אם וי אגוסטה

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית חברה מסחרית ריקה.

אם. וי. אגוסטה (איטלקית: MV Agusta) היא חברה לייצור אופנועים שהוקמה במילאנו, איטליה ב-1945. היא נודעה בעיקר עקב הצלחתה במרוצי אופנועי גרנד פרי בשנות ה-60 של המאה ה-20 עת זכתה ב-17 אליפויות רצופות בקטגוריה הבכירה. החברה נסגרה ב-1980 והוקמה מחדש בשנות ה-90.

היסטוריה

אם. וי. אגוסטה החלה את דרכה כמחלקה בחברת התעופה האיטלקית אגוסטה, אותה יסד הרוזן ג'ובאני אגוסטה ב-1907. עם מותו של אגוסטה ב-1927, עברה החברה לניהולה של אלמנתו, ג'וזפינה ואחד מבניו, דומניקו. בשנות ה-30 הם נתקלו בשפל בענף התעופה והחליטו להשקיע בתחום האופנועים. הם החלו בתכנון מנוע זול לייצור בנפח 98 סמ"ק, שתי פעימות ושני הילוכים. מלחמת העולם השנייה קטעה את תוכניותיהם ופיתוח המנוע נעצר.

עם תום המלחמה ב-1945 הקים דומניקו אגוסטה את חברת ורגרה הנדסה על שם כפר באזור וארזה. ראשי התיבות של החברה הם המקור לתחילית אם. וי (באיטלקית: Meccanica Verghera). בסוף אותה שנה הוצג האופנוע הראשון של החברה. הוא התבסס על המנוע שפותח עוד לפני המלחמה והחברה התכוונה לכנותו "וספה 98", אך כשנתגלה שהשם וספה נרשם כבר על ידי פיאג'ו הוא שונה ל-"98" בלבד. כבר בשנתו הראשונה התחרה הדגם במרוצי אופנועים וכשזכה לניצחונות הציגה החברה גרסה נוספת שכונתה "ספורט" וכללה מזלג טלסקופי והספק של כחמישה כוחות סוס שהיוו שיא עבור מנועים בנפח עד 100 סמ"ק.

ב-1947 הוצגו שני דגמים חדשים. האחד בעל מנוע דו צילינדרי, שתי פעימות בנפח 125 סמ"ק והשני בעל מנוע חד צילינדרי, ארבע פעימות בנפח 250 סמ"ק. שנתיים לאחר מכן הוחלפו דגמי ה-98 וה-125 בדגם חדש שכונה 125TEL. המשך ההצלחה במרוצים הוביל להגברת המכירות גם של הדגמים הרגילים, אך החברה המשיכה להציע גם דגמים ספורטיביים לקהל הרחב. דגם ה-125 שכונה "מוטורה לונגו" (Motore Lungo) על שם מכסי המנוע המוארכים שלו היה אופנוע הספורט הנפוץ בתקופתו.

ב-1953 ייצרה אם.וי. לראשונה מעל ל-20,000 אופנועים בשנה והחל ייצור של דגמי החברה גם במפעל בספרד. החל מאמצע שנות ה-50 החל ענף ייצור האופנועים לסבול מדעיכה, עקב המעבר של צרכנים לשימוש במכוניות. חברות מתחרות של אם.וי. החלו לקצץ בתוכניות פיתוח ומחקר, אך אם.וי. דווקא הגבירה את ההשקעה, כשרכשה את הרישיון לייצור מסוקים של חברת בל לצורך הכנסת טכנולוגיות תעופה לאופנועים. ב-1954 הוצג דגם הספורט 175CSS שהצליח בסדרות המרוץ לאפנועי כביש וב-1956 הציגה אם. וי. את דגם 83 שהבטיח לשאת שני נוסעים בנוחות ובצריכת דלק מינימלית. שיפורים במערכת השימון הובילו לאמינות גבוהה של מנועי האופנועים והחברה הבטיחה אחריות של 100,000 קילומטר.

בשנות ה-60 המשיכה מגמת השפל במכירות אופנועים ואם. וי. התמקדה בייצור אופנועים פחות עממיים. בראש הפיתוחים הייחודיים שלה היה אופנוע 600 סמ"ק, בעל תצורת מנוע שזוהתה שנים אחר כך עם יצרני אופנועים יפנים בלבד. היה זה האופנוע הגדול הראשון עם מנוע ארבעה צילינדרים, והוא התבסס על מנוע אופנוע ה-500 של מייק היילווד ממרוצי ה-GP. דגם זה התפתח בהמשך לדגמי 750 סמ"ק וב-1975 לדגם "750S אמריקה" שהיה בעל מהירות מרבית של 220 קילומטר לשעה.

עם מותו של הרוזן דומניקו אגוסטה ב-1971 החל תהליך דעיכה של החברה. הפסדיה הובילו לקיצוץ הדגמים לשניים בלבד, ה-750 וה-350. ב-1977 נמכרה חברת האם למשקיעים שהציבו דרישה לחסל את עסקי האופנועים. שני דגמים חדשים בנפח 750 ו-850 סמ"ק בעלי ארבעה שסתומים לצילינדר לא הגיעו לכדי ייצור המוני ובשנתיים הבאות המשיכה החברה למכור רק אופנועים שיוצרו טרם ההחלטה על סגירת הייצור.

החייאת המותג על ידי קג'יבה

ב-1992 רכש יצרן האופנועים האיטלקי קג'יבה את הזכויות לשם המותג אם. וי. אגוסטה מתוך מטרה לשוב ולייצר אופנועים ברוח החברה ההיסטורית. תכנון האופנועים לא התבסס על דגמים קיימים של חברת האם, אלא נבנה על פי תכנון חדש. החלטת תכנון משמעותית הייתה אי-התפשרות על מבנה המנוע, כך שיהיה בעל מאפיינים דומים לאופנועי העבר. הוחלט שדגם האופנוע הראשון יהיה ספורטיבי ובעל שלושה או ארבעה צילינדרים בשורה. כיוון שתצורת מנוע זו יוצרה באותה עת רק על ידי יצרני אופנועים יפנים, והיא אינה פשוטה לתכנון עבור חברה חדשה, פותח המנוע בסיוע חברת פרארי.

המנוע שפותח כלל מאפיינים מיוחדים כשסתומים רדיאליים ותיבת הילוכים נשלפת. פיתוח האופנוע ארך מספר שנים וב-1997 הוצג אב הטיפוס הראשון של דגם ה-F4 שהיה בעל מנוע ארבעה צילינדרים בשורה בנפח 750 סמ"ק, שלדת מסבך צינורות פלדה וזרוע אחורית חד צידית. תוך כשנה מכרה החברה 300 יחידות מדגם F4 שיוצרו בעבודת יד ושנה לאחר מכן החלה בייצור סדרתי של האופנוע עם מנוע בהספק של 126 כוח סוס. החברה שיווקה את האופנוע כמוצר יוקרתי בעולם האופנועים המקביל לפרארי בעולם המכוניות. מחיר האופנוע היה יקר בכ-50 אחוז ממחירי אופנועים יפניים מתחרים.

בשנת 2005 הציגה החברה לראשונה גרסת 1,000 סמ"ק של ה-F4 וגרסה משופרת של ה-750. הספק מנוע ה-750 עלה ל-146 כוח סוס. הספק מנוע ה-1,000 עמד על 166 כוח סוס ובגרסה משופרת, שנה לאחר מכן, 184 כוח סוס. מהדורה מיוחדת שיוצרה ב-100 יחידות והציגה מנוע מוגדל בנפחו ל-1,078 סמ"ק סיפקה כ-200 כוח סוס. דגם 1,000 נוסף משנת 2007 בשם F4 R312 השיג את שיא המהירות לאופנוע בייצור סדרתי כשנבחן במישורי המלח של בונוויל ביוטה ונסע במהירות של כ-312 קילומטר לשעה.

בשנת 2007 הוצגה סדרת אופנועים חדשה מטיפוס אופנועי עירום בשם ברוטלה. המכלולים המכניים של דגמי הברוטלה דומים ברובם לסדרת ה-F4. באופנועים אלו חשף היעדר הפיירינג את שלדת מסבך הצינורות ומנועי הארבעה צילינדרים בשורה בנפח 750 ו-910. הספק מנוע ה-910 עמד על כ-140 כוח סוס.

שינויי ארגון ובעלות

ב-1999 החליטה קג'יבה להפוך את אם. וי. אגוסטה למותג הראשי של החברה ולהפוך אותו למחליף של קג'יבה.

בשנת 2004 נקלעה החברה לחובות רבים וכתוצאה מכך נמכרה בסוף השנה לחברת המכוניות המלזית פרוטון תמורת 70 מיליון אירו. הבעלות לא החזיקה מעמד זמן רב והחברה המלזית מסרה את החברה כשנה לאחר מכן לחברת מימון איטלקית תמורת מחיקת החובות. החברה האיטלקית גייסה את הכסף שנדרש להמשך פעילות.

בשנת 2007 מכרה החברה את מותג הוסקוורנה לב.מ.וו. מתוך מטרה להתמקד במוצרים היוקרתיים שהציעה החברה תחת אם. וי. אגוסטה. שנה לאחר מכן רכשה חברת הרלי דייווידסון את הבעלות המלאה על אם. וי. אגוסטה. באוקטובר 2009 הודיעה הרלי שעקב ירידה חדה בהכנסותיה היא מציעה את אם. וי. אגוסטה למכירה. היא נמכרה באוגוסט 2010 לחברת ההחזקות של נשיא אם וי אוגוסטה, קלאודיו קסטליוני, שניהל את מכירתה להרלי דייווידסון שנתיים לפני כן.

מרוצי אופנועים

אם וי אגוסטה השתתפה במרוצי אופנועים עוד בימיה הראשונים. האחים אגוסטה גילו עניין רב במרוצים ודאגו להתאים כבר את ראשון הדגמים למרוצים. אם וי זכתה לניצחון משמעותי ראשון במרוץ במונזה באיטליה ב-1948. בעונת הגרנד פרי הראשונה, ב-1949 השיגה החברה את המקום התשיעי בקטגוריית 125 סמ"ק. בעונת 1950 הסבה החברה את מנוע האופנוע לארבע פעימות עם גל זיזים עילי כפול, אך השינוי הוביל לשיפור מתון בלבד בתוצאות. באותה שנה החלה אם וי להשתתף גם בקטגוריית ה-175 סמ"ק. בעונת 1952 קיבל האופנוע שיפורים נוספים כמזלג טלסקופי והספק של 15 כוח סוס. הרוכב הבריטי ססיל סנדפורד הוביל את אם וי לזכייה במרוץ האי מאן ובסיום העונה זכה באליפות העולם הראשונה של החברה.

ב-1953 הציגה החברה את דגם ה-350 והרחיבה את השתתפותה לקטגוריות 350 ו-500. היא מכרה את אופנועי המרוץ שלה בתצורה כמעט מלאה לכל רוכב פרטי שחפץ ואופנועי אם וי הפכו לנפוצים במסלולי המרוצים. אופיו התחרותי של הרוזן אגוסטה הוביל את החברה לגיוס צוותי מרוץ איכותיים, שכללו את מהנדס המרוץ ארתורו מגני. גם בטובי הרוכבים השקיעה החברה ועם השנים גייסה לשורותיה את קרלו אוביאלי, ג'ון סורטיס, מייק היילווד, ג'אקומו אגוסטיני ופיל ריד.

הזכייה באליפות היצרנים בקטגוריות 125 ו-250 בעונת 1955 סימנה את תחילתה של תקופת שליטה בלתי מעורערת של אם וי במרוצי הגרנד פרי. שנה לאחר מכן כבר זכתה הקבוצה גם באליפות בקטגוריית 500 סמ"ק עם סורטיס כאלוף עולם. עונת 1957 סימנה נסיגה זמנית, אך ב-1958, עם פרישתם של יצרנים איטלקיים מהאליפות, הפכה אם וי לאלופה הבלעדית בכל הקטגוריות. הזכייה של סורטיס באליפות ה-500 באותה שנה החלה רצף של 17 אליפויות עולם בקטגוריה הבכירה עד 1974. לרצף הזכיות תרמו סורטיס, גארי הוקינג, היילווד, אגוסטיני וריד. ברוב שנות ה-60 זכתה אם וי בקטגוריית ה-500 בלבד ואיבדה את התארים בקטגוריות הקטנות ליצרנים היפנים, אך לאחר פרישתה של הונדה ב-1967 החל אגוסטיני את רצף הזכיות שכלל במקביל גם אליפויות בקטגוריית 350.

רצף האליפויות של אם וי אגוסטה נקטע ב-1975 דווקא בידי גדול הרוכבים שלה, אגוסטיני. באותה שנה הוא זכה באליפות העולם על גבי ימאהה. אליפות זו הייתה נקודת מפנה עבור אם וי שלא זכתה עוד באליפויות עולם מאז. אליפות זו הייתה גם האחרונה של אגוסטיני והראשונה של יצרן יפני כלשהו. רק בשנת 2007 חזר יצרן לא יפני, דוקאטי, לזכות באליפות העולם בקטגוריה הבכירה. הניצחון האחרון של אם וי במרוץ גרנד פרי כלשהו, הושג ב-1976 בנורבורגרינג בגרמניה עם אגוסטיני, שחזר לרכב עבור החברה.

אם וי אגוסטה לא חזרה להתחרות באליפויות עולם עם הקמת המותג מחדש בשנות ה-90. ההישג המשמעותי ביותר במרוצים בשנים אלו היה זכייה באליפות הסופרבייק האיטלקית בשנת 2008.