אלויס פיק
 | |
| ענף מדעי | רפואה |
|---|---|
| מקום מגורים | האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי קדחת פפטאצ'י | |
אלויס פיק (בגרמנית: Alois Pick; 15 באוקטובר 1859 - 17 ביולי 1945) היה רופא פנימי יהודי-אוסטרי, יליד צ'כיה (בוהמיה) שגילה את קדחת פפטאצ'י. פיק היה יהודי ליברלי בהשקפתו, שכתב שתי קומדיות קלילות ובשנים 1932-1920 עמד בראש קהילת יהודי וינה.
קורות חיים
ראשית חייו
אלויס פיק נולד בקרוליננטאל (בצ'כית קארלין) על יד פראג, בבוהמיה, אז חלק האימפריה האוסטרו-הונגרית, כאחד משבעת ילדיהם של לאופולד פיק ושל סופי שרה לבית אפשטיין.[1]
פיק למד רפואה באוניברסיטת קארל בפראג. בשנת 1883 סיים את התואר דוקטור ברפואה במסגרת הנפרדת הגרמנית, אוניברסיטת קארל-פרדיננד. בהמשך עבד תחת הדרכת פיליפ קנול בקליניקה סמיולוגית ובמכון לפתולוגיה ניסויית.
פעילותו כרופא צבאי ואיש אקדמיה
אחר כך החל משנת 1884 שירת כקצין רפואה בצבא אוסטרו-הונגריה. שירת קודם בבית החולים הצבאי של פראג, אחר כך כרופא של חיל המצב בעיר טרביניה בחבל הרצגובינה. בשנים 1887-1886 השתלם פיק בתחום המחקר הבקטריולוגי במעבדה של רוברט קוך בברלין ולאחר מכן שובץ אצל הרמן נוטנאגל, למשך שנה בבית החולים הכללי בווינה. במוסד זה ניהל יחידה אמבולטורית למחלות קיבה ומעיים. הוא ניהל בהמשך את המחלקה הפנימית של בית החולים א' של חיל המצב של וינה ובשנת 1890 סיים את הדוקטורט ברפואה פנימית והתמנה למרצה. בשנת 1899 הוצב במטה הכללי של הצבא הווינה. בשנת 1904 קיבל את תואר הכבוד של פרופסור שלא מן המניין. הוא לימד בבית הספר לרפואה צבאית והעביר קורסים לרופאים של "חיל ההגנה האוסטרי" (Landwehr).
בימי מלחמת העולם הראשונה התמנה פיק לקצין רפואה ראשי עם דרגת פלדמרשל-לוטננט, תפקיד שבו פעל להרחבת השירותים הרפואיים של הצבא האוסטרו-הונגרי.
בשנת 1918 התמנה לפרופסור מן המניין ופרש לגמלאות.
תגליותיו
בשנת 1886, בעת שירותו בטרביניה ובסטולאץ שבהרצגובינה, גילה פיק מחלה שכונתה תחילה על ידו "מחלת הכלבים". זו מחלת חום המתבטאת לעיתים בדלקת קרום המוח ונדיר יותר בדלקת מוח וקרום המוח. פיק מצא אותה גם במוסטר ובליבושקי בהרצגובינה וגם בקורצ'ולה ובדוברובניק בקרואטיה. מחלה זו תוארה במקביל גם על ידי גאבל ונמצאה בהמשך כקשורה לעקיצות של זבובים אוכלי דם מסוג בקה (פלבוטומוס או זבובי חול) או באיטלקית - פפטאצ'י, שתוארו על ידי טאוסיג ועל ידי ג'ובאני בטיסטה גראסי. לכן המחלה נקראה מאוחר יותר קדחת פפטאצ'י. פיק תיאר אחד הסימנים בשלב המקדים של מחלה זו - אודם אופייני בצורת פסים בלחמיות.[2] בשנת 1903 תיאר פיק מקרים של צהבת אכולורית (acholuric) או המוליטית מלידה, אותם ייחס לחוסר ויטמין מסוים.[3] ב-1892 פרסם מחקר על האפקט הבקטריצידי של היינות.[4][5]
פעילותו הציבורית
בימי הרפובליקה האוסטרית הראשונה בשנים 1920-1932 כיהן פיק כראש הקהילה היהודית של וינה.החל מ-26 ביוני 1920 הוא נבחר שלוש פעמים ברציפות והוא היה נציג הסיעה ה"ליברלית" או ה"אוניוניסטית" מקרב יהודי וינה, שהיו מאוגדים ב"איגוד של היהודים האוסטרים". מתוקף תפקידו זה ערך רפורמה של מערכת המיסוי והכספים של הקהילה ושל כללי הבחירות בה (מעבר להצבעה פרופורציונלית), דאג לשיפוץ בית החולים היהודי, הקים בית הבראה לימי א' באוגארטן, והרחיב את השירותים הקהילתיים. ב-1935 נמנה פיק עם החברים המייסדים של חברת "ידידי האוניברסיטה העברית".
בזמנו הפנוי כתב פיק שתי פארסות - Briefsteller für Liebende (מדריך למכתבי אהבה) ו-Lord Beefsteak, שהוצגו על במת הבורגתיאטר של וינה.
בימי השואה הוא שרד בבית אבות יהודי כשהוא עבד בבית החולים הצמוד בטיפול בעובדי כפייה יהודים.[6] במותו בווינה בשנת 1945 הובא לקבורה בחלקה היהודית של בית הקברות המרכזי של העיר.
חייו הפרטיים
פיק היה נשוי החל משנת 1894 לרגינה לבית שטרן, שנפטרה בשנת 1930. לזוג לא היו ילדים.[1]
מבחר ספרים ומאמרים
מאמרים
- Zur Lehre von den Atembewegungen der Emphysematiker," ב-"Prager Medizinische Wochenschrift." 1883, No. 17;
- "Beiträge zur Pathologie und Therapie der Herzneurosen," שם. 1884, No. 44;
- "Der Respiratorische Gaswechsel Gesunder und Erkrankten Lungen," ב-"Zeitschrift für Klinische Medizin," Berlin, xvi.;
- "Ueber das Bewegliche Herz," ב-"Wiener Klinische Wochenschrift," 1889;
- "Zur Frage der Hepatogenen Dyspepsie," Wiener Klinische Wochenschrift, 23.04.1903, Band xvi. p. 493. (על סוגיית הדיספסיה ההפטוגנית)
ספרים
- "Vorlesungen über Magen- und Darmkrankheiten," Vienna, 1895 הדפסה שנייה - 1912 (קורסים למחלות הקיבה והמעיים)
- עם אדולף פרנץ הכט - Klinische Semiotik, mit besonderer Berücksichtigung der gefahrdrohenden Symptome und deren Behandlung. Wien 1908. (סמיולוגיה קלינית, עם דגש על התסמינים מסכני החיים וטיפולם)
- Wechselbeziehungen zwischen Erkrankungen der Verdauungsorgane und des Nervensystems. Perles 1925 (יחסי גומלין בין מחלות מערכת העיכול ולמחלות מערכת העצבים)
לקריאה נוספת
- אלי ריכנטל, גנרלים יהודים בצבא האוסטרו-הונגרי וגורלם בימי הנאצים, הוצאת דקל, 2016. פרק 5, עמ' 70–79.
- M.Jantsch, G.H.Marcus Alois Pick, the discoverer of pappataci fever Wien Med Wochenschr. 1961 Nov 25;111:801-3
קישורים חיצוניים
- באתר הגניאלוגי Geni
- Jewish Encyclopedia 1906
- באתר הוויקי על תולדות וינה Wiki Wien Geschichte
- הלקסיקון הביוגרפיה האוסטרי (Oesterreichisches Biographisches Lexicon) כרך 8 1979 עמ' 60 - ערך מאת מ. יינש (M. Jaensch)
- תמונה של פיק כרופא רב-סרן בצבא האוסטרו-הונגרי באתר getty images
- ציור דיוקנו של פיק מאת קלרה אפשטיין, בכתב העת "מנורה" 1926 גיליון 3, עמ' 134 באתר אוניברסיטת גתה בפרנקפורט על נהר מיין
- PDF Sandfly-Pappataci fever in Bosnia and Herzegovina: the new-old disease, Mirsada Hukić, Irma Salimović-Bešić Sandfly-Pappataci, Fever in Bosnia and Herzegovina: The New-Old Disease Bosnian Journal of Basic Medical Sciences 2009, 9 (1), 30-43
- Take Your Pick Burgdorf WH, Hoenig LJ. Take your pick. JAMA Dermatol april 2013;149:767.
- קברו של פיק בבית הקברות המרכזי של וינה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 האתר הגנאלוגי geni
- ^ George W.Beran Viral Zoonoses ב-Handbook of Zoonoses עמ' 232
- ^ מצוטט ב-Lancet 1910
- ^ Mirton Sandler, Roger Pnder Wine - A scientific Exploration, Taylor and Francis 2003 עמ' 52
- ^ Harry W.Paul - Bacchic Medicine - Wine and Alkohol Therapies from Napoleon to the French Paradox, Rodopi Amsterdam, NYC 2001
- ^ Burgdorf, Hoenig 2013
25355445אלויס פיק