אלברט גמקר
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אלברט קונרד גמקר (בגרמנית: Albert Konrad Gemmeker, 27 בספטמבר 1907, דיסלדורף - 1982) היה קצין אס-אס ומפקד מחנה הריכוז וסטרבורק בהולנד בתקופת השואה.
ביוגרפיה
גמקר עזב את בית הספר בגיל 14 ועבד מספר שנים, בין היתר בעסקי הביטוח. לאחר מכן הגיש מועמדותו למשרת שוטר ובשנת 1927 הגיש בקשה להתקבל למסלול קצונה במשטרה. הוא סיים את לימודיו בבון ועבר לדיסבורג, שם עבד משנת 1933 כשוטר במשטרה המקומית.
ב-1 במאי 1937 הצטרף גמקר למפלגה הנאצית וב-1 בנובמבר 1940 - לאס אס.
תפקידו בשואת יהדות הולנד
ב-25 באוגוסט 1940, כ-3 חודשים לאחר כיבוש הולנד בידי גרמניה, הוצב גמקר בהאג. שם היה מפקד אס אס בכיר, בתפקיד Befehlshaber der Sicherheitspolizei und des SD (גר'). לאחר מכן שרת במספר תפקידי פיקוד ומנהל בהולנד. מאוקטובר 1942 עד אפריל 1945 היה מפקד מחנה וסטרבורק - הגרמני השלישי, והאחרון, שפיקד על מחנה זה. בתקופת פיקודו ותוך שיתוף פעולה עם משטרת הביטחון שולחו למחנות ההשמדה כ-80,000 מיהודי הולנד, במשלוחים שבועיים של כאלף איש במשלוח.
באופיו היה גמקר רגוע ובלתי ניתן לשיחוד, בניגוד לקודמו, יוזף הוגו דישנר (Josef Hugo Dischner), שהיה אלכוהוליסט ומושחת. גמקר קידם פעילות תרבות ופנאי במחנה וציווה על הצלם היהודי רודולף ברסלאואר (Rudolf Breslauer) (אנ') לצלם יום יום את המחנה כדי לתעד פעילויות אלה, ואת העיתנאי היהודי היינץ טוטמן (Heinz Todtmann) (גר') לתעד אותן בצורת תסריט. התסריט נשא פרי בצורת סרט בן 85 דקות שתעד את המחנה, בעיקר את השילוחים לאושוויץ. האסירה אתי הילסום כתבה על גמקר שהיה ספורטיבי, בלתי מתבלט, קורקטי ובעל חיצוניות של "אנגלי השותה ויסקי". הילסום שולחה לאושוויץ ונרצחה בטרנספורט שיצא תחת הוראותיו של גמקר.
ב-11 באפריל העביר גמקר את מחנה וסטרבורק לפיקודו של היהודי קורט שלזינגר (Kurt Schlesinger) (גר') לפני שהמחנה שוחרר בידי בעלות הברית. גמקר עבר לאמסטרדם, שם שרת בתפקיד מנהלתי.
לאחר המלחמה
במאי 1945, לאחר יום הניצחון באירופה, נעצר גמקר. בשנת 1949 נשפט בפני בית דין מיוחד בליוורדן לעשר שנות מאסר. הוא טען שלא ידע מה צפוי למגורשים במחנות במזרח אירופה, אליהם שולחו. אופיו הרגוע ואופן טיפולו באסירים סייעו לו במשפט והביאו להקלה בעונשו.
לאחר שחרורו המוקדם ב-1951 עבר לדיסלדורף, שם היה סוחר.
קישורים חיצוניים
