אלימות נגד גברים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אלימות נגד גברים כוללת הפעלת אלימות כלפי גבר. אלימות נגד גברים יכולה להתבטא בהפעלת אלימות פיזית, אלימות מילולית, אלימות בעניינים שבצניעות, התעללות נפשית, סחיטה, אלימות כלכלית, ועוד[1].

פגיעה בגברים

לא מעט גברים משתדלים להימנע משיתוף סביבתם בפגיעה שחוו, מתוך חשש כי החברה לא תגלה אמפתיה למצבם. ארבעה מכל חמישה מתאבדים קטינים, הם בנים, שבדרך כלל היו קורבנות. מספר סיבות לכך: אין כמעט מודעות לתופעה, ובמדינות רבות כמו ישראל תקיפות בעניינים שבצניעות כלפי גברים אינן מוכרות בחוק.

אלימות מסוג זה כנגד גברים, בעיקר עיקור שלהם שימש כלוחמה פסיכולוגית נפוצה במלחמות. במלחמת חרבות ברזל תועדו מקרים של תקיפה ופגיעה קשה בגברים בידי מחבלי חמאס.

תפיסות חברתיות

אלימות נגד גברים נתפסת באופן פחות חמור מאשר אלימות נגד נשים. מחקר שנעשה בפקולטה לפשיעה, חוק וצדק, באוניברסיטת פנסילבניה מצא שלאלימות כלפי נשים יש סיכוי להיות מדווח על ידי גורם צד שלישי למשטרה כשליש יותר מאשר אלימות כלפי גבר[2].

במלחמה

לאורך כל ההיסטוריה, גברים, אזרחים ולוחמים היו המבצעים והקורבנות העיקריים של מלחמות. ארגוני טרור וצבאות בוחרים בגברים באופן מכוון כדי להרוג אותם. ובהתאם גם במלחמות עליה מצווה התורה, המטרה היא להרוג את הזכרים: ”כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ ... וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹקֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב” (ספר דברים, פרק כ', פסוקים י'-י"ג)

פגיעה בגברים ועיקור הוא כלי פסיכולוגי נפוץ להורדת מורל האויב במלחמה[3].

במשפחה

ערך מורחב – אלימות במשפחה

כאשר מדברים על אלימות בין בני זוג, התפיסה הרווחת היא שגברים הם הפוגעים ונשים הן קורבנות הפגיעה. עם זאת, הדיווח של גברים נפגעי אלימות כקורבנות אלימות לוקה בחסר. בשל תפיסה זאת, גברים נותרים ללא הכרה חברתית וללא שירותים הולמים לקבלת טיפול. עקב כך, קשה מאוד למדוד את אחוז הגברים הנפגעים בעיקר עקב חוסר דיווח. במחקר מטא-אנליזה משנת 2016 נמצא כי 5.8% ל-28.8% מכלל הגברים באוכלוסייה מדווחים על אלימות כלפיהם מכל סוג שהוא.[4]

רק מעט מחקרים עוסקים באלימות המופנית כלפי גברים, והתחום זוכה למעט מאוד השקעה ועניין ציבורי, כמו גם לזלזול מטעם מערכות החוק והאכיפה. בהתאמה, לא בהכרח תלויה, אחוז המדווחים על פגיעה אלימה מצד בנות זוגם נמוך מאוד, כך על פי נתונים ממדינות שונות[5]. ב-2013 בישראל נפתחו 4,200 תיקים של אלימות של נשים נגד בני זוגן, וב-15% מהם לערך (כ-650) הוגשו כתבי אישום[6]. על פי מחקר שבדק נתונים של היחידה לאלימות במשפחה של משרד הרווחה, וכן של ארגונים התנדבותיים העוסקים בנושא, מצביע על תת-דיווח מצד גברים על אלימות זוגית, כך שסטטיסטיקות הדיווחים אינן משקפות את המציאות[7]. בסקר דיווח עצמי שנערך בקנדה ב-2014 וניסה לאמת את מספר הנפגעים מול סטטיסטיקות הדיווחים, 4.2% מגברים דיווחו על חוויה של אלימות בזוגיות (418,000 גברים)[8]. על פי מחקר שנעשה בארצות הברית, 1 מתוך 4 גברים חווה אלימות במערכת יחסים אינטימית, 1 מתוך 9 גברים נפצע כתוצאה מאלימות זוגית, ו-1 מתוך 25 גברים חווה פגיעה חמורה מאלימות זוגית. אך רק 6% מקורבנות אלימות במשפחה הם גברים[9]. התאוריה הרווחת לגבי תת-הדיווח של גברים היא שהציפיות החברתיות מגברים גורמות להם לפחד מלהיתפס כחלשים, כקורבנות, או כלא-גבריים[10].

פרופ' מרטין פיברט אסף ביבליוגרפיות מוערות המאשרות, דרך סקירת 343 מחקרים על אלימות במשפחה ובזוגיות,[11] שנשים תוקפניות פיזית כמו גברים, ביחסיהן עם בני זוגן.

היחס כלפי אלימות במשפחה נגד גברים

אלימות במשפחה כנגד גברים סובלת מהמעטה בחומרתה על ידי גורמים שאמורים לטפל בתופעה[12]. גברים רבים מפחדים לדווח לרשויות על אלימות נגדם מצד בנות זוגם, אם מתוך פחד שייתפסו בעיני החברה כ"נשיים" או כ"פחדנים" ואם מתוך פחד מאיומים פסיכולוגיים, מתגובת בת הזוג[6] והחברה. לכן לעיתים קרובות מצופה חברתית מהקורבן, במקרה הזה הגבר, להתמודד מבלי להתלונן על מנת לשמור על "הכבוד" הגברי. נוסף על כך, תופעה זו אינה מקבלת מקום בשיח הציבור, וכשעולה לכותרות היא נתפסת כ"בלתי אפשרית". ההבנה שגבר עלול להיות הקורבן בסיטואציה מהסוג הזה אינה מקובלת כלל ולכן ישנה אפשרות שגברים יבחרו לא להתלונן ולדווח בשל כך[13].

מחקר מצא כי רק 10% של מקרי אלימות מצד נשים מדווחים למשטרה[14] ולפי נתוני משטרת ישראל ל-2013, אחוז תלונות גברים על אלימות שמגיעות להגשת כתבי אישום עומד על מחצית מהאחוז המקביל במקרי אלימות נגד נשים[12].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלימות נגד גברים בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ריצרד פלסון, אלימות ומין נבחנים מחדש, 2002 (באנגלית)
  2. ^ When a man hits a woman: moral evaluations and reporting violence to the police.
  3. ^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם במלחמה
  4. ^ Susan M Perryman, Jane Appleton, Male victims of domestic abuse: implications for health visiting practice, Journal of Research in Nursing 21, 2016-09, עמ' 386–414 doi: 10.1177/1744987116653785
  5. ^ יפעת ארליך, מדוע הגברים המוכים ממשיכים לספוג ולשתוק?, באתר nrg‏, 28 ביוני 2014
  6. ^ 6.0 6.1 4,200 תיקים על אלימות נשים נגד גברים, באתר ערוץ 7, 5 בדצמבר 2014
  7. ^ בוכבינדר, א., שרר, מ., ואיזיקוביץ, צ. (1997). פערי דיווח בין גברים ונשים על רמת אלימות אינטימית, חברה ורווחה, יז, (5).
  8. ^ מאמר וטבלת סטטיסטיקות, קנדה 2014 (באנגלית)
  9. ^ NATIONAL STATISTICS, NCADV: National Coalition Against Domestic Violence
  10. ^ אתר למנויים בלבד Martin Daubney, ‏Why female violence against men is society's last great taboo, The Telegraph, 15 March 2016
  11. ^ Martin Fiebert, California State University, Long Beach, References Examining Assaults by Women on Their Spouses or Male Partners: An Updated Annotated Bibliography, https://www.researchgate.net/, ‏יוני 2014
  12. ^ 12.0 12.1 מיכל יעקב יצחקי, ‏הגברים בוכים בלילה, באתר ישראל היום, 4 בדצמבר 2014 02:37
  13. ^ זאב וינשטוק, ענת בן-פורת, דורית בר-דוד וזיו רז, מאמר פרספקטיבה: בין נכונות למוכנות: שינוי בתפיסה המגדרית של בעיית האלימות הפיזית ביחסים בין בני הזוג, באתר חברה ורווחה, ‏דצמבר 2019
  14. ^ אתר למנויים בלבד Martin Daubney, ‏Why female violence against men is society's last great taboo, The Telegraph, 15 March 2016
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37890860אלימות נגד גברים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אלימות_נגד_גברים&oldid=2499011"