אלכסנדר-גבריאל דקאן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה.
אלכסנדר-גבריאל דקאן (בצרפתית: Alexandre-Gabriel Decamps; 3 במרץ 1803 - 22 באוגוסט 1860), היה צייר צרפתי שהשתייך לזרם הרומנטי באמנות ונחשב לאחר מגדולי הציירים בדורו.
חייו
דקאן נולד בפריז למשפחה בורגנית, נשלח על ידי אביו לעבור הכשרה כצייר. ב-1820 כבר היה צייר עצמאי וצייר ליתוגרפים סאטיריים וסיפורים. ב-1823 החל לגלות עניין במזרח הקרוב וצייר סצנות מדומיינות העוסקות בו. הוא החל להציג את יצירותיו ב-1827, ושנה לאחר מכן, עוד בהיותו נער, היה בין הראשונים באירופה שנסעו לטורקיה ולצפון אפריקה. הוא חזר לפריז עם סקיצות רבות, ששימשו אותו עד סוף הקריירה שלו, והפכו אותו לאחד מבכירי הציירים האוריינטליסטיים.
בהמשך הקריירה חזר לליתוגרפים וביקר באיטליה. בעקבות ביקורו זה צייר סצנות תנכיות ברקע מזרח תיכוני.
באמצע המאה ה-19 כבר זכה דקאן לכבוד רב, ואף דורג לצד דלקרואה ואנגר כאחד האומנים הצרפתים המובילים של תקופתו ; בתערוכה הפריזאית של שנת 1855 קיבל את מדליית המועצה הגדולה[1].
הוא חיבב חיות, בעיקר כלבים, והתענג על כל מיני ענפי ספורט שדה[1].
הוא חי את מרבית חייו בפריז, והוא נפטר בשנת 1860 כאשר נזרק מסוסו במהלך מסע צייד בפונטנבלו.
האב המייסד של האוריינטליזם
דקאן היה האב המייסד של האוריינטליזם לאחר שחשף בסלונים של פריז את חיי היומיום של המזרח בשנת 1831. הסגנון שלו, שהושפע מרמברנדט, התבטא בניגוד חזק של אור וצל ושימוש בחומר עבה, אשר ציירים, צלמים וסופרים רבים התכתבו ברבות הימים עם סגנונו.
הוא היה הצייר המשפיע ביותר על האוריינטליזם והתמנה כמנהל בית הספר אוריינטלי חדש שהוקם.
השפעות והתכתבות עם עבודתו של דקאן ניתן למצוא בעבודותיו של דלקרואה כמו הנשים של אלג'יר (1834), והפנאטים של טנג'יר (1838). היצירה קונסטנטינופול של הסופר תאופיל גוטייה (1853) תוארה כ"דקאניזם מילולי מרשים" על ידי הנרי ג'יימס. גוטייה אף השווה את תפקידו של דקאן כמגלה האוריינטליזם לתגליותיו של ז'אן ז'אק רוסו בטבע האדם.
עוד נאמר עליו על ידי הוגי דעות צרפתים נוספים בני תקופתו שהוא הכריסטופר קולומבוס של האוריינטליזם, ושהמקבילה היחידה לתהילה שלו היא היצירה סיפורי אלף לילה ולילה.
עבודותיו
סגנון עבודתו של דקאן היה סגנון נועז המאפיין את צרפת של תקופתו. הוא נודע בתפיסה דרמטית חיה של המציאות, במשיחות מכחול נועזות ואף גסות, ובניגודים מדהימים של צבע ושל אור וצל.
הנושאים שבחר לציוריו היו מגוונים מאוד. פעמים רבות צייר סצנות שהכיר מתוך כתבי הקודש, אלא שהוא היה כנראה ראשון הציירים האירופאים שצייר את הסצנות הללו עם רקע האקלים והנוף ההולם אותם. כך צייר למשל את יוסף נמכר על ידי אחיו, משה נמשה מהנילוס, סצינות מחייו של שמשון, ועוד.
מבין הציורים ההיסטוריים שלו, אולי המרשים ביותר הוא תבוסתם של הקימברים, שייצגה מאבק בין המוני ברברים לבין צבא ממושמע. בנוסף ליצירות היסטוריות או מקראיות צייר דקאן גם סצנות רבות מחיי הצרפתים והטורקים, כשהמאפיין הבולט ביותר בתמונות אלו היה ההומור.
סגנונות אלו נמצאים גם בעבודותיו השונות בציורי החיות ; דקאן אהב במיוחד לצייר הקופים. הציור הידוע שלו "הקונוסייר הצרפתי" הוא סאטירה על חבר המושבעים של האקדמיה הצרפתית לציור, שדחה כמה מעבודותיו המוקדמות בשל סטייה מכל סטנדרט ידוע.
ראו גם
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Cambridge University Press, Decamps, Alexandre Gabriel". Encyclopædia Britannica. 7, 1911 Encyclopædia Britannica disclaimer.
24718146אלכסנדר-גבריאל דקאן