אלברכט פנק
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. אלברכט פנק (בגרמנית: Albrecht Penck; 25 בספטמבר 1858 בראודיץ, ליד לייפציג, גרמניה - 7 במרץ 1945 בפראג, צ'כוסלובקיה) היה גאוגרף וגאולוג גרמני שעסק בתחומי מחקר מדעיים: גאומורפולוגיה, גאולוגיה, פליאו-קלימטולוגיה, הידרולוגיה וקרטוגרפיה.
קריירה אקדמית
בשנת 1875 הוא נכנס לאוניברסיטת לייפציג ללמוד מדעי הטבע. בלייפציג למד פנק כימיה, גאולוגיה, מינרלוגיה ובוטניקה. ב־1877 נבחר לעזור בסקר גאולוגי של סקסוניה, ופנק מיפה במיפוי מפורט אזור מדרום-מזרח לייפציג. בשנת 1879, מתוך ניתוח מפורט של רצף של שכבות סלעי משקע קרחוניות, אשר הראו חילופים של חרסיות ושכבות חול, הוא הגיע למסקנה על קיום של לפחות שלוש תקופות קרח עיקריים, משולבות בשתי תקופות בין-קרחוניות שבמהלכם השקיעו נהרות מצבורי סחף רגילים.[1]
בשנה שלאחר מכן עבד פנק עם הגאולוג קרל פון זיטל במינכן, בסמוך למה שהיה בעבר הגבול הצפוני של התקדמות המקסימלית של הקרחונים האלפיניים. מחקריו הבאים של פנק בגאולוגיה הרביעונית היו בעיקר על התקרחנות האלפינית.
תקופת וינה
ב-1882 סיכם פנק את עבודת השדה המקומית שלו בכתב עת גאולוגי אשר במהרה הפך למצוטט מאוד, מה שהפך אותו לראוי להתקבל למחקר והוראה מלאה במסלול האקדמי בגאוגרפיה באוניברסיטת מינכן (1883). שנתיים לאחר מכן נבחר פנק לתפקיד יו"ר מחלקה לגאוגרפיה הפיזית באוניברסיטת וינה, שם שהה קרוב לעשרים שנה.
בווינה פנק פיתח מכון גאוגרפי מצויד היטב והשיג מוניטין בינלאומי. כאשר לא הרצה או כתב, הוא שיתף פעולה עם אדוארד ברוקנר על לימודי שדה מקיפים בעמק אלפיני שבוצעו במטרה להשלים את הכרונולוגיה של התקדמות ונסיגות הקרחונים. התוצאה המיידית הייתה סדרה של מאמרים על ההשפעה של הקרחונים על עיצוב העמקים וצורות הנוף האלפיניים.[2]
בתקופה זו נסע פנק לאנגליה מספר פעמים מ-1883, לפירנאים (1884) ולנורווגיה (1892) כדי לחקור תכונות קרחוניות וסוגים אחרים של מחקרי שדה בגאומורפולוגיה. מסעות אלה הגיעו לשיאם בשני הכרכים שלו שעוסקים בגאומורפולוגיה.[3] לאחר מכן ביקר בקנדה ובארצות הברית ב־1898, בבלקן ובאוסטרליה ב־1900, וארצות הברית ומקסיקו ב־1904.
תקופת ברלין
בשנת 1906 הצליח פנק להחליף את פרדיננד פון ריכטהופן כראש המכון לגאוגרפיה של אוניברסיטת ברלין. ההרצאה הראשונה שלו עסקה בחשיבות היסוד של עבודת השדה במחקרים גאוגרפיים וכמנהל המכון במשך עשרים השנים הבאות הוא הציב דוגמה אישית טובה.
בחורף 1908–1909 ביקרו הוא ומשפחתו בארצות הברית. פנק לימד באוניברסיטת קולומביה והרצה בייל ובאוניברסיטאות אחרות. הם חזרו לגרמניה דרך הוואי, יפן, צפון סין וסיביר. (באותה תוכנית חילופי מלומדים, דייוויס הרצה על היבטים של תורתו בברלין). למשך עוד כמה שנים, עבודתו בברלין הייתה למעשה הרחבה של מחקריו בווינה.[4]
פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה נקודת מפנה במחשבתו של פנק.[5]מלבד מחקרים גאולוגיים של הרביעון, שתמיד עניינו אותו, הוא החל להתעניין יותר בגאוגרפיה ופחות בגאומורפולוגיה. הוא הפנה יותר מאמץ לנושאים חברתיים-פוליטיים. הוא גילה עניין גובר בנושאים אתנוגרפיים, תרבותיים ולאומיים. בשנים 1917–1918 כיהן כרקטור באוניברסיטת ברלין, באותה תקופה עסק במחקר של גבולות, במיוחד באירופה. לדעתו הגבולות הטובים ביותר, התאימו ל״מרחב המחיה״ ("לבנסראום") שחשוב לחיים ולביטחון של מדינה. לגרמניה, כך טען, יש רק מרחב מחיה חלקי, כי למרבה הצער לא הצליחה לשמור על כל אגן המינרלים של אזור לוריין. עכשיו, ב־1917, קיווה פנק כי גרמניה תשמור על כל השטחים שנכבשו עד כה, עד כדי כך שהם ירכשו עוד מושבות שיספקו חומרי גלם חיוניים.[6]
פנק מילא תפקיד חשוב בתחיית הלאומיות הגרמנית לאחר מלחמת העולם הראשונה; הוא היה, אחד התומכים העיקריים ברעיון ״מרחב המחיה״ מהבחינה הטריטואלית ו״הגרמניות והאריות״ מהבחינה האתנית, חברתית ותרבותית. הוא ביצע סקרים ומיפוי אתנוגרפיים, תרבותיים וחברתיים. מחקרים אלה של פנק ואחרים הוכיחו מאוחר יותר כי הם הוליכו לאסון בגין השימוש שלהם על ידי הנאציזם. אך בשנות העשרים הם היו פופולריים מאוד בגרמניה וכיבדו את מורשת עבודתו של פרידריך ראצל. כך זכה פנק להערכה לאומית גדולה. הצלחתו התעממה כאשר בנו המבריק ולטר פנק, מת מסרטן בספטמבר 1923 בגיל 35. הוא פיקח על פרסום מחקריו המדעיים של בנו, כולל ארבעה מאמרים, ו-Die morphologische Analyse (שטוטגרט, 1924) תרומה חשובה לחקר הגאומורפולגיה.[7]
באותו הזמן, העניין של פנק באוקיינוגרפיה הניב תוצאות טובות משלהם. הוא היה אחראי על הרחבת המוזיאון האוקיינוגרפי באוניברסיטת ברלין והיה מעורב במשלחות לחקר דרום האוקיינוס האטלנטי. (1925). בשנת 1926 פרש פנק מתפקיד ראש המחלקה לגאוגרפיה בברלין, והוחלף על ידי תלמידו לשעבר נורברט קרבס. פנק המשיך לחיות בברלין, שם הוא עבד על מחקרים שונים והמשיך להיות בקשר עם המכון הגאוגרפי של האוניברסיטה.
אחרי הפרישה
אחרי פרישתו פנק פרסם עוד כשישים וחמישה מאמרים וספרים. חלקם בכרונולוגיה של הרביעון, בקרטוגרפיה, ובעיות אוכלוסייה. כמו כן המשיך לתרום לנושא ״מרחב המחיה״ הגרמני, כפי שניתח בביקורת שפרסם ב־1934 על האטלס שפרסם קרבס, ״מרחב המחיה הגרמני במרכז אירופה״. המשיך לכתוב על גבולות פוליטיים, על גאוגרפיה רגיונלית וכן פרסם כמה ביוגרפיות של מדענים גרמניים ביניהם ריכטהופן, שאותו החליף בראשות המחלקה בברלין. הפרויקטים האחרונים שלו עסקו במחקר, עם קבוצת תלמידים, על הקשר בין התפוקה הפוטנציאלית הכלכלית של אזור לבין מספר אפשרי של תושבים ליחידת שטח (״כושר נשיאה״). במהלך מלחמת העולם השנייה, ביתו ניזוק מפצצות והוא עבר לפראג.
הערכת מורשתו
מנקודת מבט מדעית, אין ספק שהוא הגיע לשיאו ב-1909 או ב-1910. עבודתו בווינה הייתה מלאה בחידושים מדעיים וכללה את מושגיו למפה בינלאומית בקנה מידה של 1:1,000,000. עבודתו בברלין הייתה בענפים גאוגרפיים פחות מדעיים. למעשה, במשך שלושים השנים האחרונות לחייו הוא היה גאוגרף ודמוגרף אזורי יותר מאשר חוקר מדעי כדור הארץ.
הערכת תרומתו של פאנק למדעי כדור הארץ מסובכת עקב השינויים שעשה בדעותיו. הוא לא היסס לקבל תאוריות חדשות או לחזור על רעיונותיו. התפתחות זו ניתן להדגים בבירור משלושה היבטים של עבודתו. ראשית, בתפיסתו את הגאוגרפיה הרגיונלית - הוא היה חסידו המוקדם של ריכטהופן. באותה העת, פנק הציג חלוקה מרחבית של תופעות שונות על בסיס פיזי מפורט, תוך שימוש במונחים פיזיוגרפיים חדשים.[8] אבל אחרי 1914 השתנו במהירות הרעיונות הרגיונליים שלו לאזורי נוף, תוך שהוא מכניס לניתוח אלמנטים מתחום הגאוגרפיה האנושית-כלכלית-פוליטית. מכאן אפשר להבין את תמיכתו ברעיון של ״מרחב המחיה״ ומשמעותו בפוליטיקה הגרמנית שלאחר מלחמת העולם הראשונה.[9]
שנית, פנק שינה את דעותיו במידה ניכרת על הניתוח של צורות פני הקרקע. בתחילה היה בתיאורים האמפיריים המורכבים שלו רעיונות של התפתחות רציפה בין הצורות השונות כפי שניסח אותם הגאומורפולוג האמריקאי דייוויס.
לאחר 1918, הוא דחה את התאוריה של דייוויס, בעקבות עבודתו עם בנו ולטר פנק. הוא הניח כי קצב ואופי התרוממות של הנוף (עקב כוחות פנימיים בכדור הארץ) הם הגורמים דומיננטיים בניתוח של צורות נוף מסוימות.
שלישית, פנק הסכים בשלב מוקדם למדי עם הרעיון כי שינויים בגבהים היחסיים של היבשה והים נבעו מתנודות עולמיות של פני הים (האוסטטיות) ולא קשורות לתנועות בקרום כדור הארץ. אבל בשנת 1900 שינה פנק את השקפותיו וקיבל את הרעיון כי קיימת תנועה עצמאית של קרום כדור הארץ (ברמה אזורית או מקומית) שגורמת במקביל להעלאת קו החוף או לשקיעתו.
נוסף לכך הערכת תרומתו מסובכת גם על ידי מגוון רחב של נושאים גאוגרפיים בהם הוא דן. הוא פרסם יותר מ-400 ספרים ומאמרים, ורבים מאלה הוצאו בנפרד בצורת ספר.[10]
במחקריו על הרביעון, עבודתו המוקדמת של פנק על המשקעים הצעירים (בקנה מידה גאולוגיים) של השפלה הגרמנית הצפונית ושל עמקי האלפים ומישורי הפיידמונט (רגלי ההר) הגדילו את מספר התקופות הנפרדות של התקרחנות באירופה - לשלוש או ארבע. לפני עבודתו של פנק, הדעה המקובלת הייתה כי היו רק שתי תקופות כאלה ביבשת אירופה. הצעותיו של פנק לכרונולוגיה של הרביעון ותנועת הקרחונים באירופה, היו הראשונות שהתבססו על ראיות גאולוגיות מוצקות.[11]
בעקבות הפרסום של "Die Alpan", הראיות שהציג של לפחות ארבע התקדמויות קרח עיקריות בהרי האלפים היו בלתי מעורערות מבחינה מדעית. הן נקראו "Günz", "Mindel", "Riss" ו-"Würm", כשהשלוש הראשונות היו שמות של יובלים אלפיניים של הדנובה והיובל האחרון של נהר איסר ליד מינכן.[12]
כמו כן תרם תרומה נכבדה להבנת תהליך התפתחות הנופים האלפיניים, על ידי לימוד צורות הנוף שלהם., תוך התפתחות עמקי הנחלים והעמקים הקרחוניים, בהשפעת תקופות הקרח. הוא סיווג צורות מורפולוגיות אלפיניות ויצר אחידות בהבנת התפתחותם, בהקשר להשתנות תנאי האקלים וסוג המשקעים. כמו כן תרם ידע בניתוח מאזני המים והמשקעים של כמה נהרות גדולים במרכז אירופה.
התעניינותו במיפוי תרמה בין השאר להופעת האטלס של מרחב המחיה הגרמני שהוציא קרבס, אבל גם הביאה להחלטות על מיפוי אחיד בין לאומי של העולם בקנה מידה של אחד למיליון, מפעל שהתחיל אותו עוד בברלין, והפיץ את הרעיון בכנסים בינלאומיים בתחילת המאה העשרים. לפי חישוביו זקוקים לכ-900 גיליונות מפות לכיסוי כל העולם, ועד 1931 הופיעו רק כעשרה אחוז מהמפות. אחרי מותו של פנק, ובסיום מלחמת העולם השנייה, חל גידול עצום במיפוי העולם בקנה מידה שהוא הציע.
אלברכט פנק והנאציזם
רק לאחר שני דורות, מסיום מלחמת העולם השנייה, החלו היסטוריונים, גאוגרפים וחוקרי השואה לחקור את השפעתם של אנשי מדע כמו אלברכט פנק, ביצירת האווירה והתפיסה הציבורית והמדעית שהשפיע על המדיניות הנאצית והאידאולוגיה שלהם.
אמנם אלברט פנק היה חוקר מדעי כדור הארץ חשוב, ומורשתו תרמה רבות להבנת נופה של אירופה בתקופת הרביעון, אבל עם זאת דעותיו ופועלו המדעי והפסדו-מדעי תרמו ייצוגים ורעיונות שחיזקו את התפיסה הנאצית וסיפקו להם חומרי תעמולה, לחינוך ולקביעת מדיניות.[13]
הוא תרם לאחר מלחמת-העולם הראשונה להתפתחותה של מפת ״מרחב המחיה״ האידיאלי הגרמני, בכך שדבק בקיומם של אלמנטים נופיים פיזיים, ותרבותיים-אנושיים שמציינים מרחב זה, ושגרמניה צריכה להחזיר אותם לרשותה. המרחב הגאוגרפי הפך לנוף של מפגשים תרבותיים והיסטוריים שמתאימים להכשיר את השאיפות הגרמניות לרצף טריטוריאלי מבלגיה במערב ועד לתוך מזרח אירופה. התפיסות האלה היו משמעותיות עבור הכובשים הגרמנים בניסיונותיהם להפריד בין האוכלוסייה המקומית בפולין שסופחה במהלך מלחמת העולם השנייה. בהתבסס על דברי היטלר, שהכריז, באופן חד משמעי, כי מטרת גרמניה איננה לספח את הפולנים, אלא להחליפם באוכלוסייה גרמנית אותנטית, דברים שייצג אותם במיפוי והמחקר האתניים אלברכט פנק.
מוסיף לדברים אלה, הגאוגרף ההיסטורי פרופ׳ ארנון גולן וכתב: טרם פרוץ המלחמה שרטט אלברכט פנק, את מפת תפרושת היישובים של הגרמנים במזרח אירופה באופן שהבליט את הדומיננטיות הגרמנית באזורים אלה. מפות אחרות שערך הדגישו את חיוניותם לכלכלה הגרמנית של אזורים שנלקחו מגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה.[14]
עבודתו של פנק בתחום המיפוי האתנוגרפי, שיחק תפקיד מרכזי בהבניית הרעיון של Lebensraum בציבור ובמנהיגות הנאציים. במקום להדגיש את החלוקה בין הגישות של הגאופוליטיקה הגרמני לביו-פוליטיקה (טוהר הגזע) הנאצית, יש שטוענים שהרייך השלישי עיצב את רעיון ״מרחב המחיה״ על ידי מיזוג משמעותו הכפולה - כ״מרחב״ וכ״חיים״ שהוא חיוני והכרחי לאומה הגרמנית. חשיבות השוויון בין שני המושגים האלה, הביאו מחד ליישומיות של הפונקציונליזם הגרמני במימושן ומאידך להחדרת הדימוי של האומה הגרמנית שנתפסה כאורגניזם חי שזקוק לשטח קיום ומחייה. יש בכך התקרבות לתמונת הדימויים של הנאצים על הגרמנים כמאגר גיאו-ביו-פוליטי אמיתי, שבו החיים ומרחב אינם תואמים את הפער המציאותי - שאותו צריך לצמצם. אלברכט פנק שהאמין ותמך בתפיסות אלה, ניצל את יכולותיו המדעיות והציג אותן במפות, וכן את יוקרתו הציבורית והפוליטית להפצת הרעיון והשרשתו בתוך המערך הפוליטי והצבאי של גרמניה הנאצית.[15]
הנצחה
כף פנק בארץ קייזר וילהלם השני שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של אלברכט פנק[16].
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Karl A. H. 2001, Penck, Friedrich Karl Albrecht. In: Neue Deutsche Biographie (NDB). Band 20, Duncker & Humblot, Berlin,
- ^ התוצאה של מחקרים חשובים אלה פרסם אלברכט פנק בשלושת הכרכים: Penck, A., & E. Brückner: Die Alpen im Eiszeitalter. 3 Bände. Leipzig 1909
- ^ Penck A., Morphologie der Erdoberfläche. 2 Bände. Stuttgart 1894.
- ^ Nicolas Ginsburger, ""La guerre, la plus terribles des érosions". Cultures de guerre et géographes universitaires. France, Allemagne, Etats-Unis (1914-1921)" [archive], thèse de doctorat d'histoire contemporaine, Université de Paris-Ouest-Nanterre-La Défense, 2010, 1682 p.
- ^ Ginsburger N., : ""La guerre, la plus terribles des érosions". Cultures de guerre et géographes universitaires. France, Allemagne, Etats-Unis (1914-1921)" [archive], unpublished PhD, Université de Paris-Ouest-Nanterre-La Défense, 2010, 1682 p.
- ^ Henniges N., Die Spur des Eises: eine praxeologische Studie über die wissenschaftlichen Anfänge des Geologen und Geographen Albrecht Penck (1858-1945). (=Beiträge zur regionalen Geographie. Band 69), Leibniz-Institut f. Länderkunde, Leipzig 2017,
- ^ Richard J. Chorley, R., 1973 Robert P. Beckinsale & Antony J. Dunn: The History of the Study of Landforms or the Development of Geomorphology, Vol. 2., The Life and Work of William Morris Davis, London.
- ^ Penck, A., 1889, Das Deutsche Reich, das Königreich der Niederlande, das Königreich Belgien, das Großherzogtum Luxemburg (in Richthofens Länderkunde v. Europa).
- ^ Schultz H.D: „Ein wachsendes Volk braucht Raum.“ Albrecht Penck als politischer Geograph. In: Bernhard Nitz, Hans-Dietrich Schultz, Marlies Schulz (Hrsg.): 1810–2010: 200 Jahre Geographie in Berlin (=Berliner Geographische Arbeiten. Band 115). Berlin 2010, S. 91–135. [2., verbesserte und erweiterte Auflage. 2011, S. 99–153.]
- ^ Chorley, R. J. (1963), "Diastrophic Background to Twentieth-Century Geomorphological Thought", Geological Society of America Bulletin, 74 (8): 953–970
- ^ Bremer, H.,1983 Albrecht Penck (1858–1945) and Walther Penck (1888–1923), two German Geomorphologists. In: Zeitschrift für Geomorphologie, Vol. 27, pp. 129-138.
- ^ Henniges, N., "Naturgesetze der Kultur“: Die Wiener Geographen und die Ursprünge der „Volks- und Kulturbodentheorie“. In: ACME: An International E-Journal for Critical Geographies, Vol. 14, 4, 2015, pp. 1309–1351.
- ^ Wolf, G., The East as Historical Imagination and the Germanization Policies of the Third Reich in Giaccaria, P. and Claudio Minca, C., 2016, Hitler's Geographies: The Spatialities of the Third Reich, Chicago University Press, ch. 4
- ^ גולן, א., 1997, תאוריית המקומות המרכזיים והגאוגרפיה הישראלית: מרחב, שואה, מודרניזם, ושתיקה, אופקים בגאוגרפיה, חוברת 46–47, עמ׳ 39–52
- ^ iaccaria, P. and Claudio Minca, C., 2016, Life in space, space in life: Nazi topographies, geographical imaginations, and Lebensraum, Journal of Culture and History, Volume 22, pp.151-171
- ^ כף פנק, באתר הסקר הגאולוגי של ארצות הברית
29931630אלברכט פנק