אמיתה קיצית
 אמיתה קיצית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סוככאים |
| משפחה: | סוככיים |
| מין: | אמיתה קיצית |
| שם מדעי | |
 Visnaga daucoides
| |
אַמִּיתָה קֵיצִית (שם מדעי: .Visnaga daucoides Gaertn, שם נרדף: Ammi visnage), הוא צמח עשבוני חד-שנתי, זקוף וגבוה (מעל חצי מטר), קירח, ירוק בהיר וצפוף עלים ממשפחת הסוככיים[1]. העלים ארוכים, גזורים-מנוצים לאונות ארוכות, נימיות או דמוי סרגל וכל האונות הסופיות של כל העלים הן סרגליות או נימיות ואינן משוננות. הסוככים גדולים ובעלי סוככונים רבים. הפרחים קטנים ולבנים ומפיצים ריח נעים. הפרי הוא דו-זרעון קירח, מאורך וקטן. הסוכך עם הבשלת הפרי סגור, קרנותיו נסגרות ונפתחות בהירטבו בגשם (בשונה מאמיתה גדולה)[2].
לפי המיון העכשווי אמיתה קיצית (Visnaga daucoides) משויכת לסוג Visnaga[3], שכולל מין נוסף מדרום איטליה ועד לסיציליה, ולא לסוג אמיתה (.Ammi L), שמונה , מלבד אמיתה גדולה עוד 2 מינים נוספים שגדלים בר רק באיים האזוריים[4].
מאפיינים
אמיתה קיצית היא צמח עשבוני חד-שנתי, ים תיכוני, זקוף, מסתעף בעיקר בחלקו העליון, קירח וגובהו 30 עד 70 ס"מ. היא בולטת בצבעה הירוק בהיר, בצפיפות עליה, בסוככים צפופים ובהרבה פרחים קטנים ולבנים.
הגבעולים מצולעים-מעוגלים ומסתעפים.
העלים מסורגים, ללא לוואים ועם פטוטרות ארוכות, מורחבות בבסיסן בצורת נדן החובק את מפרק הגבעול[5][6]. מרבית העלים גזורים-מנוצים פעמיים עד שלוש פמים לאונות נימיות, ארוכות או סרגליות. האונות הסופיות של כל העלים שלה הן נימיות או סרגליות, ואינן משוננות, בשונה מאמיתה קיצית שאונות הסופיות של העלים שלה או לפחות של העלים העליונים דמויות אזמל או מוארכות ושפתן משוננת[5].
התפרחת היא סוכך מורכב ומרובה סוככונים, גדול, קוטרו 10 ס"מ, נישא לרוב בקצה הגבעול ולעיתים גם על ענפים צדדיים. בבסיס הסוכך מעטפת שקצרה מקרנות הסוכך והיא מורכבת מ-3 עד 5 עלים (חפים) גדולים, מנוצים-גזורים 2 פעמים, שאונותיהם נימיות[7][6].
קרנות הסוכך נסגרות בהבשלה או בהתייבשות כעין קן או מטאטא, בשונה מאמיתה גדולה שקרנות הסוכך שלה נשארות פתוחות[7][8].
הסוככונים רבים בכל סוכך ומרובי פרחים. קרנות הסוכך שנושאות את הסוככונים אינן שוות זו לזו. בתחתית הסוככון מעטפית שעליה (חפיות) מרובים, דמוי מרצע ותמימים[8][7].
הפרחים לבנים, מפורדי עלי כותרת, דו-מיניים ואורכם 1 עד 2 מ"מ. פרחי ההיקף גדולים מהפרחים הפנימיים ולא סימטריים, הם ניכרים בעלי הכותרת החיצוניים שהם גדולים מהאחרים.
חמשת שיני הגביע בלתי ניכרות.
הכותרת בת 5 עלים נפרדים לבנים-ירקרקים. עלי הכותרת החיצוניים של הפרחים ההיקפיים אינם גדולים משאר עלי הכותרת שבסוכך[5].
חמשת האבקנים ניצבים בסירוגין לעלי הכותרת.
השחלה תחתית, בת 2 עלי שחלה מאוחים ו-2 מגורות חד-זרעיות. בראשה נמצא כנית - גופיף שטוח או חרוטי המחולק בדרך כלל לשתיים ומפריש צוף. מן הכנית עולים 2 עמודי שחלה מפושקים ומורחבים בבסיסם לדיסקוס[6]. הצופן מתפתח בבסיס עמוד השחלה והוא משותף לבסיס עמוד השחלה ולכנית[9].
הפרי דו-זרעון, המורכב מ-2 פרודות חד-זרעיות. דו-זרעון הוא של מפרדת, אלא שבעצם הוא פרי מדומה, כיוון שהוא מתפתח משחלה תחתית[9]. בשלב הפרי הירוק הפרודות מעורות זו בזו באמצעות עמוד ביניים, שהוא המשכה של מצעית הפרח. הן נפרדות במהלך ההבשלה זו מזו לאורך התפר שהוא שטח המגע שבין הפרודות[6].
הפרי בעל 2 פרודות, פחוס מהצדדים (ולא מגבן כמו אצל דל-קרניים כרמלי), דמוי ביצה (באמיתה גדולה הפרי מוארך), ולא כעין לוחית דמוית דיסקוס (כבדל-קרניים כרמלי). הפרי, שאורכו 1.5 עד 2 מ"מ, קירח, אינו מבריק ואינו שיכני או קוצני ו-5 צלעותיו נראות בבירור[2][8]. לפרודות אין שולים נפוחים או צלעות מכונפות[2]. בראש הפרי 2 עמודי שחלה משתיירים.
כל פרודה בעלת 5 צלעות ראשיות (שמהן 3 עוברות במרכז הפרודה ו-2 בשוליה), נימיות ובהן עוברים צרורות צינוריות. ברווחים שבין הצלעות הראשיות עובר בקליפת הזרעון ביבי שמן אחד[2]. בין הצלעות הראשיות האלו עוברות 4 צלעות משניות[6]. הביב של השמנים הם בעצם חללים בין תאיים מיוחדים מוארכים (לא כדוריים) שאוגר את השמנים המופרשים. החלל נוצר על ידי התרחקות של דפנות התאים זה מזה[9].
העלווה מתחילת ינואר ועד תחילת אוקטובר. הפריחה מסוף פברואר ועד תחילת אוקטובר.
בית גידול ותפוצה
אמיתה גדולה גדלה בקרקעות כבדות ואדמות שחף של בתי-גידול מופרעים, בצדי דרכים, בשדות מעובדים, בשוליהם, ובשדות בור, בעיקר בקרבת האדם, אך גם בבתי-גידול טבעיים. התפוצה העולמית היא מקרונזיה, ומאגן הים התיכון ועד חצי האי-ערב והאזור האירנו-טורני של מערב אסיה (אירן ועיראק). בישראל היא גדלה בשפלה ובהר, בנגב צפוני, בבקעה, בגולן ובסיני[10].
שימושים רפואיים על פי מקורות קדומים ועד ימינו
מדיווחיהם של הרופאים הקלאסיים עולה כי זרעי הצמח שימשו, בין היתר, לטיפול בהכשות ובעקיצות של בעלי חיים ארסיים, ולזירוז הווסת וניקוי הגוף. בימינו משמשים הזרעים ברפואה העממית להמסת אבנים בכליות ולריפוי דלקות בדרכי השתן[11].
קישורים חיצוניים
- אמיתה קיצית, באתר ITIS (באנגלית)
- אמיתה קיצית, באתר Tropicos (באנגלית)
- אמיתה קיצית, באתר GBIF (באנגלית)
- אמיתה קיצית, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Visnaga daucoides Gaertn., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 329-330
- ^ .Visnaga Mill, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ .Ammi L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 5.0 5.1 5.2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 480-481
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 318-321
- ^ 7.0 7.1 7.2 ברוך רובין, עזריה אלון (ע), כרך 10, החי והצומח של ארץ ישראל, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 258-259
- ^ 8.0 8.1 8.2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 480-481
- ^ 9.0 9.1 9.2 א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 167, 530, 562
- ^ אמיתה גדולה, באתר צמחיית ישראל ברשת
- ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 80.
