אמדן (סיירת, 1908)
 | |
| הסיירת הקלה אמדן | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | סיירת קלה |
| צי | הצי הקיסרי הגרמני |
| דגל הצי |
.svg){kind=small} |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 6 באפריל 1906 |
| הושקה | 26 במאי 1908 |
| תקופת הפעילות | 10 ביולי 1909 – 9 בנובמבר 1914 (5 שנים ו־17 שבועות) |
| אחריתה | נפגעה קשה והועלתה על שרטון כדי להימנע מטביעה, 9 בנובמבר 1914. |
| מיקום | איי קוקוס |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 3,364 טון |
| אורך | 118 מ' |
| רוחב | 13.4 מ' |
| שוקע | 5.3 מ' |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 23 קשר (42.6 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 360 |
| טווח שיוט | 6000 ק"מ |
| הנעה |
12 דוודי קיטור, 16,000 כוחות סוס, המניעים זוג מדחפים. |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
מגדל הפיקוד - 102 מ"מ, גוף - 51 מ"מ, סיפון - 13 מ"מ. |
| חימוש | 10 תותחים 105 מ"מ ("4.1) ו-2 משגרי טורפדו. |
אמדן (בגרמנית: Emden) הייתה סיירת קלה של הצי הקיסרי הגרמני, שפעלה באוקיינוס ההודי בחודשים הראשונים שלאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בפרק זמן זה יירטה כשלושים ספינות סוחר, כמעט כולן בריטיות, והטביעה שתי ספינות מלחמה של מדינות ההסכמה. "אמדן" הוצאה לבסוף מכלל פעולה בידי הסיירת האוסטרלית "סידני" (Sydney) באיי קוקוס (קילינג) שבאוקיינוס ההודי ב-9 בנובמבר 1914. כחמישים מאנשי צוותה הצליחו להשתלט על ספינת מפרש שחנתה באיים, וכמעט כולם הצליחו לחזור בסופו של דבר לארצם.
שרות מבצעי
אמדן הושקה בשנת 1908 ונכנסה לשירות כשנה לאחר מכן. היא הייתה חמושה בעשרה תותחי 4.1 אינץ' ושני משגרי טורפדו. בשנת 1910 נשלחה "אמדן" למזרח הרחוק, ושם נשארה משך כל השנים עד השמדתה, כאשר נמל הבסיס שלה היה בצ'ינגדאו, מובלעת גרמנית בצפון-מזרח סין. פרט לסיורים ולהפגנות נוכחות, עסקה הסיירת עד מלחמת העולם במספר פעולות קרביות בעלות אופי של שיטור קולוניאלי. בשנת 1913 קיבל את הפיקוד על פלגת הסיירות, כולל "אמדן", סגן אדמירל הגרף מקסימיליאן פון שפה. באותה שנה קיבל את הפיקוד על הספינה לויטננט-קומנדר קארל פון מילר (Müller) ולסגנו מונה לויטננט-קפיטן הלמוט פון מיקה (Mücke). שלושת אלה נותרו בפיקוד גם בפרוץ המלחמה.
מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ המלחמה, ובעיקר עם הצטרפות בריטניה, ברור היה שהאימפריה הגרמנית שמעבר לים בסכנה, כולל הנחלות והבסיסים שבמזרח הרחוק. כיוון שכך, הרימה פלגת הסיירות עוגן, ורוב ספינותיה, בפיקוד שפה, עשו דרכן מזרחה אל האוקיינוס השקט. עוד לפני הפלגת הסיירות, מיד עם פרוץ המלחמה, תפסה "אמדן" את שללה הראשון: אוניית הקיטור הרוסית "ריאזן", והביאה אותו לנמל הבית בצ'ינגדאו. בהמשך, ביוזמת מפקדה, קרל פון מילר, יחד עם ספינת עזר, נשלחה לפעולה כפושטת עצמאית לאוקיינוס ההודי.
במשך כעשרה שבועות של פעולה, לרוב תחת הסוואה, היא יירטה עשרות ספינות סוחר של מדינות ההסכמה. דרך פעולתה האופיינית הייתה איום על הספינה המיורטת, שנצטוותה לעצור, וצייתה, לנוכח ההפתעה ויחסי הכוחות הבלתי שווים. אז עלה עליה צוות השתלטות. ספינות מובילות פחם נשארו בפיקוד גרמני כ"תחנות דלק ניידות", ורוב האחרות הוטבעו לאחר שצוותן הורד מהן וכל סחורה מועילה נפרקה. הצוותים קיבלו יחס הוגן ושוחררו לאחר זמן קצר, דבר שהוציא שם להתנהגותה ה"אבירית" של ה"אמדן".
בין פעולות היירוט של אוניות סוחר, הפגיזה "אמדן" באמצע ספטמבר את מדרס שבהודו ופגעה באופן רציני במאגרי הדלק שבמקום. בסוף אוקטובר היא חדרה במסווה לנמל פנאנג (Penang) שבמלאיה (כיום בחלקה היבשתי של מלזיה) והטביעה את הסיירת הרוסית "ז'מצ'וג" (Жемчуг). לאחר צאתה מן הנמל הטביעה "אמדן" את המשחתת הצרפתית "מוסקט" (Mousquet), שרדפה אחריה, אך הוטעתה תחילה לחשוב שהמדובר בספינה בריטית.
פעולתה של "אמדן" באוקיינוס ההודי, שנחשב ל"אגם בריטי", אילצה את הבריטים להפנות חלק מהצי המלכותי הבריטי לשם סילוק האיום ושימשה כשלעצמה, לבד מן הנזק הישיר לספינות ולסחורות, הסחה מוצלחת. עם התחלת משלוח הכוחות מאוסטרליה ומניו זילנד לעזרת הבריטים, הפכה אבטחת דרכם, באותם ימים (תרתי משמע) בהם פעלה "אמדן", לחיונית.
קרב איי קוקוס
ב-9 בנובמבר 1914 פשטה "אמדן" על האי דיירקשן (Direction) שבאיי קוקוס, בו עברו מספר קווי תקשורת חשובים. צוות שהורד מן הספינה חיבל בקווי התקשורת ובתחנת האלחוט. בזמן שהות הצוות באי, נוצר מגע בין "אמדן" לסיירת הקלה האוסטרלית "סידני", בעלת תותחי 6 אינצ'ים. זו האחרונה, אשר שהתה באותו אזור לצורך אבטחת שיירות החיילים האוסטרלים והניו זילנדים שעשו דרכם באוקיינוס ההודי לעזרת בריטניה, קיבלה התרעה מן הבריטים שעל האי קודם להגעת ה"אמדן".
בקרב באה לידי ביטוי עליונותה של "סידני" בחימוש ובמהירות, ולאחר מספר שעות נאלצה "אמדן", שנפגעה קשות, לעלות על שרטון באי צפון קילינג, כדי שלא לטבוע. כיוון ש"סידני" המשיכה לירות, הניפה "אמדן" דגל לבן. "אמדן" ספגה 131 הרוגים ו-65 פצועים. יתר אנשי הצוות נפלו בשבי. כן נפלו בסופו של דבר בשבי צוותי ההשתלטות שיצאו מ"אמדן" לצורך תפיסת אוניות סוחר שיורטו אך לא טובעו.
קורות הניצולים
צוות הנחיתה, בפיקודו של מיקה, שנותר באי דיירקשן, מצא בו ספינת מפרשים, השתלט עליה, ועשה דרכו לפדאנג (Padang) שבסומטרה באיי הודו המזרחיים ההולנדיים (כיום אינדונזיה. הולנד נותרה נייטרלית במלחמת העולם הראשונה). בפדאנג יצרו אלה קשר עם נציגים גרמנים ובעזרתם מצאו ספינה גרמנית שהוליכה אותם סמוך לחופי אל-חודיידה שבתימן, אז בשליטה של האימפריה העות'מאנית, בעלת בריתה של גרמניה. לאחר מסע תלאות, בים סוף וביבשה, וקרב עם מורדים או שודדים (הדבר לא הוברר), בו נהרגו ונפצעו כמה מהם, הגיעו באביב 1915 למסילת הברזל החיג'אזית ומשם לקונסטנטינופול, בירת האימפריה. דרכם מן האימפריה העות'מאנית לגרמניה הייתה רצופה קבלות פנים ואותות הוקרה שונים.
אחרית דבר
כלל אנשי צוות האניה עוטרו בצלב הברזל לאחר שנפלה, כמו גם האמדן עצמה. ארבע אוניות הושקו במרצות השנים עם השם "אמדן", כולן נשאו את סמל צלב הברזל כאות זיכרון לאמדן. האחרונה בהן הייתן פריגטה מסדרת ברמן שירתה את הצי הגרמני בין 1983 ל-2013.
לקריאה נוספת
- דן ון דר ואט, אמדן. סיפורה של סיירת, הוצאת משרד הביטחון, 1988
- Hohenzollern, Franz Joseph, Prince of, (1928). Emden: My Experiences in S.M.S. Emden. New York, NY: G. Howard Watt. OCLC 188982.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: extra punctuation (link) - Huff, Gunter. S.M.S Emden 1909–1914, Schicksal eines Kleinen Kreuzers. Kassel, DE: Hamecher Verlag. ISBN 3-920307-49-6.
- Walter, John (1994). The Kaiser's Pirates: German Surface Raiders in World War One. Annapolis, MD: Naval Institute Press. ISBN 1-55750-456-3.
קישורים חיצוניים
- ידיעות עיתונאיות היסטוריות על מעלליה של "אמדן" בתוך: שפת הים - ים וספנות בעיתוני ההשכלה והתחייה, 1918-1856.
אמדן (סיירת, 1908)37147132Q329540