איתן איילון (אוצר)
 | |
| ד"ר איילון בעת עבודת מחקר על אוסף אביצור, מרכז "אדם ועמלו" במוזיאון ארץ ישראל |
איתן איילון (נולד ב-4 ביולי 1950) הוא אוצר, ארכאולוג, אתנוגרף ומוזיאולוג ישראלי, מומחה לתרבות החומרית של ארץ-ישראל ואתנו-ארכאולוגיה. במשך כארבעה עשורים שימש אוצר מרכז "אדם ועמלו" במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.
ביוגרפיה
איילון נולד בקיבוץ גלעד וגדל בכפר-סבא. השלים תואר ראשון בארכאולוגיה מקראית ופרהיסטוריה ותואר שני בארכאולוגיה מקראית עם השלמות בארכאולוגיה קלאסית, שניהם באוניברסיטת תל אביב. את עבודת הגמר "מכלול כלי החרס מתקופת הברזל ב' מחורבת תימן (כונתילת עג'רוד)", בהנחייתו של זאב משל, הגיש בשנת 1985. בשנת 2003 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן על עבודתו "מכלול כלי העצם והשנהב של קיסריה מהמאות א'-י"ג לספירה", בהנחייתו של שמעון דר[1].
קריירה
בשנת 1978 יזם את הקמת מוזיאון כפר סבא, אותו ניהל בין השנים 1980–1982[2]. באותן שנים עבד כמפקח באגף העתיקות והמוזיאונים. בין 1983–2017 ניהל את מרכז "אדם ועמלו" במוזיאון ארץ ישראל.
איילון לקח חלק במעל לשמונים מפעלי חפירות וסקרים ארכאולוגיים בארץ ובחו"ל[3]. כמו כן היה שותף בחקר מערכות חקלאיות ותעשייתיות היסטוריות, בתי בד, טחנות קמח, גיתות ומתקני ייצור שונים. בנוסף שימש מרצה בנושאי ארכאולוגיה ותרבות חומרית באוניברסיטת בר-אילן, מכללת בית ברל ומכון אבשלום, והעביר הרצאות וימי סיור רבים לקהל הרחב בנושאים אלה. במשך שנתיים היה חבר בוועד המנהל של החברה להגנת הטבע. חבר במועצה הבין-לאומית למוזיאונים.
תערוכות
איילון אצר תערוכות רבות, קבועות ומתחלפות, שחלקן לוו בקטלוגים, בהן:
- 1980 – המוזיאון הארכאולוגי בכפר סבא (תצוגת קבע).
- 1984 – תצוגת הקבע, הביתן המורחב, מרכז "אדם ועמלו", מוזיאון ארץ-ישראל.
- 1984 – בית הבד המשוחזר, מוזיאון ארץ-ישראל.
- 1987 – התמר – עץ החיים, מוזיאון ארץ-ישראל[4].
- 1990 – ניבים יוצאים מהכלים, מוזיאון ארץ-ישראל[5].
- 1992 – ציידים בחולות, מוזיאון ארץ-ישראל.
- 1993 – טחנת הקמח המשוחזרת, מוזיאון ארץ-ישראל.
- 1999 – כפר אחד ארבע דתות, המוזיאון הארכאולוגי בכפר סבא (בשיתוף ירדנה ויזנברג).
- 1999 – עצם העניין: ממצאים קדומים מעצמות בעלי חיים, מוזיאון ארץ-ישראל[6].
- 2002 – רעפי מרסיי וחיקוייהם, מוזיאון ארץ-ישראל.
- 2003 – צמחים בשביל האדם, מוזיאון ארץ-ישראל[7].
- 2006 – שדות אסורים: הפרג והאופיום מימי קדם ועד ימינו, מוזיאון ארץ-ישראל[8].
- 2007 – תכשיטי הגבר, מוזיאון ארץ-ישראל.
- 2008–2009 – חידוש תצוגת הקבע במרכז "אדם ועמלו", מוזיאון ארץ-ישראל.
- 2011 – תמונות מארץ התנ"ך, מוזיאון ארץ-ישראל[9].
- 2020 – תצוגת "כך היינו", בראש פינה (אוצר שותף).
פרסומים
איילון פרסם מאמרים מדעיים וספרים בנושאי ארכאולוגיה, מוזיאולוגיה ואתנוגרפיה[10]. בין פרסומיו הבולטים (חלקם בשיתוף אחרים):
- History and Technology of Olive Oil in the Holy Land (1994)
- The Assemblage of Bone and Ivory Artifacts from Caesarea Maritima (2005)
- Oil and Wine Presses in Israel from the Hellenistic, Roman and Byzantine Periods (2009)
- Yotvata, The Ze'ev Meshel Excavations (1974–1980): The Iron I "Fortress" and The Early Islamic Settlement
חיים אישיים
איילון נשוי לרבקה איילון (משוררת וחוקרת ספרות), אב לשלושה ילדים וסב לשבעה נכדים. מתגורר בכפר-סבא.
קישורים חיצוניים
- איתן איילון, באתר ResearchGate
- איתן איילון, באתר Academia.edu
הערות שוליים
- ↑ הספרייה הלאומית, איתן איילון באתר הספרייה הלאומית, 15/1/2025
- ↑ אודות מוזיאון כפר סבא
- ↑ מחקרים ופרסומים באתר Academia.edu
- ↑ קטלוג התערוכה באתר הספרייה הלאומית.
- ↑ קטלוג התערוכה באתר הספרייה הלאומית.
- ↑ קטלוג התערוכה באתר הספרייה הלאומית.
- ↑ קטלוג התערוכה באתר הספרייה הלאומית.
- ↑ קטלוג התערוכה באתר הספרייה הלאומית.
- ↑ קטלוג התערוכה באתר הספרייה הלאומית.
- ↑ רשימת פרסומים, 20.8.09, אתר המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן
איתן איילון (אוצר)40630157Q85338491