבות חזרות רבות; והשלישית, אשר אופיינית לחולי קורסקוף, היא שהנזק וההידרדרות בזיכרון נגרמים בתקופת שתיית האלכוהול.

באמנזיה הרטרוגרדית לא כל סוגי הזיכרון נפגעים. החולים יכולים לזכור וללמוד כישורים תפיסתיים מוטוריים (לדוגמה, קשירת שרוכים ורכיבה על אופניים) וחושיים, דבר היכול להצביע על קיומו של זיכרון שונה עבור כישורים של מיומנויות (זיכרון נוהלי) מאשר עבור עובדות (זיכרון הצהרתי).

מאפיין נוסף של אמנזיה זו הוא שהמידע מתאושש מהסוף להתחלה.

בדיקת מאפייני השכחה

אחת הבדיקות שמבצעים לבדיקת האמנזיה היא הצגת פרצופים של אנשים המוכרים מתקופות שונות לאדם שנפגע. שיטה זו מוטלת בספק, כי ישנם גורמים משפיעים אחרים כמו השכלה, חשיפה לתקשורת וכדומה. אדם שהוצא לו חלק מההיפוקמפוס בניתוח לטיפול באפילפסיה יכול להתקשות בזיהוי אנשים שהיו מוכרים לו מלפני הניתוח, אך לא יתקשה לזכור את שמם מרגע שיוכרו לו מחדש. בדיקות נוספות שמבצעים הן השוואה לאוטוביוגרפיה שכתב אדם לפני שנפגע ודיווחים ספונטניים או אסוציאציות.

מקרים קליניים ידועים

מקרה קליני ידוע שתרם רבות לחקר האמנזיה הרטרוגרדית, היא של מטופל שנפגע בתאונת דרכים וסבל מפגיעות באונה הטמפורלית הפנימית, כמו גם באזורים קורטיקלים פרונטלים, פריאטלים ואוקסיפיטלים. הנזק היה גדול יותר בהמיספרה השמאלית. הוא הראה אינטליגנציה נורמלית (94 IQ) ויכולות תקינות של זיכרון לטווח קצר. אבל אותו אדם סבל מאמנזיה רטרוגרדית ואנטרוגרדית. האמנזיה הרטרוגרדית שלו הייתה אפיזודית לחלוטין. הוא לא זכר שום מאורע שקרה לו לפני הפגיעה, אך זכר עובדות לגבי עברו: מקום לימודיו, כמה אחים יש לו וכדומה. הידע הסמנטי שהיה לו על העולם נשאר, והוא יכול היה גם ללמוד עובדות חדשות אך ללא יכולת לזכור את האופן שבו למד אותן.

דוגמה ידועה נוספת היא הסיפור של הגנן א' שנזרק מאופנועו ב–1933. א' חזר לעצמו פרט לכך שהיה משוכנע כי הוא תלמיד בית-ספר ושהשנה היא 1922. אחת עשרה שנים נמחקו כליל מזיכרונו. במהלך השבועות שלאחר התאונה, זכרונו החל אט אט לשוב אליו, עד שזכר פרטים ואירועים שקדמו במספר דקות לתאונה. את הרגעים האחרונים לפני התאונה לא זכר כלל.

מאמנזיה מסוג זה סובלת הדמות הראשית, סמנתה, בסדרה "סמנתה מי?".

ראו גם

• זיכרון לטווח ארוך
• מחלת אלצהיימר
• קלייב ווירינג

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26040817שיכחון למוקדם