אמיל ברנאר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אמיל-אנרי ברנאר (בצרפתית: Émile Henri Bernard; 28 באפריל 1868 - 16 באפריל 1941) היה צייר צרפתי פוסט-אימפרסיוניסטי, חברם של פול גוגן, אנרי טולוז לוטרק, וינסנט ואן גוך, פול סזאן ולואי אנקטן (אנ') מאבות זרמי הקלואזוניזם והסינתטיזם. בנוסף לעבודתו האמנותית כצייר (רובה ככולה בין השנים 1886 ל-1897) פרסם גם מאמרים, סיפורים, מחזות וחיבורי ביקורת אומנות. במשך עשר שנים (1894-1904) חי בקהיר.
צייר בצרפת
נולד בעיר ליל וחלק ניכר מילדותו העביר במחיצת סבתו (אותה גם צייר ב-1887 באחד מציוריו הנודעים, La Grand mère[1]). בשנת 1878 עבר לפריז ולמד באקדמיה ז'וליאן. בשנת 1884 הצטרף לאטלייה של פרנן קורמון (אנ') באקול דה בוזאר, שם פגש את לואי אנקטן ואנרי טולוז לוטרק. כן ראה תערוכה של פול סזאן והפך למעריץ שלו והתיידד עם וינסנט ואן גוך. באביב 1886 סולק מהאקול דה בוזאר עקב מרדנותו ויצא במסע רגלי לחבל ברטאן. באוגוסט אותה שנה נפגש עם גוגן בפונט אוון והשניים נדברו להפגש בשנית. בחורף שב לפריז, שם עבד עם ון גוך, אנקטן וטולוז לוטראק בשדרת קלישי. באותה תקופה נטש ברנאר את הריאליזם לטובת קווי מתאר חזקים, אזורים שטוחים של צבע וצורות מפושטות. את סגנונו זה, שהיה פרי החיפוש אחר דרך ביטוי אקספרסיבית יותר ושיקף השפעות של אמנות יפנית, אמנות ימי הביניים והרנסאנס המוקדם, אמנות עממית וכן תאוריה ספרותית סימבוליסטית, כינה קלואזוניזם.[2]
באביב 1888 שב ברנאר לפונט אוון והחל לעבוד עם גוגן לאור סגנון הקלואזוניזם ויחד עמו ביטא את רעיונות הסינתטיזם עז הביטוי, שנועד לשלב בין בטוי רעיונות ורגשות תוך הבלטת הדו-ממדיות של הציור, הצורות והערך האסתטי (כמו כרזה). גוגן התרשם מיכולתו של ברנאר לתת ביטוי מילולי לרעיונות אמנותיים. בין הציורים שצייר באותה עת, דיוקן עצמי שלו עם דיוקן של ואן גוך התלוי על הקיר, אותו שלח כהוקרה לידידו. הוא המשיך לחלק את זמנו בין פריז ופונט אוון. בפריז יצר קשר עם גלריית Le Barc de Boutteville, בה ארגן תערוכות אוונגרד משל יצירות חבריו ומשלו.
באפריל 1892, כשנתיים לאחר מותו של ואן גוך, ארגן ברנאר את התערוכה הראשונה של יצירותיו, הוא גם יצר את קטלוג התערוכה בעצמו.[3]
חיים במזרח ומשפחתו
ב-1893 יצא לטיול גדול, הוא ביקר בפירנצה ורומא. מאיטליה עבר לטורקיה וביקר בסמרנה וסאמוס, משם יצא ליפו, ירושלים, קהיר ואלכסנדריה והתיישב בקהיר. בין היתר יצר פרסקו לקתדרלה של קהיר.
ב-1894 נשא לאשה את חנאן סאט, ילידת לבנון והחל להתלבש כערבי. באותה עת שקע בקריאת כתבים פילוסופיים משל אוגוסטינוס, תומאס אקווינס, אריסטו, אפלטון והגל. ב-1895 נולד בנו הראשון, אוסטה. ב-1896 עברה המשפחה לספרד, שם חלתה חנאן בשחפת והמשפחה שבה לקהיר. ב-1897 נולד בנו השני. שני הבנים נפטרו משחפת. שנה לאחר מכן נולד בנו השלישי, אודילון. ב-1900, בעת נסיעה לצרפת, מת אודילון בעת שהות המשפחה בחניה בונציה. באותה שנה נולד בן רביעי, אנטונין וב-1902 נולדה בתו אירן. ב-1903 נפרד מחנאן ושב לצרפת עם שני ילדיו.
שארית חייו
ב-1904 שהה עם סזאן באקס-אן-פרובאנס. בין השנים 1905 ל-1912 נע בין פריז לאקס-אן-פרובאנס והניב שפע של יצירות בפרוזה, סיפורים, מחזות ומאמרי ביקורת.
ב-1922 הציג בביאנלה של ונציה תערוכת ציורים, וחיתוכי עץ בסגנון מסורתי. עד 1925 שהה באיטליה.
ב-1937 מתה חנאן וברנאר נשא לאשה את אנדראה פור (Andrée Fort) והמשיך לחלק את ימיו בין פונט אוון לפריז.
לקריאה נוספת
- Russell T. Clement, Annick Houzé, Christiane Erbolato-Ramsey, A Sourcebook of Gauguin's Symbolist Followers: Les Nabis, Greenwood Publishing Group, 2004 מסת"ב 978-0-313-31205-2
- MaryAnne Stevens, ed., Émile Bernard 1868-1941: A Pioneer of Modern Art, Waanders Publishers, 1990, מסת"ב 978-9066301306
- Laura Karp Lugo, "Du Synthétisme à l’arrière-garde : le parcours d’Émile Bernard
קישורים חיצוניים
- עשרים ושנים המכתבים שכתב ואן גוך לברנאר (צילום+תרגום לאנגלית)
הערות שוליים
26794011אמיל ברנאר