אירוסקפטיות
אירוסקפטיות היא גישה אירופאית המתנגדת לעירוב של האיחוד האירופאי בעניינים השוטפים של מדינות האיחוד וכן לאינטגרציה כלל אירופאית בין המדינות. אחת הסיבות להתנגדות זו היא חשש, שהאינטגרציה תיצור מצב של החלשות מדינת הלאום. סיבות נוספות שמציינים המצדדים בגישה זו, הן הכנסת בירוקרטיה יתר על המידה לחברות האיחוד וכן העובדה שהאיחוד האירופאי לא דמוקרטי. השקפה זו קיימת בכל הספקטרום הפוליטי אך ניתן למוצאה יותר במפלגות ימין. מבחינה סטטיסטית, על-פי סקרים, התמיכה הנמוכה ביותר באיחוד מגיעה מבריטניה, הונגריה ולטביה; בעקבות תמיכה נמוכה זו, הייתה בריטניה המדינה הראשונה באיחוד אשר החליטה לעזוב אותו בעקבות משאל עם.
מקובל להבחין בין הגישה האירוסקפטית הרכה אשר לא מתנגדת לאיחוד האירופי עצמו אלא למדיניות מסוימת של האיחוד, לעיתים קרובות מדובר על התנגדות למגמות פדרלסטיות של האיחוד המחזקות את סמכות הגופים המרכזיים של האיחוד על חשבון עצמאות המדינות החברות ותמיכה בצמצום הרגולציה של האיחוד האירופי, לבין הגישה האירוסקפטית הקשה אשר תומכת בפירוקו המוחלט של האיחוד או בפרישה של מדינה מסוימת מהאיחוד.
קשיים כלכליים
סיבה, שקיימת הסכמה רחבה לגביה, ושמחזקת ומרחיבה את שורות האירוסקפטיים, היא כישלון הכלכלה האירופית. מחד, המדינות העניות בגוש האירו נדרשות למדיניות צנע קיצונית. מאידך, המדינות העשירות נדרשות לשלם עשרות מיליארדים לטובת חילוץ המדינות העניות ומניעת קריסת הכלכלה שלהן.
סיבה כלכלית (וחברתית) נוספת היא מגמות ההגירה בתוך היבשת ותוצאותיה. האיחוד הסיר כל מחסום על תנועה בין המדינות העשירות לעניות, ובכך איפשר הגירה מאסיבית של מהגרי-עבודה למדינות העשירות. זה כשלעצמו אינו מהווה בעיה, אבל בצירוף עם אחוזי האבטלה הגבוהים במדינות העשירות, יצרה התופעה תחושת מרירות כלפי המהגרים ש"גונבים את מקומות העבודה שלנו", וכלפי האיחוד האירופי ומדיניותו.
הכלכלנים מעלים תאוריות שונות לסיבות למצב, אך אין ספק לגבי השורה התחתונה: לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה נכנסה היבשת כולה למיתון, שנחשב לעמוק, ואחוזי האבטלה יחסית גבוהים: 25% אחוזי אבטלת צעירים בממוצע על פני היבשת, ו-50% במדינות העניות דוגמת יוון וספרד.
בעוד אזרחי האיחוד נאנקים תחת עול המיתון, הביורוקרטים שמנהלים אותו נחזים כמנותקים מהעם, ומאידך שכרם האישי, ממשיך לעלות. לא מדובר על זוטות: תקציב האיחוד גדול מתקציבן של חלק מהמדינות החברות בו, פינלנד, יוון ופורטוגל. בחלק מהמקרים הבזבזנות גלויה לעין, כמו ההוצאה השנתית של 200 מיליון יורו שמקיימת שתי מערכות משרדים שרק אחת מהן נמצאת בשימוש.
ראו גם
קישורים חיצוניים
