אי-נראות
אי-נראות היא המצב בו נמצא גוף שלא ניתן לראותו, או שמתבוננים מסוימים לא יכולים לראותו. לרוב משמש המונח בספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני, כאשר גופים מסוימים הופכים בלתי נראים באמצעות קסם או אמצעי טכנולוגיה. עם זאת, מושג זה קיים גם בפיזיקה, בפסיכולוגיה של התפיסה ובפסיכולוגיה של האישיות.
הצורה הטבעית ביותר של אי-נראות (בדיונית ומציאותית) היא בחפצים שלא מחזירים או בולעים אור, כלומר - מאפשרים לו לעבור דרכם. בטבע, מוכר המצב הזה כשקיפות, ומאפיין חומרים טבעיים שונים, אך החומרים השקופים המוכרים אינם שקופים במאת האחוזים.
הנראות תלויה גם בעיניו של המתבונן ובחפצים בהם נעשה שימוש. לכן עצמים מסוימים עשויים להיות בלתי נראים בעיניהם של חיות או בני אדם מסוימים, אך לא בעיני אחרים. לעיתים מתייחסים אל תכונת האי-נראות כאל מעין צורה מתקדמת של הסוואה, משום שגם בה העצם כנטמע חזותית בשטח.
טכנולוגיה
ניתן להיעזר בטכנולוגיה על מנת להפוך עצמים ממשיים לבלתי נראים:
- באמצעות הצגת תמונות בזמן אמת על גבי מסך נלבש, אפשר ליצור אפקט הדומה לאי-נראות. סוג זה של היעלמות ידוע כהסוואה אקטיבית.
- טכנולוגיית החמקנות מטרתה הפיכת עצמים לבלתי נראים מול מכ"ם, אך כל הטכנולוגיות שנחשפו רשמית עד היום יכולות רק להקטין או לטשטש את קליטת העצם.
- במספר סיפורי מדע בדיוני מופיעה מערכת היפותטית שמשמשת להפיכת עצמים לבלתי נראים. ב-19 באוקטובר 2006 קבוצה של מדענים מארצות הברית ובריטניה הכריזה על ניסיון יצירת מערכת כזו במציאות, אך הטכנולוגיה עדיין בפיתוח.
אי-נראות ביצירות בדיוניות
ביצירות בדיוניות, נעשה לעיתים שימוש בקסם על מנת להפוך דמויות וחפצים לבלתי נראים. למשל:
- באמצעות לבישת או ענידת חפצים קסומים: טבעות, גלימות, קמעות וכדומה.
- בעקבות שתיית שיקוי, מה שמבטיח לרוב אי-נראות זמנית בלבד.
- לאחר הטלת לחש או כישוף.
- מספר יצורים מיתיים מסוגלים להפוך בלתי נראים ונראים לפי רצונם או שהם מתכווצים עד שעין האדם לא מסוגלת להבחין בהם.
בחלק מהיצירות אי-נראות קסומה תלויה בהשפעה פסיכולוגית: הדמות נראית בצורה נורמלית לכל מי שמבחין בה, אבל הקסם מסיח את דעתם של כל הצופים הפוטנציאליים. צורה כזו של היעלמות נפגמת לפעמים בהשפעת מראות או חפצים משקפים אחרים.
בעיה מסוימת עולה בחלק מהמקרים של אי-נראות - האם בגדי הדמות הבלתי נראית וחפציה נראים גם בעיני האחרים? ברוב המקרים, גם החפצים והביגוד נעלמים כאשר הדמות נעלמת, אבל יש דוגמאות בהן הם נשארים, ואז יש צורך להסירם כדי לקבל את אפקט ההיעלמות המלא.
אמונה
בעבר, האדם ייחס אי-נראות לעצמים מיתיים, דתיים ועל טבעיים, כדי להסביר את העובדה שלא ניתן לראות אותם. בימי הביניים, למשל, זרעי השרכאים נחשבו בלתי נראים משום שלצמחים מהמחלקה הזו אין זרע - ואפילו רווחה האמונה שבכוחם להעניק אי-נראות. באסטרונומיה של אותה תקופה, השמש, הירח והכוכבים הוחזקו בספירה בלתי נראית, והיו יצורים שנחשבו לבלתי נראים או לבעלי יכולת להפוך בלתי נראים.
גם כיום, מספר רב של ישויות ותופעות שקיומן מוטל בספק (רוחות רפאים, שדים, צ'י ועוד) מתוארים כבלתי נראים. כך גם בדתות האחרות - אלילים ומלאכים נחשבים בלתי נראים, לפחות בחלק מהזמן. אליל יווני בשם האדס למשל, מחזיק ברשותו קסדה מכושפת שהופכת את חובשיה לבלתי נראים.
ראיה בזמן אי-נראות
לפי חוקי הפיזיקה, אדם בלתי נראה לגמרי יהפוך בהכרח לעיוור, בלי כל קשר לדרך בה השיג את התכונה. על מנת לראות, הרשתית מוכרחה לקלוט אור. כל עוד האדם בלתי נראה, הוא לא קולט או משקף אור.
לחלופין, הרבה מאוד יצירות מציגות את האי-נראות כתוצר של קסם. משום שקסם ועל טבעיות שוברים תדיר את חוקי הפיזיקה, ניתן לתאר בהן מצב בו האדם יוכל לראות את סביבתו בעודו בלתי נראה. אי-נראות מופיעה בהרבה יצירות של מדע בדיוני ופנטזיה, שאליהן יש לגשת עם מידה רבה של השעיית הספק בכל מקרה.
בקולנוע
הפיכתם של עצמים בלתי נראים לנראים ולהפך, וכן אינטראקציה בין עצמים בלתי נראים והעולם הנראה דורשת התערבות של אפקטים מיוחדים, במיוחד במקרים בהם אנשים בלתי נראים לבושים בבגדים נראים. בסדרות וסרטים ישנים נעשה שימוש בבובות וחבלים על מנת להמחיש את נוכחותה של דמות בלתי נראית, יחד עם סצינות מסוימות בהן חוברו שתי תמונות כדי למחוק פרטים מסוימים. מאוחר יותר, עם כניסת ה-CGI והשימוש במסכים ירוקים, נוצר מבחר רחב יותר של אפקטים.
יצירות המשלבות אי-נראות
להלן דוגמאות מהספרות ומהקולנוע ליצירות בהן משולב יסוד האי-נראות:
ספרות
- ספרי שר הטבעות, ג'. ר. ר. טולקין
- האיש הבלתי נראה, ה.ג'. ולס
- הבלש הבלתי נראה, ג'סטין ריצ'רדס
- ספרי הארי פוטר, ג'יי קיי רולינג
- דנידין הרואה ואינו נראה, שרגא גפני
בפסיכולוגיה של האישיות
בפסיכולוגיה של האישיות, המושג אי-נראות מתאר חוויה שבה הצורך של אדם בנראות אינו מתמלא. מספר תאורטיקנים בפסיכולוגיה של האישיות (כגון היינץ קוהוט, דונלד ויניקוט וג'ון בולבי) טענו שלאדם, בעיקר בשלבי חייו הראשונים, יש צורך בחוויה של נראות, בה הוא חווה את עצמו - גופנית ונפשית - בתור נראה על ידי סביבתו, בעיקר הדמויות המטפלות בו, מה שמאפשר או עוזר לו להאמין שהוא קיים ושהוא ישות עצמאית, ולגבש את זהותו מתוך האופן בו סביבתו רואה אותו (השתקפויות). אם סביבתו (ובעיקר הוריו) מתעלמת מנוכחותו הפיזית או מעולמו הפנימי (מחשבותיו, רגשותיו, צרכיו) או מזניחה אותם, הילד מפתח חסך בנראות, וחווה את עצמו כבלתי נראה או בלתי קיים, חוויה רוויית-חרדה, הפוגעת בהתפתחותו הנפשית ומשפיעה על תפקודו ועל אישיותו הבוגרת. פסיכותרפיסטים שמטפלים בגישות של תאורטיקנים אלה או דומות להן, מנסים מחד לספק למטופל חוויות של נראות, ומאידך להפחית את התלות שלו בחוויות כאלה, על ידי פיתוח יכולתו לראות ולתקף את עצמו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
