אלחנדרו לרו
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
אלחנדרו לרו (Alejandro Lerroux; 4 במרץ 1864 - 25 ביוני 1949) היה מנהיג המפלגה הרפובליקנית הרדיקלית בתקופת הרפובליקה הספרדית השנייה וראש ממשלה.
בצעירותו הצטרף למפלגה הרדיקלית כתומך של רואיז זורילה וכתב מאמרים שנודעו בחריפותם. הוא התבטא כנגד הכנסייה הקתולית וכנגד ממשלות הרסטורציה בארצו וזכה לתמיכה רבה בקרב הפועלים בברצלונה, שם היה בסיס התמיכה שלו. הוא נבחר לפרלמנט לראשונה בשנת 1901 ושוב בשנים 1903 ו-1905 מטעם מפלגת האיחוד הרפובליקני אותו הקים ביחד עם ניקולא סלמרון. בשנת 1908 הקים את המפלגה ברפובליקנית הרדיקלית שהתנגדה למתן עצמאות לקטלוניה. בעקבות אירועי השבוע הטראגי בשנת 1909 הוא נאלץ לברוח מספרד ובשובו הצטרף לאיחוד הסוציאליסטי רפובליקני ונבחר מטעמה לפרלמנט בשנת 1910.
הוא השתתף בוועדה שהכינה את הדחתו של המלך אלפונסו השלושה עשר והקמת הרפובליקה השנייה בשנת 1931. באפריל הוא נתמנה לשר החוץ (שכונה שר המדינה) בממשלה הזמנית שהוקמה עד לבחירות ביוני. בתפקידו בממשלה דחף לסיום הבידוד של ספרד והכנסתה לתוך חבר הלאומים. ב-20 במאי 1931, בנאום לפני מועצת חבר הלאומים אמר שספרד תעמוד לימין חבר הלאומים ונענה שחבר הלאומים תעמוד לימין ספרד. מדיניות זאת זכתה לפופולריות רבה בספרד[1]. כקליינטליסט, לרו הקדיש חלק נכבד מסדר יומו בפגישות עם אנשי עסקים מתומכיו ודאגה לסיוע להם. עם זאת, בשירות החוץ לרו נהג במידתיות במינויים למשרות ציבוריות, מינה דמויות ציבוריות ידועות לתפקידים מרכזיים והבטיח כי איש לא יפוטר בגלל עמדותיו הפוליטיות[2]. למרות תפקודו הראוי יחסית, לרו זכה להשפעה מועטה על דעת הקהל, מכיוון שספרד הייתה עסוקה מאוד בענייניה הפנימיים והאזרחים התעניינו מעט מאוד בענייני חוץ.
לקראת הבחירות ביוני 1931 הוא הוביל את מפלגתו הרדיקלית שהייתה המפלגה הרפובליקנית הגדולה ביותר בספרד בשנת 1931, אך הייתה מפלגה חלשה בהיותה איחוד רופף של תאים מקומיים והשקפות שונות תחת הנהגתו הכריזמטית של לרו[3]. לבחירות הוא הלך תחת הסיסמה - "ספרד היא לכל הספרדים" וניסה ככל יכולתו להימנע מלהתבטא בנושאים שנויים במחלוקת[4]. בבחירות השיג המחנה הרפובליקני-סוציאליסטי בניצחון גדול ביותר כאשר זכה במעל 400 מתוך 470 מושבים. מפלגתו של לרו זכתה ב-94 מושבים, דבר שנחשב ניצחון גדול עבורה והוועידה ללרו את תפקיד ראש הממשלה[5]. אולם הסוציאליסטים שמו וטו על הענקת ראשות הממשלה לידיו של לרו ובשנים 1931-1933 היה לרו חלק מקואליציית השמאל בהנהגת מנואל אסאניה.
לאחר ניצחון הימין בבחירות 1933 התמנה לראשות הממשלה, בתחילה בתמיכה מבחוץ של ה-CEDA ובהמשך תוך הכנסת שרים מה-CEDA לממשלתו. התקופה בין 1933-1936 הייתה רצופה משברים ולרו כיהן כראש ממשלה במשך שלוש תקופות: 12 בספטמבר 1933 - 8 באוקטובר 1933, 16 בדצמבר 1933 - 30 באפריל 1934 ו-4 באוקטובר 1934 - 25 בספטמבר 1935[6]. בכהונתו השלישית צירף לממשלתו שלושה שרים מה-CEDA, דבר שהביא למרד באסטוריאס. על האופן בו דוכא המרד באסטוריאס הוא ספג ביקורת משמאל. כהונתו השלישית הסתיימה כאשר בעקבות התפטרות שני שרים מהמפלגה האגררית, כל הממשלה התפטרה כמהלך פורמלי. אולם במקום לאפשר ללרו להקים ממשלה חדשה, הנשיא ניקטו אלקלה סאמורה הטיל את הקמת הממשלה על שר האוצר הלא מפלגתי, צ'פפריאטה, ולרו נתמנה לשר החוץ. זמן לא רב אחר כך, איבד לרו את חינו בעיני הציבור בעקבות פרשת השחיתות של סטרפרלו, במוקדה היה אחיינו, ופרשיות שחיתות נוספות והוא התפטר מהממשלה[7]. מפלגתו התרסקה בעקבות פרשות אלו והציבור הספרדי נטש את המרכז הפוליטי ועבר לתמיכה במפלגות הקיצוניות יותר מימין ומשמאל. בבחירות 1936 אלחנדרו כלל לא נבחר לפרלמנט וכשהחלה מלחמת האזרחים הספרדית הוא ברח לפורטוגל, ממנה חזר רק בשנת 1947 בגיל 83.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ The Crisis of Democracy in Spain: Centrist Politics Under the Second ... By Nigel Townson, עמודים 18-27
- ^ טאונסון, עמוד 28
- ^ טאונסון, עמוד 20
- ^ טאונסון, עמודים 34-35
- ^ טאונסון, עמוד 57
- ^ The Major Powers and Western Europe, 1900-1971, Robin Leonard Bidwell, עמוד 30
- ^ Spain in the Liberal Age: From Constitution to Civil War, 1808-1939, Charles J. Esdaile, עמוד 329
30434121אלחנדרו לרו