מהגר עבודה
מהגר עבודה או עובד זר הוא אדם העובר למדינה אחרת, שבה אין לו מעמד של אזרח או תושב קבע, כדי למצוא פרנסה. לעיתים מדובר בהגירה שסופה התאזרחות במדינה המארחת, ולעיתים זו הגירה לזמן קצוב, לשם שיפור מצבו הכלכלי של העובד.
בגלגולה הקדם-תעשייתי התקיימה תופעת הגירת העבודה מאז ומעולם בקנה מידה מקומי ועל פי מחזורי הכלכלה כחלק מהגירת פנים, הקיימת גם היום. התופעה הפכה משמעותית בקנה מידה בינלאומי רק עם הופעתה של טכנולוגיה שאפשרה מעבר מהיר, יחסית, וזול בין מדינות. כך, למשל, עם הופעת מנוע הקיטור וירידת מחירי כרטיסי ההפלגה הטרנס אטלנטית, יצאו פועלים חקלאיים מדרום אירופה, במיוחד מאיטליה וספרד, לעבודה עונתית בת מספר חודשים בברזיל וארגנטינה.
כיום, מרבית המדינות במערב מספקות אשרות שהיה חוקיות וזמניות למספר מוגבל של מהגרי עבודה בהתאם לצרכיהן, על מנת למלא מחסור בכוח עבודה במגזרי תעסוקה אשר אינם אטרקטיביים עבור אזרחיה המקומיים, בעיקר בשל השכר הנמוך אך גם בשל רתיעה תרבותית מעבודות מסוימות. בנוסף לכך, אחוז ניכר מכלל מהגרי העבודה במרבית ערי המערב שוהים ועובדים בהן ללא אשרות חוקיות. מדינות שונות נוקטות בגישות שונות כלפי מהגרי העבודה המתועדים והבלתי-מתועדים אשר חיים במרחב הריבוני שלהן: החל ממדיניות – מוצהרת בלבד או מעשית - של גירוש (למשל בספרד ובישראל), וכלה בשיתוף פעולה עם מהגרי העבודה, ארגוניהם ומנהיגיהם על מנת לשפר את תנאי חייהם כפי שנעשה בהולנד ובשוודיה (שם).
עובדים בהצבה
עובדים בהצבה (Expatriates) או מוצבים מקצועיים בינלאומיים (Career Expatriates) הם בעלי מקצוע מומחים בתחומם או מנהלים הנשלחים על ידי חברות רב-לאומיות או ארגונים בינלאומיים לארץ זרה על מנת לעבוד שם לתקופה שיכולה להיות קצובה מראש ויכולה להיות בלתי מוגבלת מראש. ההבדל העיקרי בינם לבין מהגרי עבודה אחרים הוא הסטטוס החברתי-כלכלי.
בארצות בהן נדרשת אשרת עבודה, הצבת העובד בחו"ל, הטיפול בבקשה נעשה על ידי החברה המציבה אן על ידי החברה הקשורה בארץ היעד.
טיפול בהוצאות הניוד של עובד המועסק בארץ זרה נעשה לרוב על ידי המעסיק ונהוג גם שהמעסיק משתתף בהוצאות שכר הדירה אם ארץ היעד יקרה מארץ המוצא.
מקרה פרטי של עובדים בהצבה הם דיפלומטים.
מהגרי עבודה בישראל
ערך מורחב – עובדים זרים בישראל
- ערך מורחב – הסתננות מאפריקה לישראל
בישראל הפכו העובדים הזרים לגורם משמעותי באוכלוסייה החל משנת 1989 בשל האינתיפאדה הראשונה שבגללה הפסיקו לבוא הפועלים הפלסטינים.
בעקבות כך, החל משנת 1989 מדינת ישראל החלה להעניק אשרות שהייה ועבודה לעובדים זרים, על מנת שישמשו כוח עבודה משני שיחליף את העובדים הפלסטינים. לאור מדיניות חדשה של הממשלה, בעקבות הסכמי אוסלו, הוחרפו ההגבלות על כניסתם של פלסטינים לתחומי הקו הירוק, ובמקומם החלו להגיע מהגרי עבודה מארצות שונות, בעיקר:רומניה, תאילנד, סין, מערב אפריקה, דרום אמריקה והפיליפינים. מהגרי עבודה אלו החלו להוות כוח עבודה עיקרי בבינוי, חקלאות, משק בית וסיעוד.
קשה לאמוד במדויק את מספר מהגרי העבודה בישראל, בעיקר מכיוון שלא כולם מתועדים ומאושרים כחוק. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2000 שהו בישראל 240,000 מהגרי עבודה, כאשר שנת 2002, שנת השיא במספר מהגרי העבודה בישראל, עמדם מספרם על כ-250,000, כאשר רובם לא חוקיים. מאז שנת 2003 ניכרה מגמת ירידה במספרם הכולל של מהגרי העבודה בישראל.
רשויות המסים ועבודה לא חוקית
במידה ורשויות המסים של מדינה כלשהי מגלים כי אדם עזב מדינה מסוימת עם כספים ללא היתר ואישור, האחרונים ירדפו אותו אדם עד שכלל הכסף יצא בחזרה למדינת המקור. במידה וייתפס אדם עובד ללא אשרת עבודה במדינה מסוימת, כלל הכסף שהרווח באותה המדינה יוחרם על ידי אותה רשות המסים והמשטרה. במיוחד אם אדם מסר פרטים שקריים על-מנת להנפיק אישורי עבודה או אזרחות מדוברת.
לקריאה נוספת
- אדריאנה קמפ, רבקה רייכמן, עובדים וזרים, הוצאת מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2007.[1]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- זאב רוזנהק, חייהם הפרטיים של "העובדים הזרים", באתר הארץ, 31 בדצמבר 2006
- עודד פלר (האגודה לזכויות האזרח) ויונתן ברמן (מוקד סיוע לעובדים זרים), לסה פסה: הגיגים ללא גבולות על הגירה ועל מהגרים ועל מעמד בישראל (בלוג)
- זאב אברהמי, זרים בשמי ברלין, באתר הארץ, 10 באפריל 2009
- תני גולדשטיין, השוואה בינלאומית: בישראל דווקא אין הרבה זרים, באתר ynet, 5 במרץ 2010
- רועי וגנר, מהגרות עבודה, מפתח גיליון חורף 2010
- איתי להט, לפתוח את גבולות העולם, באתר כלכליסט, 14 ביולי 2011
הערות שוליים
- ^ איריס קלקא, החגיגה הגדולה, באתר הארץ, 2 במרץ 2008
22280869מהגר עבודה