אל-כאף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אל-כאף
الكاف
El Kef
תוניסיהתוניסיה תוניסיה
מחוז אל-כאף
ראש העיר Amor Idoudi[1]
שפה רשמית ערבית, צרפתית
תאריך ייסוד 8 ביולי 1884
שמות קודמים Sicca, Sicca Veneria, Cirta, Sikka Beneria, Shaqbanariya
שטח 25 קמ"ר
גובה 780 מטרים
דת אסלאם
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 54,690 (2014[2])
אזור זמן UTC +1

אל-כאף (בערבית: الكاف, באנגלית: El Kef), המכונה גם לה כאף (Le Kef בצרפתית), היא עיר בצפון מערב תוניסיה. היא גם בירת מחוז כאף (אנ').

העיר אל-כאף ממוקמת 175 קילומטרים ממערב לבירה תוניס וכ־40 קילומטרים ממזרח לגבול בין אלג'יריה לתוניסיה. בשנת 2014 אוכלוסייתה מנתה 54,690 (מפקד 2014).[2] העיר העתיקה בנויה על הר השולחן שנקרא ג'בל דיר. אל-כאף הייתה בירתה הזמנית של תוניסיה במהלך מלחמת העולם השנייה. בעיר התמקם מטה הפיקוד של החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה במהלך מלחמת העצמאות האלג'ירית נגד הצרפתים בשנות החמישים.

סידי בו מכלוף (צר') הוא הפטרון של העיר. הוא נטמן במאוזוליאום הנמצא בעיר.

גאוגרפיה

נוף בסביבת אל-כאף

העיר אל-כאף היא העיר הגבוהה ביותר בתוניסיה, בגובה 780 מטרים מעל גובה פני הים, שטח המטרופולין של העיר מגיע ל־25,000 דונם מתוכם 450 דונם הם החלק הפנימי של רובע מדינה המוקף חומה.

העיר אל-כאף משתרעת על פני שתי נפות במחוז. נפת אל-כאף מזרח ונפת אל-כאף מערב, שהם שני הרבעים העירוניים של העיר.

היסטוריה

הריסות מרחצאות רומיות למרגלות הקסבה
קסבה של לה כאף (המאה ה-17 וה-18)
קסבה של לה כאף והסביבה

אטימולוגיה

בימי שלטון קרטגו נקראה העיר סיצ'ה-Sicca מאוחר יותר בימי השלטון הרומי העיר נקראה סיצ'ה וונריה.[3] לאורך ההיסטוריה העיר החליפה מספר שמות שלה: קולוניה יוליה Cirta, נובה Cirta, Sikka Beneria, Shaqbanariya ולבסוף מאז המאה ה-16 שמה היה אל-כאף.

בזמן העתיק

אל-כאף הייתה מאז ימי קדם העיר הראשית של ברכס הרי תל שבהרי האטלס, הנמשך ממרוקו דרך אלג'יריה ועד צפון מערב תוניסיה. אל-כאף היוותה את המרכז הפוליטי, המרכז הדתי החשוב ביותר והמעוז הדומיננטי.

בראשית המאה החמישית היה אפיאריוס מסיצ'ה (אנ') הכומר בעיר. הוא גרם ל סכסוך בין כנסיות קרתגו ורומא בדבר סמכות השיפוט של בישופי אפריקה כאשר פנה לכנסיית רומא כנגד נידויו מכנסיית קרתגו.

בסביבות שנת 439 לספירה כבשו הוונדלים את העיר מידי הרומאים. בסופו של דבר, העיר אל-כאף הפכה לחלק מממלכת הברברים.

הכיבוש על ידי בית אומיה

בשנת 688 לספירה, פשטו על העיר מוסלמים במהלך הכיבוש של בית אומיה את צפון אפריקה.

במאה ה-17 נבנתה הקסבה של לה כאף (אנ') כדי לאכלס בה חיל מצב קבוע (אוג'אק); בשנת 1740 הושלמה בניית העיר על ידי הוספת חומות מבוצרות. חומות אלה לא הועילו ולא מנעו את כיבוש העיר וביזה על ידי האלג'יראים בשנת 1756, ולא את כיבוש הצבא הצרפתי משנת 1881, לאחר קריסתה האימפריה העות'מאנית חלקית.

ב־8 ביולי 1884 הכריזו רשויות הפרוטקטורט הצרפתי החדש על אל-כאף כעיר, אחת הראשונות במדינה.[4]

זמנים מודרניים

בשנת 1973 התקיימה בעיר פגישת פסגה בין נשיא תוניסיה חביב בורגיבה לנשיא אלג'יריה הווארי בומדיין. בפסגה הציע נשיא אלג'יריה לחוקק חוקה לאיחוד תוניסאי-אלג'יראי. הנשיא בורגיבה סירב להצעה והציע הסכם לפיתוח שיתוף פעולה כלכלי בין שתי המדינות.[5]

אקלים

האקלים בעיר בדרך כלל לא יציב, בקיץ ישנם גלי חום ובחורף סובל האזור מסופות שלגים.

אקלים באל-כאף
El Kef
בממוצע בין השנים 1981 לבין 2010
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 13.1 14.4 17.5 20.7 26.6 31.9 35.4 35.3 30.1 25.2 18.5 14.3 23.6
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 2.8 2.9 4.8 7.1 11.2 15.3 17.9 18.3 16 12.1 7.1 4 10
משקעים ממוצעים (מ"מ) 57.9 38.6 46.8 48.2 43.2 24.6 7.5 17.1 39 35.8 43.2 52.1 454
מקור: Institut National de la Météorologie (precipitation days 1961–1990) [6]

מבנים עתיקים

כיפות של מאוזוליאום סידי בו מכלוף
פנים בית הכנסת גריבה בעיר אל-כאף
  • בעיר אל-כאף ישנם מספר מבנים דתיים אסלאמיים, של התנועה הסופית. במאוזוליאום סידי בו מכלוף נמצא קברו של מייסד פלג איסאווה (אנ') בתוניסיה. מסגד אל קדריה החשוב גם לסופיות.
  • מורשת של הקהילה היהודית המקומית העתיקה, בית הכנסת גריבה (צר')[7] הוא נמצא ברובע היהודי שנקרא הארה. הוא מושא הערצה של יהודי האזור ואפילו אלג'יריה, העולים לרגל מדי שנה במהלך השבוע של חג סוכות. עם שקיעתה של הקהילה היהודית בעיר בשנת 1984, בית הכנסת ננטש ועבר תהליך של הרס מתקדם, עד ששוחזר עשר שנים מאוחר יותר על ידי הרשויות ונפתח מחדש לציבור ב־13 באפריל 1994.[8] בסוף מרץ 2017 עבר הבניין סדרת עבודות שיקום נוספת.[9] בית כנסת זה הוא אחד מששת בתי הכנסת שנשארו במגרב. בית הכנסת הגדול ביותר נמצא באי ג'רבה.
  • בעיר נמצא המאוזוליאום של עלי טוקי, אביו של אל-חוסיין בן עלי אט-טורקי (אנ'), מייסד שושלת חוסייניד (אנ') ששלטה בתוניסיה בין השנים 1705 עד 1957.
  • בעיר התגלו שרידים, שנשמרו היטב, של בזיליקה רומאית המתוארכת לראשית המאה החמישית בשם דאר אל קוס, שהוקדשה לפטרוס הקדוש.[10][11]
  • הר השולחן הנישא לגובה של 600 מטר מעל הסביבה בשם ג'וגרטה טבלנד (אנ') נראה מאל-כאף.[12] בהר נמצאים שרידי מבנים עוד מימי הנומידים.

תרבות

מוזיאונים

המוזיאון לאמנויות ומסורות פופולריות של אל-כאף, השוכן במבנה שנבנה במאה ה-18, מציג אוספים את המנהגים החברתיים ששררו בעיר לפני עצמאות המדינה.


אמנויות במה

בעיר אל-כאף נמצא המרכז הלאומי של תוניסיה לאמנויות הבמה, הדרמה והתפאורה. העיר גם מארגנת את הפסטיבל של "24 שעות של תיאטרון ללא הפסקה".

קולינריה

המטבח של אל-כאף כולל שני מתכונים ספציפיים לאזור. המאכל הראשון, לחם אזורי טיפוסי שנקרא "mjamaa או khobz el aid", מכוסה בביצה ומעוטר.[13] הנאפה בעיקר בימי הפסטיבלים. המאכל השני נקרא, בורזגן (צר') הוא סוג של קוסקוס שמומתק קלות על ידי שכבות מתחלפות של פירות יבשים, כגון, תמרים ובשר טלה.[14]

פסטיבל מאיו Mayou, המכונה גם פסטיבל בורזגן, בו מגישים את הקוסקוס המסורתי בטעמים עכשוויים.

ראשות העיר

ראשות העיר מורכבת ממועצת העיר שבה מכהנים 22 חברים, בהם נשיא, סגן נשיא, ראשי הרבעים, שישה עוזרים ושלושה עשר יועצים.

דמוגרפיה

הנתונים נתקבלו ממשרד הפנים של ממשלת תוניסיה על פי סקר מפקד האוכלוסין לשנת 2014.

התפתחות האוכלוסייה באל-כאף בין השנים 1867–2014
שנה מספר תושבים
1867 3,000
1881 3,500
1911 5,112
1923 7,000
1936 8,855
1946 11,246
1956 14,743
1966 23,000
1975 27,939
1984 34,159
1994 42,449
2004 45,191
2006 41,580
2014 54,690

חינוך

מערכת החינוך העירונית כוללת בתי ספר חטיבות ותיכונים. בנוסף גם מכונים אקדמיים והפקולטות הבאים: המכון הגבוה ללימודי מדעי הרוח, המכון הגבוה למוזיקה ותיאטרון, המכון הגבוה לטכנולוגיית המידע, המכון הגבוה לחינוך גופני, בית הספר החקלאי לתארים מתקדמים והמכון הגבוה לסיעוד.

תקשורת

שירות הרדיו האזורי "לה כאף" שנוסד 7 בנובמבר 1991, מכסה בשידוריו את צפון מערב המדינה.

תחבורה

חברת התחבורה של אל-כאף היא החברה היחידה המציעה שירות תחבורה ציבורית באוטובוסים בעיר. העיר מקושרת לערים מסביב על ידי רשת מוניות הנקראת לוג'ה (אנ'). התחבורה לבירה תוניס, מתבצע באמצעות קו הרכבת האזורי העובר דרך דהמני (אנ').[15]


ערים תאומות

הפניות לתקשורת

בשנת 1855 פרסם ג'ון הנרי ניומן רומן, Callista, שהתרחש בסיצ'ה ונריה במאה ה-3 לספירה (העידן הרומי).

אֲנָשִׁים

  • סנט פולגנטיוס מרוספה הורה לחרב כאן על ידי כומר אריאני בשנת 499[17]
  • ארנוביוס מסיצ'ה ונריה (ארנוביוס הזקן)[דרוש מקור]

לקריאה נוספת

(בצרפתית)

  • Tahar Ayachi, El Kef, éd. Office national du tourisme tunisien, Tunis, 2007
  • Abdelhamid Larguèche [sous la dir. de], Revoir El Kef, éd. MC-Editions, Carthage, 2005 מסת"ב 9973-807-50-2
  • Camille Mifort, Vivre au Kef. Quand la Tunisie était française, éd. MC-Editions, Carthage, 2008
  • Cornelia Smet, Si ma grand-mère était Keffoise, éd. MC-Editions, Carthage, 2005 מסת"ב 9973-807-55-3
  • Tahar Ayachi, El Kef, éd. Office national du tourisme tunisien, Tunis, 2007.
  • Émile Espérandieu, Étude sur Le Kef, éd. A. Barbier, Paris, 1889
  • Abdelhamid Larguèche [sous la dir. de], Revoir El Kef, éd. MC-Editions, Carthage, 2005 מסת"ב 9973807502
  • Camille Mifort, Vivre au Kef quand la Tunisie était française, éd. MC-Editions, Carthage, 2008 מסת"ב 978-9973-807-76-2
  • Camille Mifort, Combattre au Kef en 1881 quand la Tunisie devint française, éd. MC-Editions, Carthage, 2014 מסת"ב 978-9938-807-77-6
  • Cornelia Smet, Si ma grand-mère était Keffoise, éd. MC-Editions, Carthage, 2005 מסת"ב 9973807553

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אל-כאף בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ראש העיר החל מ-2018, Amor Idoudi
  2. ^ 2.0 2.1 מפקד אוכלוסין 2014
  3. ^ Anthony Ham, Abigail Hole (2004). Tunisia. Lonely Planet. ISBN 1-74104-189-9.
  4. ^ Hamilton Alexander Rosskeen Gibb, Johannes Hendrik Kramers, Bernard Lewis, Charles Pellat et Joseph Schacht, The Encyclopaedia of Islam, vol. IV, éd. Brill, Leyde, 1954, p. 403
  5. ^ Nicole Grimaud (1984). La politique extérieure de l'Algérie (1962-1978) (Karthala ed.). Paris. pp. 218–219. ISBN 9782865371112.
  6. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2019-12-19
  7. ^ www.elkef.info, www.elkef.info
  8. ^ www.elkef.info, www.elkef.info
  9. ^ walid, Le Kef : Lancement des travaux de restauration de la Synagogue de la Ghriba, Directinfo (ב־)
  10. ^ François Baratte, Féthi Béjaoui et Zeïneb Ben Abdallah, Recherches archéologiques à Haïdra : miscellanea, 2, éd. École française de Rome, Rome, 1999, p. 73
  11. ^ Charles Diehl, L'Afrique byzantine : histoire de la domination byzantine en Afrique. 533-709, éd. Franklin, New York, 1959, p. 422
  12. ^ ביקור בהר השולחן
  13. ^ Art culinaire en Tunisie :Les produits des terroirs, en mal de réhabilitation (באנגלית)
  14. ^ לחם ייחודי לעיר אל-כאף
  15. ^ נסיעה ברכבת מהבירה תוניס לעיר אל-כאף
  16. ^ בשנת 1999 נחתם רשמית ההסכם. בשנת 2000 נחתם הסכם נוסף בין הערים של החלפת סטודנטים וידידות.
  17. ^ Butlers "Lives of the Saints"
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35096858אל-כאף

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אל-כאף&oldid=2169882"