פרשת סטרפרלו
פרשת סטרפרלו (Stra-Perlo) הייתה פרשת שחיתות שנחשפה בשנת 1935 בצמרת המפלגה הרדיקלית של ספרד, שהייתה מפלגת השלטון באותם ימים ברפובליקה הספרדית השנייה.
מהלך הפרשה
קבוצת אנשי עסקים בראשות איש העסקים ההולנדי, דוד שטראוס, דמות מפוקפקת שנאלצה לברוח ממקסיקו מספר שנים קודם לכן, ביקשו להשיג אישור לשימוש במשחק קזינו אלקטרוני בשם "סטרפרלו" בספרד, למרות האיסור על הימורים במדינה[1]. באמצע 1934 נפגש שטראוס עם אווריליאו לרו, אחיינו של מנהיג המפלגה הרדיקלית אלחנדרו לרו ועם מנהיג המפלגה בקטלוניה, חוזה פיץ' או פון, והם הבטיחו לו אישור חוקי בתמורה ל-50% ממניות הקזינו. הם בקשו 400,000 פזטות כדי לשחד את ראש הממשלה ריקרדו סמפר ושר הפנים, אך קבלו רק שעוני זהב יקרים. הקזינו נפתח ב 12 בספטמבר 1934 אך נסגר תוך שלוש שעות בגלל שלא היה לו אישור[2]. ניסיון נוסף להקים קזינו בפלמה דה מיורקה נכשל, ושטראוס דרש את כספו בחזרה תוך איום שאם לא יקבל את הכסף הוא יפוצץ את הפרשה[3].
בעצת מנהיג האופוזיציה, מנואל אסאניה, שלח שטראוס מכתב המתאר את פרשת השוחד לנשיא הרפובליקה אלקלה סאמורה בספטמבר 1935. הנשיא סאמורה הראה את המכתב לראש הממשלה לרו שאמר שמדובר בעניין פעוט שאינו ראוי להתייחסות. כעבור כמה ימים ניצל הנשיא הזדמנות שנקרתה לו והחליף את ראש הממשלה לרו, מהמפלגה הרדיקלית, בשר האוצר הא-מפלגתי חואקווין צ'אפאפרייטה. צ'אפאפרייטה יעץ לנשיא להניח לפרשת סטרפרלו ולתת לשטראוס, אם זה רצונו, לתבוע את כספו בבית משפט. אולם לאחר שאנשי המפלגה הרדיקלית הטיחו עלבונות בנשיא על כך שהוא הדיח את לרו, ניצל הנשיא את פרשת סטרפלו כדי לנקום בהם והעביר את המכתב לידי הפרלמנט. הפרלמנט עשה מהפרשה מטעמים ונציגי האופוזיציה סייעו לשטראוס בהצגת ההאשמות אם לא בניפוחם. הרדיקלים טענו שאם מישהו חטא יש לנהל את הדיון מולו בבית משפט, שההאשמות לא נוגעות לחברי הממשלה הנוכחית, לחברי הפרלמנט או למפלגה כמפלגה ושהרדיקלים שלגביהם הועלו ההאשמות לא אפשרו את הכנסת משחק הסטרפרלו לספרד, אך טענותיהם לא עזרו להם. הפרלמנט הקים ועדת חקירה לבדיקת הפרשה והיא הגיעה למסקנה שהעובדות ברובן נכונות, אך ראש הוועדה ציין בדיון בפרלמנט בנושא ב-28 באוקטובר 1935 שהוא לא יכול לומר באופן חד-משמעי שאכן נעברה עבירה. עם זאת, הוועדה המליצה שכל אלו כלפיהם הועלו האשמות יתפטרו והם אכן עשו זאת. למחרת הדיון בפרלמנט שני השרים הבכירים של המפלגה הרדיקלית, לרו ורושה, התפטרו מהממשלה.
ועדת חקירה שיפוטית שהחלה את עבודתה ב-6 בנובמבר מצאה שהעובדות היו נכונות והתהודה הציבורית של הפרשה הביאה ביחד עם עוד מספר פרשיות שחיתות לריסוק המפלגה הרדיקלית, מפלגת המרכז הגדולה היחידה, בבחירות שנערכו בתחילת שנת 1936. בחגיגה על הגווייה של המפלגה הרדיקלית השתתפו רוב המפלגות. ה-CEDA הימנית חשבה שתבנה מהתרסקות מפלגת המרכז ימין הרדיקלית, השמאל ביקש לרסק את מפלגות הימין והימין הקיצוני רצה לרסק את הרפובליקה בכלל.
למרות ההשלכות החמורות של פרשת סטרפרלו על הפוליטיקה בספרד, אלפונסו בלון, החוקר הראשי של הפרשה, אמר שיחסית היה מדובר על רוב מהומה על לא מאומה[4].
לקריאה נוספת
- Stanley G. Payne, The collapse of the Spanish Republic, 1933-1936: origins of the Civil War, 121-125
הערות שוליים
- ^ בחלק מהמקורות נטען שהמכונה הייתה מוטה לטובת הבית והמילה "סטרפרלו" קיבלה את המשמעות של הונאה. לפי Payne, עמוד 124, כתוב שהמכונה בכלל הייתה חוקית לשימוש בספרד
- ^ בספר Durruti in the Spanish Revolution By Abel Paz, עמוד 377, נטען שאישור אכן ניתן אך הוא בוטל בגלל לחץ נגדי
- ^ The Emergence of Mass Politics in Spain: Populist Demagoguery and Republican ... By José Alvarez, עמוד 167
- ^ Stanley G. Payne, The collapse of the Spanish Republic, 1933-1936: origins of the Civil War, 121-125
20555890פרשת סטרפרלו