איש הזאבים

סרגיי קונסטנטינוביץ' פנקייב (ברוסית: Сергей Константинович Панкеев ‏; 24 בדצמבר 1886 - 7 במאי 1979) היה אריסטוקרט רוסי הידוע בעיקר כמטופלו המפורסם של זיגמונד פרויד, ואשר נודע בכינוי "איש הזאבים" (בגרמנית: Der Wolfsmann).

חייו

פנקייב נולד באודסה ב-1886 למשפחה אריסטוקרטית שמקורה בסנקט פטרבורג. המשפחה התגוררה בשתי נחלות ופנקייב ואחותו אנה גודלו על ידי אומנות. בשלב מסוים לקה אביו בדיכאון ואימו סבלה מבעיות בטן שטבען אינו ידוע. פנקייב העיד שהיה ילד רגוע וממושמע, מלבד התקפי זעם ומעשי קונדס בתקופות מסוימות של ילדותו.

בגיל 18 חלה פנקייב בזיבה, אשר מתסמיניה סבל לשארית חייו. בתקופת חייו באודסה טופלו פנקייב ומשפחתו על ידי הפסיכיאטר משה וולף. בעת מהפכת 1905, נמלט פנקייב מרוסיה והחל ללמוד באוניברסיטה בברלין, שם טופל על ידי הפסיכואנליטיקאי ד"ר ציהן. ב-1906 התאבדה אחותו אנה על קברו של המשורר לרמונטוב, אירוע אשר השפיע עליו רק שנים ארוכות לאחר מכן. ב-1907 התאבד גם אביו, ופנקייב החל להראות סימני דיכאון. הוא עקר למינכן, וביקר שם בבתי חולים פסיכיאטריים יוקרתיים, ובין השאר טופל על ידי הפסיכיאטר אמיל קרפלין. מדי קיץ נסע פנקייב לביקור ברוסיה.

בפברואר 1910 החל פנקייב את הטיפול הפסיכואנליטי אצל זיגמונד פרויד בווינה. טיפול זה נמשך כארבע שנים, במשך שישה ימים בשבוע, ובו ניסה פרויד לטפל במה שקרא לו "נוירוזת הילדות" של פנקייב, אשר כללה בין השאר התמכרות לחוקנים ולמשלשלים. הטיפול הסתיים ב-14 ביולי 1914.

לאחר הטיפול עם פרויד טופל פנקייב על ידי תלמידתו של פרויד, רות מק-ברונסוויק, וכן על ידי פסיכואנליטיקאים נוספים. ב נובמבר 1919 איבד פנקייב, שהיה אמיד, את כל הונו, ולא יכול היה לשוב עוד לאודסה. הוא חזר לטיפול אצל פרויד, אשר זנח מטופלת ותלמידה, לימים ממשיכתו של פרויד, הלנה דויטש, על מנת להתפנות אליו. פרויד אף סייע לו כלכלית, ולאחר סיום הטיפול קיימו פנקייב ופרויד קשרי התכתבות. לאחר הטיפול, למרות הצהרתו של פרויד כי פנקייב החלים, לקה פנקייב בדלוזיות פסיכוטיות. הוא נצפה מהלך ברחוב ובידו מראה שהביט בה, וטען שרופא קדח חור באפו, וחי כל ימיו כאדם תלותי וחסר אונים.

לאחר מותו של פרויד ב-1939, המשיך ארכיון פרויד בניו יורק לסייע כלכלית לפנקייב, שהתגורר אותה עת באוסטריה.

פנקייב נפטר בבית חולים פסיכיאטרי בווינה ב-1979, בגיל תשעים ושתיים.

פנקייב ו"איש הזאבים"

הציור "After P.M."‏ (1989) מאת מיכל נאמן שבמרכזו הדימוי של "עץ הזאבים".

בשנת 1918 פרסם פרויד את החיבור "איש הזאבים: מתולדותיה של נוירוזת ילדות", שם תיאר את הטיפול בפנקייב וכן כתב מסקנות כלליות על ההפרעה אשר איבחן בו. היה זה תיאור המקרה החמישי והאחרון שפרסם פרויד בחייו, וכמו באחרים בחר בכינוי עבור המטופל על מנת לשמור על פרטיותו. פנקייב דבק בכינוי "איש הזאבים" אשר ניתן לו על ידי פרויד, ואף נהג להציג את עצמו בשם זה. השם מתייחס לחלום אשר חלם פנקייב בילדותו, ואשר נותח במהלך הטיפול ובתיאור המקרה. בחלום פנקייב הילד מתעורר לפתע בלילה. החלון שמול מיטתו נפתח בפתאומיות והוא מגלה שישה או שבעה זאבים לבנים, כך על פי תיאור המקרה. הזאבים יושבים על ענפי עץ אגוז ומתבוננים בו ללא תזוזה.

פנקייב ומסקנות מהטיפול בו הוזכרו בשישה חיבורים של פרויד, שנכתבו בין 1913 ל-1937, חלקם במהלך הטיפול בפנקייב, ביניהם "חומרים של אגדות בחלומות" ב-1913, "עכבה, סימפטום וחרדה" (1926), "היזכרות, חזרה ועיבוד", שנכתב סמוך לכתיבת תיאור המקרה, ו"אנליזה סופית ואינסופית" ב-1937.

ב-1926 הציע תלמידו של פרויד, אוטו ראנק, פרשנות אלטרנטיבית לחלום של פנקייב, בו הוא טען כי החלום הוא ביטוי לטראומת הלידה. הפרשנות של ראנק גרמה למחלוקת מתודולוגית בינו לבין פרויד. כמו כן הוסיפו פסיכואנליטיקאים אחרים לנתח את תיאור המקרה ולפרש את דבריו של פנקייב בכיוונים שונים. לימים פרסם פנקייב עצמו אוטוביוגרפיה.

לקריאה נוספת

• איש הזאבים - מתולדותיה של נוירוזת ילדות, זיגמונד פרויד, מגרמנית: ערן רולניק, הוצאת קוגיטו, הספרייה לפסיכותרפיה, 2003.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איש הזאבים בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36358280איש הזאבים