אליעזר גלר

אליעזר גלר

אליעזר גלר
לידה	6 בספטמבר 1916 אופוצ'נו, פולין
נרצח	1 בינואר 1943 (בגיל 26) אושוויץ

אליעזר "גניק" גלר (6 בספטמבר 1916 – 1 בינואר 1943) היה חבר בהנהגת תנועת גורדוניה, פעיל בארגון אי"ל וממפקדי מרד גטו ורשה. שרד את המרד, אולם נספה במחנה אושוויץ.

ביוגרפיה

נעורים

גלר נולד ב-1916 בעיירה אופוצ'נו שבפרובינציית לודז' בפולין. אביו, ברל גלר, שהחל דרכו כסוחר פרוות בוורשה, פתח חנות גדולה בעיירה והיה אחד מעשירי העיירה. גלר היה הבן הבכור ואחריו נולדו עוד 3 אחיות והבית בו גדלו היה בית מסורתי אך לא מחמיר. גלר למד בבית ספר יסודי פולני ולאור הרווחה הכלכלית זכה במורה פרטי שהשלים לימודי יהדות.

בנעוריו הצטרף גלר לפעילות של קן תנועת גורדוניה שפעל בעיירה וספג את הרוח החלוצית שהתבססה על כתביו של א.ד. גורדון כמו גם את הצורך לעסוק בעבודה פרודוקטיבית. בנוסף הושפע מחוות הכשרה קטנה שהוקמה בעיירה וחבריה עבדו בבית חרושת ליציקת זכוכית שפעל בעיירה ובעליו היה יהודי. כל אלו הביאו את גלר להחלטה לעלות ארצה בגיל 19, לאחר סיום לימודיו.

ב-1930 החליט גלר ללמוד בבית ספר תיכון מקצועי בעיר לודז' (כחלק מהרצון ללמוד מקצוע פרודוקטיבי) וזאת בניגוד לדעת אביו שרצה שימשיך בלימודים כלליים. בלודז' החל גלר להיות מעורב בקן גורדוניה שפעל בעיר והיה הקן הפעיל ביותר של התנועה בפולין. עם סיום לימודי התיכון נשאר גלר בעיר וקיבל אחריות לקיבוצי ההכשרה של גורדוניה בסביבת לודז'. המשך פעילותו הציונית של גלר בלודז' הביאה לסכסוך בינו ובין אביו ש"סידר" לו כבר משרה באופוצ'נו.

השירות הצבאי

באפריל 1938 החליט גלר להתגייס לצבא הפולני והוצב ברגימנט הפרשים ה-22 של המרשלים (22gi Pulk Szwolezerow). לאחר השלמת הכשרתו נשלח לשרת, במסגרת הרגימנט, בקרבת סובאלק שבצפון מזרח פולין. על אף האתגרים של השירות הצבאי והיותו יהודי ביחידה שרובה נוצרים, מצא גלר סיפוק רב בשירות. במהלך השירות ניתן לו, מדי פעם, לבקר את בני משפחתו ואת חבריו באופוצ'נו. ב-1939 היה גלר שותף לחששות הכבדים מגרמניה ולהכנת הצבא הפולני לאפשרות של מלחמה.

מועד שיחרורו של גלר מהצבא היה מתוכנן לאמצע ספטמבר 1939 אולם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר שיבשה, את תוכניותיו. גדוד הפרשים בו שירת לחם מול כוחות גרמניה הפולשים אולם גלר וחבריו ניגפו ונאלצו לסגת מזרחה עד לעיר קוטנו שם נפלו בשבי הגרמני. לאחר כחודש, ועל פי הסכם בין גרמניה ופולין, שוחררו חיילי הצבא הפולני וגלר ביניהם.

הפעילות בגטו ורשה

עם שחרורו מהשבי ובדרכו לעיר הולדתו עצר גלר בורשה כדי לראות את מצב התנועות הציוניות בעיר. לאחר שהתרשם לרעה מהמצב בעיר חזר גלר למשפחתו באופוצ'נו והחל לתכנן את שיקום הפעילות הציונית. בשלב ראשון החל לפעול בקרב חבריו לתנועת "גורדוניה" בעיירה כדי לחדש את הפעילות בה. באפריל 1940 חזר גלר לגטו ורשה מתוך רצון לחדש את פעילות תנועת "גורדוניה" בעיר. במאמציו אלו היה גלר שותף לישראל זלצר שהיה חבר בהנהגת "גורדוניה" ולאחר תקופת פעילות התרשם זלצר מיכולותיו הארגוניות של גלר וצרף אותו להנהגת "גורדוניה".

מרכז תנועת "גורדוניה" וקומונת החברים בורשה הוקמו ברחוב נאלבקי מס. 23 (בשיתוף עם חברי תנועת השומר הצעיר). עם הכנסו לתפקיד החל גלר לארגן הקמת חווה חקלאית עבור החברים שבגטו. בשיתוף ארגון TOPOROL (מיסודו של ארגון יס"ס) ייסד גלר 2 חוות חקלאיות בקרבת העיר גרוייץ שמדרום לורשה. חוות אלו שרדו עד חורף 1940 ואז חזרו חבריהן לורשה שם החלה פעילות ערה של חברי "גורדוניה". בדצמבר 1940 ארגן גלר סמינר רעיוני לכל חברי התנועה בורשה ובו נאמו מראשי התנועה.

לאחר חידוש פעילות "גורדוניה" בורשה עצמה החליט גלר לחדש את הקשרים עם הפעילים בערי השדה וזאת בניגוד לדעת חברי ההנהלה למרות הסיכון בתנועה בדרכים. לשם כך השיג גלר תעודות מזויפות על שם "אאוגניוש קובלסקי" ובעזרתן הגיע לקני התנועה בצ'נסטוחובה, בנדין, אופאטוב וסוסנוביץ. בעקבות הצלחה זו ארגון גלר קבוצת פעילים בעלי תעודות מזויפות שסייעו לו בחידוש הקשרים.

הפעילות הבאה שריכזה את תשומת ליבו של גלר הייתה הוצאת עיתון מחתרתי בשם "דבר הנוער - סלובו מלודיך" (Slovomlodych). בעזרתו של ד"ר נתן עק, שסייע לו בעריכת החומרים, היה גלר הפעיל העיקרי בהוצאת העיתון. העיתון יצא כירחון החל מנובמבר 1940 ועד שלהי 1942.

הקומונה בצ'נסטוחובה

בשלהי 1940 העלה גלר הצעה לעבור עם חברי התנועה שגרו בנאלבקי 23 (פלוגת "אופקים") לקומונה מחוץ לורשה כדי לרענן את השורות. הצעה זו גרמה למחלוקת ופילוג בהנהגת התנועה לאחר שישראל זלצר התנגד. ההחלטה הובאה לפתחו של נתן עק שפסק לטובתו של גלר וב-1941 יצא גלר בראש קבוצת חלוצים לצ'נסטוחובה. לצעד זה היו מספר מטרות וביניהן הצורך בחיזוק הקינים בערים הקטנות, התחושה שסיכויי ההשרדות גדולים יותר מחוץ לורשה, ההתנוונות של הרעיונות החלוציים בגטו ורשה בגלל המצב הקשה, המחשבה שפיזור היהודים יקטין את הסיכון להשמדה כוללת של היהודים ועוד. הבחירה בצ'נסטוחובה נבעה מכך שהגטו בעיר זו לא היה מוקף חומה וגדר והתאפשר ליהודים להמשיך לסחור עם הגויים דבר שהבטיח מזון מספק.

עיקר הפעילות של חברי הקומונה היה במפעלים שתרמו למאמץ המלחמתי הגרמני. גלר המשיך להשתמש בתעודותיו המזויפות כדי לנוע לורשה ובחזרה. על אף הפעילות הרבה בתנועה נחשפו כולם לידם ההולכת וקשה של הגרמנים, לאקציות ולמקרי ההרג הרבים. במכתביו מתאר גלר את הרגשתו שבעצם נחרץ גורלם של יהודי פולין.

ב-22 ביולי 1942, כשהחלה האקציה הגדולה בגטו ורשה, היה גלר בצ'נסטוחובה. כשהגיעה השמועה על הקורה בורשה מיהר לשם והצטרף לחבריו שהסתתרו כדי לא להיתפס על ידי הגרמנים. פעולה זו הצליחה ורוב חברי התנועה לא נלקחו לטרבלינקה (כמו רבים מהמגורשים). באוגוסט חזר גלר, עם קבוצת חלוצים קטנה, לצ'נסטוחובה שם טרם בוצעו אקציות.

לאחר שחווה גלר את מוראות האקציה הגדולה בורשה החליט שעליו לצאת לשווייץ ומשם לחשוף לעולם את זוועות השמדת היהודים. בספטמבר יצא לדרך ועבר דרך סוסנוביץ עד שהגיע לבנדין שם הגיעה אליו הבשורה על האקציה האכזרית בצ'נסטוחובה. אקציה זו שהחלה ב-21 בספטמבר הביאה להשמדתם של הרוב הגדול של יהודי העיר וסביבתה וביניהם רוב חברי הקומונה של "גורדוניה". גלר נשאר בבנדין ולא המשיך לשווייץ ואסף אליו את שרידי חברי קומונת "גורדוניה" מצ'נסטוחובה וסביבתה. בכך הפכה קומונת בנדין לקומונה האחרונה של "גורדוניה" בפולין.

החזרה לורשה

כל המכות שניתכו על ראשו של גלר הביאו אותו לכלל יאוש ולרצון עז לנקום בגרמנים והמקום לכך היה וורשה. בנובמבר 1942 חזר גלר מבנדין לורשה שם פגש שרידים מחברי "גורדוניה" שנאספו והתיישבו בדירה ברחוב זמנהוף 56 (יחד עם חברי תנועת דרור). רדוף ברגשי אשם על מותם של חברי התנועה בצ'נסטוחובה החליט גלר לנסוע בדצמבר 1942 לבקר בעיר זו כמו גם בסוסנוביץ, בנדין וזגלמביה. באותה תקופה אירעה השמדת בני משפחתו של גלר באופוצ'נו שנלקחו לטרבלינקה באקציה האחרונה שנערכה בעיירה. גלר שקל להצטרף לחלוצים בבנדין שתכננו מרד בגרמנים אך בסופו של דבר החליט לחזור לורשה.

מרד גטו ורשה

עם חזרתו של גלר לגטו ורשה, בתחילת ינואר 1943, הצטרף להכנות להתנגדות לגרמנים במסגרת אי"ל. זמן קצר לאחר הגעתו פתחו הגרמנים (ב-18 בינואר 1943) בגירוש יהודים מהגטו וחברי ארגוני ההתנגדות התחבאו כדי לא להיתפס. גלר, יחד עם עוד 6 מחברי "גורדוניה", צורף לפלוגת לוחמים של תנועת "דרור" שהסתתרה בדירה ברחוב זמנהוף. חוליה של חיילים גרמנים, שנכנסה באותו יום לדירה, נתקלה באש של הלוחמים שפגעה בשני חיילים גרמנים. הקבוצה, וגלר בתוכם, נמלטה לדירה ברחוב מורנובסקה 44 ובהמשך עברה לדירה הרחוב מילה 34. בהמשך אירועי "המרד הקטן" היה גלר מעורב בפעילויות התנגדות שונות וכן בהשגת כלי נשק.

עם סיום אירועי ינואר החל גלר לאסוף בני נוער כדי להגדיל את הפלוגה. כשהחלו אירועי אפריל 1943 מנתה הפלוגה כ-20 חברים. עד מרץ שהתה הפלוגה לייד בית החרושת למברשות ואז עברה לאזור בתי החרושת טבנס-שולץ. בתחילת אפריל מונה גלר למפקד אזור טבנס-שולץ ולפיקודו עמדו 8 קבוצות/פלוגות מכל התנועות היהודיות (מתוך 22 קבוצות שנבנו עד אפריל 1943):

1. קבוצת "דרור" בפיקודו של בנימין ואלד (רח' לאשנו 36).
2. קבוצת קומוניסטים בפיקודו של האשאק קווה (רח' לאשנו 74).
3. קבוצת "גורדוניה" בפיקודו של יעקב פיינגבלאט.
4. קבוצת פועלי ציון בפיקודו של מאיר (מארק) מאירוביץ (רח' נובוליפיא 31).
5. קבוצת "השומר הצעיר" בפיקודו של דוד נובודבורסקי (רח' נובוליפיא 67).
6. קבוצת "השומר הצעיר" בפיקודו של שלמה וינוגרון (רח' נובוליפקי 41).
7. קבוצת הבונד בפיקודו של וולוול רוזובסקי (רח' סמוצ'ה 68).
8. קבוצת קומוניסטים בפיקודו של יולק (רח' נובוליפיא 66).

עם הכנסו לתפקיד פעל גלר לביצור האזור שבאחריותו ולהגדלת מלאי הנשק והתחמושת. ההכנות הרבות באו לידי ביטוי ב-18 באפריל כשהגרמנים התחילו לפעול לחיסול ההתנגדות בגטו.

החל מ-18 באפריל החלו תקריות יומיות בין המגינים לבין הגרמנים בהיקף מצומצם מאחר שהגרמנים התמקדו בחיסול ההתנגדות באזור הגטו המרכזי. כמפקד האזור טרח גלר לעבור בין העמדות והבונקרים ולעודד את הלוחמים שסבלו מעייפות, רעב ופציעות. לאחר שריפת הגטו הראשי התפנו הגרמנים לחסל את ההתנגדות באזור טבנס-שולץ. מצב העמדות של המגינים התדרדר בעקבות ירי ארטילרי של הגרמנים שגרמה להרס נרחב בבניינים בהם התבצרו המגינים. ב-26 באפריל הורה גלר ללוחמיו להתכנס בבונקר שברחוב לאשנו 56 כדי להצטרף לפרטיזנים ביערות. ב-27 באפריל ירדה שארית הלוחמים (כ-40), וגלר בראשם, לתעלת הביוב ויצאה בבית באזור נטוש ברובו שם חיכו עד ה-30 באפריל להגעת המשאית של ארגון הפ.פ.ר.. הלוחמים עלו למשאית כדי לצאת ליער לומיאנקי אך גלר בחר להישאר בורשה כדי להמשיך לפעול בתנועת ההתנגדות.

חלק אחר מהלוחמים ניסה אף הוא לעבור לחלק הארי בתעלות הביוב אולם הגרמנים הזרימו גז לתעלות אלו וחיכו לייד הפתחים וירו בלוחמים שניסו להימלט מהגז.

בין חורבות גטו ורשה

כשחזר גלר לעיר השתמש בתעודותיו המזויפות כדי לנוע ברחבי העיר. ב-24 במאי השתתף גלר בפגישה של חברי ארגונים שונים שנערך בבית חרושת סגור לתאית. גפרור דולק הצית את מחסן התאית וגרם למותם של 8 מהנוכחים במקום ולכוויות לאחרים. גלר הצליח להימלט מהמקום על אף כוויותיו. בין השאר שהתה במקום טוסיה אלטמן שנכוותה באופן חמור, נתפסה על ידי הגסטפו ונפטרה ב-26 במאי.

מותו של גלר

באמצע שנת 1943 פעלו בפולין גופים שסיפקו דרכונים זרים (בעיקר של דרום ומרכז אמריקה) ליהודים כדי לאפשר להם יציאה בטוחה מאירופה. לאחר הפציעה בבית החרושת לתאית נשברה רוחו של גלר והוא נענה להצעה זו לקבלת דרכון זר. נקודת הכינוס של פרויקט הדרכונים היה במלון "פולסקי" בעיר בו ניתן ליהודים לשהות מבלי שיאסרו. באחד הימים, בזמן ההמתנה לטיפול בבקשתו, פרצו הגרמנים למלון, אסרו את כל היושבים בו (וגלר ביניהם) ושלחו אותם למחנה ברגן-בלזן. הידע על קורותיו במחנה זה התקבל מהלה שיפר רופאייזן שפגשה בו שם. על אף שהחזיק ניירות דרום אמריקאים נשלח גלר מברגן בלזן לאושוויץ שם נספה.

הנצחה

• בקיבוץ מעלה החמישה, שהוקם על ידי חברי תנועת "גורדוניה", הקים הפסל אנדריי רבס, ב-1961, פסל לזכר מורדי גטו ורשה. אחת הדמיות המופיעות בפסל היא של אליעזר גלר.
• ב-1960 הוציא דוד רון את הספר "הם יורים" על דמותו של אליעזר גלר. הספר נכתב בסיועו של קרוב משפחתו של גלר, אהרון כרמי חמלניצקי ששרד את השואה
• ב-1946 הוקמה בלודז' קבוצת חלוצים של "גורדוניה" שנקראה "קבוצת אליעזר גלר"

לקריאה נוספת

• דוד רון, הם יורים - אליעזר גלר, מפקד אזור במרד גיטו ורשה, הוצאת "תרבות וחינוך" בשיתוף עם איחוד הקבוצות והקיבוצים, 1960

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אליעזר גלר בוויקישיתוף

• אליעזר גלר, באתר "הפרטיזנים"
• האנציקלופדיה של הגטאות - גטו ורשה, באתר "יד ושם"
• סמינריון בנושא יד ללוחמי גטו ורשה: אליעזר גלר וחבריו, באתר "סמינולוג"
• באמת יודעים פה רק מעט על מה שאירע ליהודי פולין, הארץ, 4 ביוני 1944
• יוסף קרמיש, "גורדוניה" במרי, דבר, 24 באפריל 1960
• יצחק וקסלר, אליעזר גלר - דמות המפקד בגיטו ורשה, דבר, 19 באוגוסט 1960

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32603514אליעזר גלר