אלמטי

אלמטי
Алматы
	פוטומונטז' של אלמטי
	פוטומונטז' של אלמטי
מדינה	קזחסטן
מחוז	אלמטי
ראש העיר	Bakhytzhan Sagintayev
תאריך ייסוד	המאה ה-9 לפנה"ס
שטח	682 קמ"ר
‑ הנקודה הגבוהה	1,700 מטרים
‑ הנקודה הנמוכה	500 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	1,977,011 (1 בינואר 2021)
‑ צפיפות	2,899 נפש לקמ"ר (1 בינואר 2021)
קואורדינטות	43°16′39″N 76°53′45″E / 43.2775°N 76.8958333333333°E
אזור זמן	UTC +6
	http://www.almaty.kz
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת קזחסטן רגילה) אסטנה שימקנט קרגנדה טראז פבלודר אוסקמן סמיי אקטובה אורל רוסיה רוסיה אזר. טורקמניסטן אוזבקיסטן קירגיזסטן סין הים; הכס.; אלמטי לחצו כדי להקטין חזרה

אלמטי (בקזחית: Almaty/Алматы (מידע • עזרה), מילולית: "מקום התפוחים"; ברוסית: Алма-Ата - אלמה-אטה) היא הגדולה שבערי קזחסטן ובירתה עד להתפרקות ברית המועצות. העיר שוכנת בדרום-מזרח קזחסטן כ־970 ק"מ דרום-מזרחית לבירה נור-סולטן וכ־195 ק"מ צפון-מזרחית לבישקק בירת קירגיזסטן. נכון ל־1 בינואר 2021 אוכלוסיית העיר מונה כ-1.977 מיליון בני אדם.

שם העיר

הבסיס הצבאי שהוקם על ידי הרוסים ב-1854 נקרא ורנויה (Верное, "(מקום) נאמן"); ב־1867 נקראה העיר בשם אלמטינסק (Алматинск), וגם ורני (Верный, "נאמן"); מ־1921 אלמטי בקזחית ואלמה-אטה ברוסית; ב-1993 הממשלה הקזחית התחילה לשנות את השמות הרשמיים של כל הערים לפי כתיב קזחי, ועתה השם הרשמי הוא אלמטי.

מקור השם אלמטי הוא, לפי תאוריות שונות, מהמילה "תפוח" (алма) בקזחית (כמו גם בשפות טורקיות אחרות וכן בהונגרית ומונגולית), ומשמעותו "מלא בתפוחים". האזור אכן נודע בעצי תפוח-בר והמין Malus sieversii, שיש הטוענים להיותו מקור התפוח המבוית, גדל באזור. העיר מוזכרת לראשונה בתור "Almatu" במאה ה־13.^[2]

היסטוריה

בעיר התקיימו יישובים שונים החל מהתקופות הקדומות מהמאה ה-10 לפני ספירת הנוצרים. החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, החלו להתיישב באזור שבטים מאזור רכס טיין שאן, עדות לכך ניתן למצוא בתילי קבורה ומבנים שונים.

בימי הביניים שימשה כנקודה חשובה בדרך המשי, ובמאה ה-14 העיר הטביעה לראשונה מטבעות משלה. בכיבוש המונגולי כמעט נחרבה. ב-1854 הצבא הרוסי הגיע לאזור ובנה שם בסיס כדי לחזק את השטח. ב-28 במאי 1887 בעיר התרחשה רעידת אדמה, 322 איש נהרגו ו-1798 בתים ניזוקו. מאז הבתים נבנו מעץ והוקם מכון מיוחד לבדיקת תזוזות סייסמיות.

העיר שימשה כבירתה של קזחסטן, מ-1927 כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוטונומית הקזחית, והחל מ-1936 כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקזחית בתוך ברית המועצות, וכמדינה עצמאית בשנים 1991-1997, אז נבחרה אסטנה לשמש כבירת המדינה. אך העיר עדיין החשובה שבערי המדינה מבחינת תרבות ומסחר. העיר משמשת כמרכז הפיננסי של המדינה. ב-2011 נחנכה בה מערכת רכבת תחתית.

יהודים

בתקופת הצאר הרוסי במאה ה-19 הייתה אלמטי מחוץ לתחום המושב ולא התאפשר ליהודים להתגורר בה רשמית, אלא רק לחיילים יהודים לאחר סיום השרות הצבאי. עד 1897 התקיימה בעיר קהילה של 300 איש.

בתקופת סטלין שימשה העיר כמקום גלותם של נציגי סיעות לא קומוניסטיות, או מתנגדיו מהמפלגה הקומוניסטית, כדוגמת לב טרוצקי. בזמן מלחמת העולם השנייה שימשה העיר מקלט לרבים מיהודי אירופה. אביו של הרבי מליובאוויטש, רבי לוי יצחק שניאורסון בילה בעיר את ימיו האחרונים ונפטר בה ב-1944, על קברו הוקם מאוחר יותר אוהל. לעיר הגיעו גם אמנים ואנשי תרבות יהודיים מרוסיה, שפיתחו מאוד את התיאטרון.^[^{דרוש מקור]} ב-1979 מנתה הקהילה 8,592 איש וב-1989 מנתה הקהילה 7,636 איש.^[^{דרוש מקור]} בעיר קיימת קהילת חב"ד, המספקת ליהודי העיר צרכים דתיים כמו בשר כשר, מקוה טהרה, קבורה יהודית ושירותי דת נוספים. מאז 1994 מכהן הרב ישעיה אלעזר הכהן כראש הקהילה וכרבה הראשי של קזחסטן.^[^{דרוש מקור]} כמו כן, נפתחו מוסדות יהודיים מחדש: בית ספר חד-שבועי וגן ילדים.