אליהו אגסי

אליהו אגסי

לידה	1909 בגדאד, עיראק
פטירה	1991 (בגיל 82 בערך)
מקום פעילות	ישראל
השתייכות	ההסתדרות הכללית
תפקידים נוספים	מזכיר "ברית פועלי א"י", מנהל המחלקה הערבית, מנהל בית-ההוצאה הערבי, עורך משנה של העיתונים "חקיקת אל-אמר" ו"אליום"
חיבוריו	"חושם מבגדד", "היפה בת הרוח", "המכתב שנשלח עם הרוח", "הסיפור הארוך ביותר בעולם", "שלוש חידות"
פרסים והוקרה	"פרס הדו-קיום" של המכון היהודי־ערבי של ההסתדרות, "על תרומה ייחודית וסגולית במסירות ובהתמדה להגברת ההבנה, לקירוב לבבות ולהעמקת הדו־קיום בין יהודים וערבים בישראל".

אליהו אגסי (28 בדצמבר 1909 – 2 בנובמבר 1991) היה פעיל-הסתדרות בין השנים 1932 - 1976, והיה מראשוני הפעילים שעסקו בקירוב הפועל הערבי להסתדרות ושיפור תנאי עבודתו, ובהסברה לחיזוק נאמנותו של המגזר-הערבי למדינה. בין תפקידיו בהסתדרות ניתן למנות את ניהול המחלקה לענייני ערבים, עריכת-משנה של העיתון בערבית "חקיקת אל-אמר", וניהול בית-ההוצאה הערבי.

כאיש חינוך, היה חבר ב"מועצה לחינוך ולתרבות לערבים" מטעם משרד החינוך, וב"מרכז לתרבות וחינוך" של ההסתדרות, ופעל בתפקידים אלה לקירוב ערביי המדינה ולקירוב בין העדות בישראל.

כמו כן היה סופר, עיתונאי, פעיל בתחום פולקלור עדות-המזרח, ופולמוסן נגד האפליה העדתית ובעד מיזוג-גלויות/עליות.

ביוגרפיה

אגסי נולד בשנת 1909 בבגדאד שבעיראק, לאביו הרב שמעון אגסי ולאימו רחל. הוא היה בן הזקונים למשפחה בת עשרה ילדים, ששלושה מהם נפטרו לפני לידתו. הוא למד בחדר ואחר כך בבית-הספר האמריקאי לבנים בבגדאד ואף שימש שם כמורה במשך שנה אחת.

1925 - תלמיד בתיכון האמריקאי לבנים בבגדאד, שכאשר סיים אותו שימש בו כמורה למשך שנה, לפני עלייתו ארצה

1956 - כמנהל המחלקה הערבית, במפגש במגזר הבדווי, עם בכור שטרית, שייח' אל-הוזייל ושייח' אבו רביעה

שנות החמישים - כחבר המחלקה לענייני ערבים, במפגש חברי "ברית פועלי ארץ ישראל" מהמגזר הערבי, עם ראובן ברקת

1954 - כחבר במועצה לחינוך ולתרבות לערבים מטעם משרד החינוך, במועדון "מילוא" בתל אביב, עם הסופרים הערבים מוסטפא מוראר, ג'מיל קעוואר, ראשד חסין ופהד אבו כדרה

1959 - כמנהל המחלקה הערבית, במפגש במגזר הערבי בנצרת, עם משה שרת

1961 - כמנהל המחלקה הערבית, במפגש במגזר הערבי באום-אל-פאחם, עם אהרן בקר. נואם אבו חשיש מחאג'נה, ממנהיגי העיר

עמוד השער של הספר "חושם מבגדד"

1961 - כיו"ר וועדת הפולקלור של "מרכז מורשת יהדות בבל", מחבר את הסקירה "20 שנה לפרעות ביהודי בגדד"

הוא עלה בגפו ארצה בשנת 1928, ולמד בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב ואחר כך באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת לימודיו השנייה הוא נקרא על ידי אבא חושי ודב הוז לפעול בשליחותה של הסתדרות העובדים, ונאלץ להפסיק את לימודיו.

אגסי היה נשוי לעדה לבית ורדי, ולהם בת ושני בנים.

בתקופת טרום קום המדינה הוא שימש בתפקידים הבאים, בהם פעל לקירוב הפועל הערבי להסתדרות:

• פעיל שטח במועצת פועלי חיפה בניהולו של אבא חושי (1932 - 1934)
• מזכיר "ברית פועלי א"י" באזור חיפה (1935 - 1936)
• מייסד ועורך עם מיכאל אסף של עיתון "חקיקת אל-אמר" (1937 - 1943)
• חבר המחלקה לענייני ערבים בהסתדרות (1943 - 1947)

בין האישים איתם פעל בתקופה זו ניתן למנות את אבא חושי ומיכאל אסף, וכן יצר קשרים עם המנהיגות הערבית של הכפרים באזור חיפה והגליל.

את פעילות ההסתדרות בתקופה המנדטורית מסכם אגסי באמרו: "בתקופה המנדטורית הפעילות ההסתדרותית לבשה אופי פוליטי חזק, וגם ההתנגדות לפעולה זו הייתה התנגדות מטעמים פוליטיים... אפשר להעריך את הפעילות ההסתדרותית הזו, מפני שהיא הפגינה מדי פעם בפעם, שאנשי השכבות העממיות הערביות מוכנים להושיט יד לפועל היהודי, להתארגן איתו ולהיעזר בו... ואפילו בשנות המאורעות. מבחינה כלכלית... עצם קיומה של ההסתדרות והישגיו של הפועל היהודי היו גורם מתסיס ומעורר לחיקוי, וטבעי היה שתינתן לפועל הערבי האפשרות להתארגן באמצעות ההסתדרות ולהילחם על זכויותיו מול המעבידים הנצלנים. מבחינה חברתית היה לפעילות ההסתדרות ערך מדרבן ומזרז את התפתחותו של ציבור פועלים ערבי בעל הכרה. משלוש הבחינות האלה — הפוליטית, הכלכלית והחברתית — היה ערך רב להסתדרות ולפעולתה בקרב הפועלים הערבים".

אחרי קום המדינה שרת אגסי בהסתדרות בתפקידים הבאים:

• חבר המחלקה לענייני ערבים ובהמשך – מנהל המחלקה (1948 - 1958, ובמחצית השנייה של שנת 1961)
• חבר במועצה לחינוך ולתרבות לערבים מטעם משרד החינוך (1952 - 1958)
• מרכז את פעילות התרבות בקרב עדות המזרח מטעם המרכז לתרבות וחינוך של ההסתדרות (1959 - 1961)
• מקים ומנהל את בית-ההוצאה הערבי של ההסתדרות, עורך-משנה של עיתון "אליום" ועורך עיתון הילדים "לאוולדנא" (1962 - 1976)

מבין האישים הבולטים שפעלו באותה תקופה בקירוב המגזר הערבי ושאיתם פעל אגסי, ניתן למנות את ראובן ברקת, שמואל טולידאנו ומיכאל אסף.

בתקופה זו דגל אגסי בתפישה כי על ההסתדרות להתייחס לפועל הערבי באופן שוויוני לפועל היהודי, באמרו, כבר בשנת 1947: "סיכומו של דבר: לשכת עבודה אחת, חוקת עבודה אחת וארגון מקצועי אחד - היא המטרה שעל תנועתנו לשאוף להגיע אליה, מעבר לכל המכשולים אשר שונאינו מעמידים בדרכנו כיום... ההכרזה על מטרה סופית זו צריכה להישמע כבר כיום, באשר יש בה משום גורם מחנך לציבורנו, עידוד רב לפועלים הערבים, ונטילת הרוח ממפרשיהם של מתנגדינו". תפיסה זו מומשה על ידי ההסתדרות רק בשנת 1966.

לאחר סיום מילוי תפקידיו בהסתדרות, עיקר עיסוקו היה בתחום הפולקלור של עדות המזרח, בו מילא את התפקידים הבאים:

• חבר בוועד המנהל של החברה לפולקלור ישראלי "ידע-עם" (1970 - )
• חבר בוועדה האקדמית המייעצת ויו"ר וועדת הפולקלור של "מרכז מורשת יהדות בבל" (1977 – )
• מייסד (עם אחרים) ופעיל ב"אגודה לקידום המחקר והיצירה" (אח"י) ( 1979 – 1983)
• פעיל בארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י) (1979 - 1990)

מבין אנשי הפולקלור הבולטים שאיתם פעל בתקופה זו ניתן למנות את מרדכי בן-פורת, פרופסור שמואל מורה ופרופסור דב נוי.

את העיסוק בפולקלור ראה אגסי כפעילות שתועלותיו רבות, לא רק בשימור המורשת של המוצא האתני, אלא גם בהקניית ערך עצמי וקירוב לבבות, כפי שהתבטא: "חשוב לעשות את העיסוק בפולקלור העדות למפעל תרבותי עממי שיקיף המונים, ויקנה להם את ההרגשה של שותפות בעשייה תרבותית שחשובה לכולנו... מעלתו השנייה שהוא מבליט את הרקע המשותף של חיי היהודים באשר הם – עברם, דרכי מחשבתם, צרותיהם ויחסם אל סביבתם העוינת – כך שלפעמים קורה אפילו שסיפור של סבתא מעיראק זהה לסיפור של סבתא מרומניה... ומעלתו השלישית היא – שכל העם יכול לעסוק בו מתוך הרגשה של שוויון בתרומה, כך שהמונים שנגזרה עליהם פסיביות תרבותית, יגלו בעצמם יכולת לתרום תרומה אקטיבית, ולהיגאל מהרגשת עניות רוחנית משתקת."

את גישתו בעד מיזוג-גלויות/עליות ונגד אפליה גזעית ניתן לסכם באמירתו "כאשר עם אחד מקבץ את פזורותיו, וליכודם לחברה אחת מאוחדת (לא בהכרח הומוגנית) הוא בנפשו, חובה על כל אחד מבניו לגמול עצמו מרגשי עליונות, וחובה על מנהיגיו, מחנכיו, סופריו, בדרניו וכו' לעזור לו בכך, בכוונת מכוון..."

ספריו

ליקוט סיפורי ילדים של יהדות בבל, תרגומם, עיבודם והעלאתם על הכתב היוו לאגסי תחביב, מענה לשאיפה לשמר ולהעביר לדורות הבאים את זכר תרבות בבל החילונית, ומימוש תפיסתו לחשיבותו של העיסוק בפולקלור כמקרב לבבות.

אגסי ליקט, תרגם וערך מאות סיפורי ילדים של עדות המזרח ושל ערביי ארץ-ישראל, פרסמם בעיתוני-ילדים בעברית ובערבית, וקיבץ חלק מהם בארבעה ספרים. חלק מהסיפורים נכללו בספרי הלימוד של משרד החינוך, וכ-150 מהם נשמרו בארכיון הסיפור-העממי (אסע"י) בראשותו של פרופסור דב נוי.

את אופיים של הסיפורים שפרסם אגסי ניתן לסכם בציטוט מהקדמתו לספר "הסיפור הארוך ביותר בעולם": "בְּמִגְוָן הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַמּוֹפִיעוֹת בְּסֵפֶר זֶה, יִמְצָא הַקּוֹרֵא הַרְבֵּה פִּקְּחוּת, הוּמוֹר, וְכֵן בִּטּוּי נֶאֱמָן שֶׁל הַעֲרָכָה וְכָבוֹד לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה, לַצֶּדֶק הָאֱנוֹשִׁי, לַנְּדִיבוּת וְלָאַהֲבָה וְלַהֶבְדֵּל בֵּין טוֹב לָרַע..."

ואלה הם ספריו:

• "חושם מבגדד" – בהוצאת "עם עובד", תל אביב, מהדורה ראשונה 1960, שנייה 1966, שלישית 1980. מהדורה רביעית מחודשת, מודפסת ואלקטרונית: בהוצאת "אגסים", תל אביב, 2021.
• "המכתב שנשלח עם הרוח" – בהוצאת "עם עובד", תל אביב, 1979. מהדורה שנייה מחודשת, מודפסת ואלקטרונית: בהוצאת "אגסים", תל אביב, 2021.
• "היפה בת הרוח", בהוצאת "הדר", תל אביב, 1980. מהדורה שנייה מחודשת, מודפסת ואלקטרונית: בהוצאת "אגסים", תל אביב, 2021.
• "הסיפור הארוך ביותר בעולם", בהוצאת "עגור", תל אביב, 1989
• "שלוש חידות", מהדורה מודפסת ואלקטרונית, בהוצאת "אגסים", תל אביב, 2020 (מתוך עזבונו של אגסי)

בעזבונו של אגסי נמצא ספר סיפורי-ילדים נוסף, בשם "אלף ערב ועוד ערב", שכוונתו הייתה להוציאו לאור, אך לא הספיק.

ספר נוסף שחיבר אגסי, שראה בהקניית השפה הערבית כלי לקירוב בין היהודים לערבים, הוא ספר לימוד השפה הערבית.

• "ערבית מדוברת", בהוצאת בית ההוצאה הערבי, תל אביב, 1968

מחקריו וכתביו

בשנות פעילותו בהסתדרות תיאר אגסי בכתביו את המצב החברתי, הכלכלי והפוליטי בארץ, ובפרט של הפועל הערבי, את הפעילויות שעשתה ההסתדרות לקרב את הפועל הערבי, ואת האתגרים והקשיים שבפניהם עמדה. מידי תקופה חיבר אגסי סקירה נרחבת של פעילותו, ניתוחי מצב והצעות לפעילות המשך, ששימשו את מקבלי ההחלטות בהסתדרות לתכנון ההתארגנות והפעילות מול המגזר הערבי בהמשך הדרך. ברשימה להלן מופיעות הכתבות שפורסמו.

• "דרכנו אל הפועל הערבי במדינה העברית", "במערכה המקצועית", 1947
• "שלבים בדרך", ב"ההסתדרות והפועל הערבי", תל אביב, 1953
• "הפועל הערבי וההסתדרות", "החודש", תל אביב, 1953
• "Integrating the Arab Worker", בתוך קובץ מאמרים “The Histadrut”, "ג'רוזלם פוסט", 17.2.1956
• "הספן האלמוני", "אמות" י"ח, יולי 1965

כפעיל בקרב עולי בבל, חיבר אגסי מחקרים ומאמרים, שכללו סקירות היסטוריות וזיכרונות אוטוביוגרפיים של יהדות עיראק.

להלן רשימה שלהם:

• "20 שנה לפרעות ביהודי בגדד", בהוצאת התאחדות עולי בבל, 1961
• "בבבל ובציון" – כתבה אוטוביוגרפית, "אמות" י', מרץ 1964
• "מן ההווי היהודי מוסלמי", "ידע עם", כרך י"ז, מס. 41 - 42, 1974
• "היכן צמחה התנועה הציונית", "הדים" גיליון 30, ינואר 1978
• "ציונות, מחתרת ועלייה מעיראק", "הדים", גיליון 36, דצמבר 1978
• "אוטונומיה ומנהל-עצמי של יהודי עיראק", "הדים", יוני 1981
• "נערים בתנועה הציונית", "הדים", 1981

בהיותו מנהל "בית-ההוצאה הערבי", סקר אליהו, בין היתר, את הנעשה במרחב הערבי ופרסם מספר חיבורים, שהוצגו בסימפוזיונים שונים בהם השתתף.

• "בעיות קידמה והתמערבות במרחב הערבי", "עיונים", המרכז לחינוך ותרבות, תל אביב, 1968
• "הסוציאליזם הערבי", בית ברל, 1970

נושא הפולקלור המזרחי העסיק את אגסי, ובמסגרת פעילותו בקרב ארגוני הפולקלור השונים – "ידע עם", אח"י, אסע"י, ו"מרכז מורשת בבל" – כתב, בין היתר, מספר חיבורים על הפולקלור הבגדדי, ביניהם:

• "האישה בפולקלור הבגדדי", "ידע עם" 30, 1966
• "שירי ערש בגדדיים", "ידע עם" 35 - 36, 1969

שנים ארוכות היה אגסי פעיל נגד האפליה העדתית ובעד מיזוג הגלויות/עליות, וככזה התפלמס רבות עם כותבים שונים. אגסי היה נשוי לעדה לבית ורדי, יוצאת מזרח אירופה, וראה בכך גם דוגמה אישית למימוש חזון מיזוג העדות בו הוא דגל.

להלן רשימה של חלק ממאמריו בנושא:

• "מיזוג עדות על ידי מיזוג ערכים", "דבר", 25.4.1960
• "הגדרת ילד מפגר", "מעריב", 3.12.1962
• "מיזוג, מיזוג – ואין מיזוג", "במערכה", 10.2.1963
• "קצת בהירות", "על המשמר", 11.5.1963
• "יידיש ועוד", "אמות" ט', ינואר 1964
• "ויכוח ישן-חדש", "אמות" כ', נובמבר 1965
• "הכללה בלתי מוצדקת", "דבר",2.5.1977
• "יהודי המזרח והדמוקרטיה", "דבר", 7.9.1977

מקורות נוספים

• כל החיבורים המוזכרים בפרק זה ובהערות השוליים ניתנים לקריאה באתר ארכיון אליהו אגסי, שהקישור אליו מופיע בסעיף "קישורים חיצוניים".
• "מכון לבון" - ארכיון העבודה והחלוץ, חטיבה
• מפעל התיעוד - יהודי ארצות האסלאם, הספרייה הלאומית. ארכיון קטעי עיתונות שנסרקו על ידי אוניברסיטת תל אביב. (ערכי חיפוש: א. אגסי, אליהו אגסי)

פרסים והוקרה

בשנת 1992, לאחר פטירתו של אגסי, העניק לו המכון היהודי־ערבי של ההסתדרות את "פרס הדו־קיום", כהוקרה "על תרומה ייחודית וסגולית במסירות ובהתמדה להגברת ההבנה, לקירוב לבבות ולהעמקת הדו־קיום בין יהודים וערבים בישראל".

קישורים חיצוניים

• ארכיון אליהו אגסי, אתר שהקדיש לו בנו, שמעון אגסי, ובו למעלה מ-700 פריטים, הכוללים מידע היסטורי, תמונות, כתבי-יד, חיבורים בדפוס, קטעי-עיתונות, מאמרים נבחרים, תעודות, הקלטות־קוליות וקטעי-וידאו, המתארים את תולדות חייו ופועלו של אגסי בתקופות השונות. (קישור חוטפני - עדיף לפתוח בחלון נפרד)
• ספריו של אליהו אגסי באתר "עברית" (קישור חוטפני - עדיף לפתוח בחלון נפרד)
• ספריו של אליהו אגסי באתר "אמזון" המופיעים כסדרה בשם "Folklore stories of Babylonian Jews" (קישור חוטפני - עדיף לפתוח בחלון נפרד)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אליהו אגסי34183547Q91029726