אלדפל
 | |
| אלדפל, 2014 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | חרוט געשי |
| גובה | 200 |
| מיקום | היימאיי, איסלנד |
| מספר הר געש | 372010[1] |
| העפלה ראשונה | 1973 |
| קואורדינטות | 63°25′51″N 20°14′56″W / 63.43083°N 20.24889°W |
|
(למפת איסלנד רגילה) | |
אלדפל (Eldfell, באיסלנדית: "הר האש") הוא חרוט געשי הנמצא באי היימאיי, כ-12 קילומטרים מדרום לאיסלנד.
אלדפל מתנשא לגובה של כ-200 מטרים והוא נוצר כתוצאה מהתפרצות געשית במזרח האי היימאיי בשנת 1973. ההתפרצות החלה ללא התרעה מוקדמת ב-23 בינואר 1973, וכל תושבי האי פונו תוך מספר שעות. אפר געשי כיסה את מרבית האי וכ-400 בתים נהרסו. זרם הלבה איים לחסום את הנמל הקטן בצפון האי, אך לאחר מאמצים רבים שכללו הזרמת מי ים באמצעות משאבות על זרם הלבה המתקדם, הצליחו צוותי הכיבוי לקרר את הלבה, לעצור את התקדמותה, ולהציל את הנמל.
ההתפרצות שככה לאחר כחמישה חודשים, בתחילת יולי 1973, וכתוצאה ממנו נוסף לאי שטח של כ-2.5 קמ"ר. לאחר ההתפרצות שוקמו הבתים ומרבית התושבים חזרו לאי.
האי היימאיי
היימאיי הוא אי הנמצא כ-10 קילומטרים מדרום לאיסלנד, והוא חלק מארכיפלג וסטמאנאאיאר. בדומה לאיסלנד, היימאיי ושאר האיים באכיפלג נוצרו על ידי פעילות געשית שמקורה בנקודה החמה של איסלנד ובהימצאותם על הרכס המרכז אטלנטי. עד 1973 היה החרוט הגעשי הלגפל למבנה הבולט ביותר באי. משוער כי הלגפל, המתנשא לגובה של 227 מטרים, נוצר מהתפרצות געשית לפני אלפי שנים.
היימאיי הוא האי הגדול ביותר בארכיפלג וסטמאנאאיאר והאי המיושב היחיד. בהיימאיי גרים כ-4,500 תושבים, מרביתם ביישוב הנקרא וסטמאנאאיאר בצפון האי. תעשיית הדיג מפותחת מאוד באי ומרבית תושביו עוסקים בה. בצפון האי קיים נמל המשמש את תעשיית הדיג.
ההתפרצות ב-1973
תחילת ההתפרצות
בשעה 20:00 ב-21 בינואר 1973 נרשמו באזור היימאיי רעידות אדמה קלות. הרעידות לא הורגשו על ידי תושבי האי, אך נקלטו במכשירים הסייסמיים. במהלך הלילה נרשמו מעל 100 רעידות, רובן מדרום להיימאיי. במהלך יום המחרת לא נרשמו רעידות אדמה אך הן התחדשו בלילה הבא. הרעידה החזקה ביותר הייתה בעוצמה 2.7 לפי סולם ריכטר.
ב-23 בינואר בשעה 1:55 החלה ההתפרצות. סדק געשי נפער במזרח האי, במרחק של כקילומטר ממרכז העיירה וסטמאנאאיאר. תוך זמן קצר הגיע הסדק לאורך של 2 קילומטרים, כשהוא חוצה את מזרח האי מצפון לדרום, וממשיך לתוך הים. מזרקות לבה בגובה של עד 150 מטרים פרצו מתוך הסדק. עד מהרה התרכזה הפעילות במוקד אחד, ובו נוצר חרוט געשי חדש. החרוט החדש, אשר כונה אלדפל (הר האש באיסלנדית), נמצא במרחק של כמה מאות מטרים בלבד מקצה העיירה וקרוב להלגפל, החרוט הגעשי הקודם. בתוך יומיים הגיע החרוט החדש לגובה של 100 מטרים. בהתפרצות נזרק לאוויר טפרה בכמות גדולה, ושכבה עבה של אפר געשי כיסתה את צפון האי. בנוסף, פרצה לבה מן הסדק והחלה לזרום לכיוון צפון-מזרח. בימים הראשונים נפלטו בהתפרצות כ-100 מטר מעוקב של טפרה ולבה לשנייה.
מיד עם תחילת ההתפרצות החלו הרשויות בפינוי תושבי האי. התושבים התאספו בנמל הקטן ופונו בסירות דיג לאיסלנד. תושבים שלא יכלו להתפנות בסירות, בעיקר מבוגרים וחולים, פונו במטוסים דרך שדה התעופה של האי, שנמצא מדרום למוקד ההתפרצות ולא הושפע בשלב זה מהאפר הגעשי. עד שעות הבוקר המוקדמות פונו כל תושבי האי, פרט לכ-150 איש שנותרו באי כדי להמשיך את פעילותם של שירותים חיוניים ולהגן על בתים שאויימו על ידי זרם הלבה.
|
.jpg)
המשך ההתפרצות והפעולות להצלת הנמל
הלבה שזרמה לצפון מזרח הגיעה לים והחלה להרחיב את שטח האי. מספר בתים בעיירה וסטמאנאאיאר הקרובים לאלדפל נהרסו כתוצאה מזרם הלבה והטפרה. מספר ימים לאחר שהחלה ההתפרצות הפכה הרוח למערבית, והיא הגבירה את כמות הטפרה שספג האי וגרמה לנזקים רבים לרכוש. האפר הגעשי שהצטבר הגיע לכמה מטרים, ומספר בתים קרסו תחת משקל הטפרה על הגגות. פצצות געשיות שפגעו בבתים גרמו לשריפות והרסו מספר בתים. מתנדבים החלו לנקות את הטפרה מגגות הבתים וכיסו את החלונות הפונים להר בחתיכות פח, כדי למנוע שריפות נוספות.
בתחילת פברואר קטנה כמות הטפרה, אך זרם הלבה המשיך להתפשט צפונה ומזרחה בכיוון הים, תוך שהוא ממשיך להגדיל את שטח האי. התפרצויות תת-ימיות מצפון לאי פגעו בצינור שסיפק מים מאיסלנד לאי וניתק כבל אספקת חשמל לאי. הלבה בהתפרצות הייתה צמיגית מאוד, ויצרה בלוקים שבורים של בזלת (לבת טרשים, "ʻaʻā lava").
זרם הלבה המשיך להתקדם ואיים לחסום את הכניסה לנמל בצפון האי, עליו התבססה כלכלת האי. בניסיון למנוע את חסימת הנמל הוחלט לקרר את הלבה באמצעות התזת מים עליה, וב-6 בפברואר נעשה ניסיון ראשון לקירור הלבה בצורה זו. בתחילת מרץ נשבר חלק מחרוט אלדפל. החלק הוסע על גבי זרם הלבה לכיוון הנמל, ולאחר פעולות קירור רבות נשבר לשתי חתיכות שנעצרו כ-100 מטר מפתח הנמל.
הפעולות לקירור הלבה נמשכו בחודשים הבאים והם כללו סירות אשר שאבו מי ים והזרימו אותם ישירות על הלבה המתקדמת לכיוון הנמל, וצינורות שהונחו ביבשה כדי לעצור את הלבה המתקרבת לעיירה.
בהדרגה הלך זרם הלבה ופחת. הפעולות לקירור הלבה נמשכו עד תחילת יולי, עם סיום ההתפרצות, ובמהלכם נשאבו כ-7.3 מיליון מטר מעוקב של מי ים. אף שהכניסה לנמל הצטמצמה עקב זרם הלבה, הנמל לא נחסם והמבצע הוכתר בהצלחה.
|
דעיכת הפעילות הגעשית
בהדרגה הלכה ההתפרצות ודעכה. בתחילת פברואר נפלטו כ-60 מטר מעוקב של חומר מדי שנייה (בהשוואה ל-100 מ"ק בימים הראשונים). באמצע מרץ ירדה הכמות ל-10 מטר מעוקב ובאפריל ל-5 מטר מעוקב של חומר.
עד תחילת מאי כוסו כ-300 מבנים בלבה וכ-60 בתים נקברו תחת הטפרה. בסוף מאי זוהתה פעילות געשית תת-ימית כ-4 קילומטרים מצפון מזרח להיימאיי. בתחילת יולי הסתיימה ההתפרצות ולא נראתה עוד לבה חדשה הפורצת מהר הגעש.
בחמשת חודשי ההתפרצות נפלטו כ-0.25 קילומטר מעוקב של חומר (טפרה ולבה), ולאי נוספו כ-2.5 קמ"ר של אדמה חדשה. הבזלת החדשה הייתה בעובי ממוצע של כ-40 מטרים, ולעיתים הגיעה ל-100 מטרים.
|
היימאיי לאחר ההתפרצות
בהדרגה חזרו תושבי היימאיי להתגורר באי. באמצע 1974 חזרו חצי מתושבי האי, ובסוף 1975 הגיע המספר לכ-85 אחוזים. בתים חדשים נבנו במקום אלה שנהרסו בהתפרצות, וכלכלת האי, שהתבססה בעיקר על דיג, שוקמה. הנמל באי, שנותר פתוח, איפשר לחברות הדיג להשתקם במהירות וכבר ב-1974 הן חזרו לפעילות מלאה. באופן פרדוקסלי, זרם הלבה שאיים לחסום את הנמל יצר שטח אדמה חדש אשר אמנם צמצם את הכניסה לנמל אך תפקד כשובר גלים שהגן על הנמל.
שיקום האי התאפשר תודות למס ייעודי שהוטל על תושבי איסלנד, כמו גם סיוע כלכלי ממספר מדינות ובראשן דנמרק.
פנים זרם הלבה התקרר באיטיות ונשאר בטמפרטורה של כמה מאות מעלות למשך שנים. עם סיום ההתפרצות החלו מדענים לבדוק את האפשרות להפיק אנרגיה גאותרמית מחום הלבה. ב-1979 נבנו ארבע תחנות כוח שהעבירו מים בלבה החמה וניצלו את הקיטור שנוצר כדי לייצר אנרגיה. בסך הכל הופקו בשיטה זו עד 40 מגה וואט. המים שהתחממו בתהליך הפקת החשמל הוזרמו לבתים באי שנהנו ממים חמים. חלק מהתושבים ניצלו את חום הלבה כדי לחמם את בתיהם, על ידי העברת צינורות דרך הלבה.
בסיום ההתפרצות הגיע הר הגעש אלדפל לגובה של כ-220 מטרים. כיום גובהו כ-200 מטרים, לאחר שאיבד כ-20 מטרים כתוצאה מסחיפה של הטפרה הרכה.
לקריאה נוספת
- דורון מור, הגולן - ארץ הרי הגעש, אקדמון, 2014, עמ' 69–70.
קישורים חיצוניים
- לידתו של “הר האש” באיי ווסטמן, בבלוג "חבלי ארץ"
Season of Fire 1973: Iceland's Pompeii, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ וסטמאנאאיאר, באתר Global Volcanism Program
32615345אלדפל