אלפרד מטרו
 | |
| אלפרד מטרו ב-1932 |
אלפרד מטרו (בצרפתית: Alfred Métraux; 5 בנובמבר 1902 – 12 באפריל 1963) היה אנתרופולוג, אתנולוג ופעיל זכויות האדם שווייצרי וארגנטינאי.
ראשית חייו
מטרו נולד בלוזאן שבשווייץ, אבל בילה את רוב ילדותו בארגנטינה, שם אביו היה מנתח ידוע שפעל במנדוסה. אימו הייתה גאורגית מטביליסי. את השכלתו התיכונית והאוניברסיטאית הוא קיבל באירופה, בגימנסיה הקלאסית של לוזאן, באקול נסיונל דה שרט (אנ') בפריז, באקול נסיונל דה לונג אוריינטל (אנ') (תעודת בוגר, 1925). אקול פראטיק דה אוטז אטיד (תעודת גמר ב-1927) והסורבון (דוקטורט, 1928). הוא למד גם בשוודיה, באוניברסיטת גטבורג ועשה מחקר במוזיאון האנתרופולוגי המקומי המצויד היטב.
בין מוריו היו מרסל מוס, פול ריווה (אנ') וארלנד נורדנשלד (אנ'). עוד כשהיה סטודנט הוא התכתב עם האב ג'ון קופר (John Cooper) שהפגיש אותו עם בית הספר האמריקאי לאנתרופולוגיה תרבותית. אומרים כי האב קופר לא הבין בהתחלה כי שהמלומד שהתכתב איתו היה רק בן 19 ו-20. הם למעשה נפגשו הרבה יותר מאוחר, כשמטרו הגיע לארצות הברית; אך נראה כי לאב קופר הייתה השפעה ניכרת על הלך המחשבה של אלפרד מטרו. מטרו שילב בעבודתו את מיטב המסורת האירופית והאמריקאית של האנתרופולוגיה ההיסטורית.
קריירה מוקדמת
_(20241055429).jpg)
הקריירה המקצועית של מטרו הייתה קוסמופוליטית. התעניינותו באנתרופולוגיה ובשפות מקוריות התחילה כבר בתחילת חייו כשאביו הרופא קיבל מינוי מעבר לים והעביר את משפחתו מלוזאן בשווייץ למנדוסה בארגנטינה. במהלך שנות המחקר שלו בארגנטינה, התמקדה עבודתו במחקר ופרשנות של שפות מקומיות, מה שאיפשר לו ליצור תיעוד נרחב של קבוצות אתניות ילידות ארגנטינה, כולל: קלצ'קי (Calchaquí), גוואראני (Guaraní), צ'יריגואנו (Chiriguano), טובה (Toba) וויצ'יס (Wichís) ואורוס-צ'יפאיה (Uros-Chipaya). בזמן שעבד על מחקר זה, הוא הוזמן לשתף פעולה בכתיבת מדריך האינדיאנים של אמריקה הדרומית. בסופו של דבר הוא ייסד והיה למנהל הראשון (1928 - 1934) של המכון לאתנולוגיה באוניברסיטת טוקומן (אנ'), בארגנטינה. במהלך תקופה זו פרסם גם מאמר עבור מוזיאון האוניברסיטה הלאומית של לה פלאטה (אנ') בארגנטינה בשם "מיתוסים וסיפורים על האינדיאנים של צ'יריגואנו" (Mitos y cuentos de los Indios Chiriguano).
בשנת 1933 החליט מוזיאון האדם בפריז לשלוח משלחת לאי הפסחא. הפרויקט נתמך על ידי ממשלות צרפת ובלגיה. על הפרויקט היה אחראי הארכאולוג הצרפתי לואי שארל וטלן (Louis Charles Watelin); מדענים אחרים שהשתתפו במשלחת היו הארכאולוג הבלגי אנרי לוושרי (Henri Lavachery) ואלפרד מטרו. המשתתפים הפליגו בספינה ריגו דה ז'נוילי (Rigault de Genouilly) תחילה לצ'ילה, שם חלה וטלן ומת מדלקת ריאות. ב-27 ביולי 1934 הגיעה המשלחת לאי הפסחא ונשארה עד 2 בינואר 1935. לאחר מכן הפליגו המשתתפים באוניית האימונים הבלגית מרקטור (Mercator) אל פיטקרן, טהיטי, ארכיפלג טואמוטו, איי מרקיז והוואי. מטרו סיכם את הממצאים האתנולוגיים הנרחבים בספרו "אתנולוגיה של אי הפסחא" (Ethnologie de l'île de Pâques) שיצא לאור בשנת 1935.
בשנים 1936–38 היה עמית במוזיאון בישופ (אנ') שבהונולולו בהוואי. בשנת 1939 הוא חזר לארגנטינה ובוליביה למחקר שדה במימון של מלגת גוגנהיים. בשנת 1940, עם שובו לארצות הברית מאמריקה הדרומית, שהה באוניברסיטת ייל עם חידוש מלגת גוגנהיים. שנה אחר כך הוא עבד עם סקר תרבויות חוצה (Cross Cultural Survey, כיום Human Relations Area Files) על נתונים אמריקה הדרומית והיה קשור לאנשים כמו ג'ון דולארד (אנ'), לאונרד בלומפילד ואחרים מהמכון ליחסי אנוש.
בשנת 1941 הצטרף לצוות הלשכה לאתנולוגיה אמריקאית (Bureau of American Ethnology) של מוסד הסמית'סוניאן. שם, בין השנים 1941 ל-1945, מילא תפקיד חשוב בהפקת ספר המדריך המונומנטלי של האינדיאנים מאמריקה הדרומית. אולי אף סופר אחר לא תרם כמוהו ליצירה זו. כפי שהעורך, ג'וליאן סטיוארד (Julian Steward), מודה, "היקף תרומתו (מטרו) אינו מעיד בשום פנים ואופן על ידי המספר הרב של מאמרים המופיעים תחת שמו. עם ידע ללא תחרות באתנולוגיה של דרום אמריקה ונדיב תמיד בהשקעה בזמן, עצות ועזרה לעורך ולתורמים כאחד היוו גורם מרכזי להשלמת העבודה המוצלחת." (כרך א', עמ' 9). בנוסף, מטרו לימד זמן קצר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1938), בבית הספר הלאומי לאנתרופולוגיה (Escuela Nacional de Antropología), במקסיקו (1943), בקולחיו דה מקסיקו (אנ') (1943), וב"פקולטה למדעי החברה באמריקה הלטינית" (Faculdad Latino-Americana de Ciencias Sociales), סנטיאגו דה צ'ילה (1959–60).
אונסק"ו
בתחילת האביב של שנת 1945 נסע מטרו לאירופה כחבר ב"סקר ההפצצות של ארצות הברית" (United States Bombing Survey), והוא ראה את ההרס הפיזי והמוסרי של אירופה. אף על פי שהיה אז כבר אזרח ארצות הברית, נראה כי ניסיון זה אישר מחדש, באופן מסוים, את קשריו המסורתיים עם אירופה. המסע גם חיזק את אמונתו בנחיצות לאחדות אירופה ובצורך של בסיס איתן להבנה בינלאומית, בין-תרבותית ובין-גזעית. השקפתו המוקדמת על אירופה ההרוסה עקב המלחמה הייתה מרכיב חשוב בהחלטתו בשנת 1946 לקבל תפקיד במזכירות האו"ם. לפיכך, משנת 1946 ועד 1962, פעל למען האידיאלים שלו להבנה בינלאומית ובין תרבותית במסגרת הארגון הבינלאומי, עם חריגים מזדמנים בלבד לגיחות לחיים האקדמיים ולמחקר שדה אנתרופולוגי. בשנים 1946 ו-1947 הוא היה חבר במחלקה לענייני חברה באו"ם, אך ב-1947 הוא הוצב באונסק"ו, ולבסוף, בשנת 1950, הפך לחבר קבוע במחלקה למדעי החברה (Department of Social Science) של אונסק"ו. כעובד מדינה בינלאומי הוא שירת היטב את העולם ואת מקצועו. הוא השתתף בפרויקט האמזונס ההילי (Hylean Amazon) בשנים 1947–1948, הוביל את הסקר האנתרופולוגי של עמק מרביאל (Marbial) בהאיטי מ-1948 עד 1950 עם אנשי משרד העבודה הבינלאומי, ולמד את הנדידות הפנימיות של אינדיאנים משבטי האיימרה והקצ'ואה בפרו ובוליביה (1954). הוא ערך את סדרת החוברות בנושא שאלת הגזעים והמחשבה מודרנית ושאלת הגזעים והמדע המודרני, שפורסמה על ידי אונסק"ו מאז 1950. הוא גם ארגן את המחקר שהוביל לסדרת כרכים על יחסי גזע בברזיל, כגון "יחסי הגזע בין שחורים ללבנים בסאו פאולו" (As relações raciais entre negros a brancos em São Paulo), בעריכת רוז'ר באסטיד (Roger Bastide) ופלורסטאן פרננדס (Florestan Fernandes) (סאו פאולו, 1955), גזע ומעמד בברזיל הכפרית, בעריכת צ'ארלס וגלי (Charles Wagley, אונסק"ו, פריז, 1952), ואחרים. באונסקו הוא היה אחראי על השתתפותם של אנתרופולוגים בפרויקטים חשובים רבים ברחבי העולם, והוא הדגיש בעקביות את נקודת המבט האנתרופולוגית בכל התוכניות הרבות שאליהן נקשר. האנתרופולוגיה איבדה לא רק מלומד, אלא גם מתרגם יעיל של תאוריה וידע אנתרופולוגיים לפעולה.
אתנוגרפיה
מטרו העריך אתנוגרפיה בשדה יותר מאשר תאוריה. הוא נתן לעובדות לדבר בעד עצמן, ורבות מהעובדות שלו שינו את התיאוריה האנתרופולוגית. עם זאת, אפשר היה לחוש שהוא היה חסר מנוחה ונלהב מכדי שיהיה מסוגל להפיק דוחות שטח מפורטים וארוכים כמו אלה של קורט נימונדז'ו (אנ') על בני הגה (אנ') בברזיל.
הוא היה עובד שטח רגיש ובעל ניסיון רב שנים, ומאמריו על גראן צ'אקו הארגנטינאי וספרו על הוודו בהאיטי מעידים שהוא אסף נתונים בזהירות ובאובייקטיביות בתחום. הוא אהב לחשוב על עצמו כאתנולוג הפועל בשדה. כל ערב איתו הוביל לסיפורי לילות סביב מדורה עם גאוצ'ו ארגנטינאים, שהותו האחרונה עם בני הקייפו (אנ') הלוחמניים של ברזיל, תקופת מגוריו באי הפסחא, טקס וודו בהאיטי, או טקס קנדומבלה בבאהיה שבו השתתף עם חברו פייר ורז'ר (אנ').
הישגים
מטרו פרסם מחקרים בולטים על אינדיאנים באמריקה הדרומית, כולל האינקה, וודו בהאיטי והתרבויות העתיקות של אי הפסחא. הוא השתתף בעיצוב ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, ומאוחר יותר כמנהל המחלקה למדעי החברה באונסק"ו, הוא ניהל סדרת מחקרים שהביאה למספר פרסומים שמטרתם להוכיח את היעדר היסוד המדעי לתיאוריות של עליונות גזעית. הצהרת אונסק"ו משנת 1951 על אופי הגזע והבדלי הגזע קידשה ממצאים אלה. כאנתרופולוג מסור והומניטרי, הוא חשף את התרבויות האינדיאניות המרהיבות של אמריקה הדרומית, פתר את תעלומות אי הפסחא, לימד את העולם על וודו, והגדיר את עמדת האו"ם נגד גזענות.
אלפרד מטרו התאבד באמצעות מנת יתר של ברביטורטים.[1][2] ב-20 באפריל 1963 התגלתה גופתו של אלפרד מטרו ליד שאטו דה לה מדלן בוואלה דה שברוז, כ־30 ק"מ מחוץ לפריז.[3] בזמן מותו היה פרופסור לאנתרופולוגיה של אמריקה הדרומית באקול פראטיק דה אוטז אטיד בפריז.
חייו האישיים
מטרו נישא שלוש פעמים. כל אחת מנשותיו שיתפה איתו פעולה במחקר המדעי, כל אחת באופן שונה. אשתו הראשונה, אווה ספירו מטרו (Eva Spiro Métraux), תרגמה חומרים אנתרופולוגיים מאנגלית לצרפתית. אשתו השנייה, רודה בובנדי מטרו (Rhoda Bubendey Métraux), ערכה איתו מחקרים במקסיקו, ארגנטינה והאיטי, והייתה בעצמה אנתרופולוגית ידועה. הוא התחתן גם עם פרננדה שולמן (Fernande Schulmann) שליוותה אותו לצ'ילה, פרו וברזיל ותכננה לעבוד איתו בפרגוואי.
הוא הותיר אחריו את אחיו, גיי מטרו (Guy Métraux; 1919–2000) מפריז, אחותו, ורה קונה (Vera Conne 1920–2009) מלוזאן, ושני בנים: אריק מטרו (Eric Métraux; 1927–92) מנישואיו הראשונים, ודניאל אלפרד מטרו (Daniel Alfred Métraux נולד ב-1948), בנו של רודה מטרו.
קישורים חיצוניים
- Alfred Métraux Biography at the Minnesota State University
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
31911959אלפרד מטרו