מפלגת העם הדנית
| מיקום במפה הפוליטית | ימין |
|---|---|
מפלגת העם הדנית (בדנית: Dansk Folkeparti, או DF, נוסדה ב-6 באוקטובר 1995) היא מפלגה שמרנית, אירוסקפטית, הפועלת בדנמרק. זוהי המפלגה הדנית הגדולה ביותר בפרלמנט האירופי והמפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט הדני נכון ל-2015. בין היתר, המפלגה דוגלת בעמדה פרו ישראלית מובהקת.
היסטוריה
הקמת המפלגה והזינוק הראשון בכוחה (1995–2001)
"מפלגת העם הדנית" הוקמה ב-1995 על ידי פיה קיירסגארד (Pia Kjærsgaard, מבוטא פיה קרשגור, ראו כאן). קיירסגארד הייתה באותה עת ומזה למעלה מעשור שנים חברת הפרלמנט הדני מטעם "מפלגת הקדמה" (Fremskridtspartiet), או בכינויה המקובל יותר "המפלגה נגד מס הכנסה". אל קיירסגארד הצטרפו פורשים נוספים מאותה מפלגה נגד מס הכנסה, ביניהם גם מי שהחל מ-2011 יהיה יורשה בהנהגת המפלגה החדשה, כריסטיאן טולסן דאהל. הדגל העיקרי של "המפלגה נגד מס הכנסה", המפלגה האם, היה הדגל הכלכלי, נגד ממשלה גדולה, לרבות ובעיקר נגד מס הכנסה. הפורשים לא התנגדו לרצון הזה להקטין את הממשלה, אבל הם סברו שיש להרים גבוה יותר את הדגל האחר של אותה מפלגה - התנגדות להגירה המוסלמית לדנמרק ובמקביל לכך גם לרכך מעט את ההתנגדות המוחלטת למס הכנסה ולהיות מעשיים יותר ונכונים יותר לפשרות, במגעים עם המפלגות האחרות בפרלמנט.
על רקע זה הוקמה אם כן "מפלגת העם הדנית", ובעוד המפלגה האם, נגד מס הכנסה, הולכת וקטנה, הלכה המפלגה החדשה, המעשית יותר של קיירסגארד, וגדלה. בבחירות ב-1994, הבחירות האחרונות לפרלמנט הדני לפני הפיצול, זכתה המפלגה נגד מס הכנסה בכ-6% מהקולות, ממש כמו בבחירות שקדמו להן. בבחירות הבאות, ב-1998, בעקבות הפיצול היא ירדה לכ-2% מהקולות, בעוד מפלגת העם הדנית, בהופעתה הראשונה בבחירות לפרלמנט זוכה בכ-7% מהקולות, כלומר, כל הקולות שאבדו למפלגה האם, ויותר, עברו למפלגה החדשה. בהישגה זה ה-DF חזרה על ההישג שלה שנה קודם לכן, בבחירות המקומיות, והחזרה הזו על ההישג גם ב-1998 הראתה כי המפלגה החדשה איננה בגדר קוריוז או מאורע חד פעמי.
בתוך שש שנים, עד 2001 נעלמה המפלגה נגד מס הכנסה, לחלוטין (זכתה באותן בחירות בכ-0.6% בלבד), בעוד מפלגת העם הדנית זוכה בכ-12% מהקולות, מכפילה את כוחה לעומת 1998 - 1997, כמו גם לעומת האחוזים שנהגה לקבל בשעתו המפלגה האם.
עשור של יציבות (2001 - 2011)
עם זאת, משהגיעה המפלגה לכוחה זה, נעצרה התקדמותה ובמשך למעלה מעשור שנים (2001 - 2011), הן בבחירות לפרלמנט הדני והן בבחירות לפרלמנט האירופי, היא קפאה על שמריה, זוכה בדרך כלל בכ-12% עד 15% מהקולות מידי מערכת בחירות ומגיעה פחות או יותר תמיד למקום השלישי בדנמרק, אחרי שתי המפלגות הגדולות.
היבט חשוב נוסף של אותו עשור (2001 - 2011) של יציבות, היה תמיכתה של המפלגה, מבחוץ, בממשלת ימין - מרכז, ששלטה בדנמרק במהלך כל אותו עשור. תמיכה זו הייתה דבר שלא יכול היה לעלות על הדעת מבחינת "מפלגת הקידמה", אבל מפלגת העם הדנית נקטה בו וקיבלה כתוצאה ממנו תמיכה מצד הקואליציה, בחוקים שונים שיזמה. החוק העיקרי שהתקבל בהקשר זה, כדרישתה של המפלגה, היה חוק ההגירה הדני של 2002, שנחשב בשעתו לאחד המחמירים ביותר ביבשת.
המפלגה הליברלית של דנמרק (Venstre, Danmarks Liberale Parti), מפלגת ימין - מרכז, הצליחה לשלוט בדנמרק, תודות לתמיכה זו, במשך כל אותו עשור, עם שני ראשי ממשלה בזה אחר זה. ב-2001 סייעה מפלגת העם הדנית לאנדרס פוג ראסמוסן להשלים מהפך בפוליטיקה הדנית, ולהקים בדנמרק, לראשונה מאז שנות העשרים, ממשלה שאיננה נשלטת על ידי השמאל. וב-2009, משהתפטר אנדרס ראסמוסן כדי להתמנות למזכ"ל נאט"ו, הייתה זו תמיכתה של מפלגת העם, שאיפשרה ליורשו, לארס לקה ראסמוסן (אין קרבה משפחתית), להקים ממשלת ימין - מרכז משלו, עד 2011.
בבחירות הכלליות שנערכו בדנמרק בספטמבר 2011 קיבלה המפלגה פחות או יותר את אותו אחוז קולות כבמהלך כל העשור הקודם, הפעם 12.3%, אולם גוש המרכז -ימין כולו איבד מעט מכוחו, לגוש השמאל - מרכז וכתוצאה מכך חזרה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (Socialdemokraterne), לשלטון, ומנהיגתה הלה ת'ורנינג שמידט מונתה לראשת הממשלה. מפלגת העם הדנית ירדה יחד עם כל גוש הימין - מרכז, לאופוזיציה והיא נמצאת בה גם נכון ל-2014, בלי שום קשר כמובן לתוצאות המפתיעות של בחירות מאי 2014, לפרלמנט האירופי.
הזינוק השני (מאי 2014)
הקפיצה הגדולה השנייה בכוחה של המפלגה אירעה בעקבות פרישתה של המייסדת קיירסגארד בספטמבר 2012 ומינויו של יורשה כריסטיאן טולסן דאהל (Kristian Thulesen Dahl). כשנה וחצי אחרי חילופי גברי אלה, במאי 2014 התקיימה בדנמרק מערכת הבחירות לפרלמנט האירופי, מערכת הבחירות הראשונה שלאחר אותם חילופים. ההישג של מפלגת העם הדנית בבחירות אלה השתלב יפה עם הישגיהן של מפלגות יורוסקפטיות אחרות בכל רחבי היבשת ובראשן זה של מפלגת העצמאות הבריטית - UKIP, שהגיעה אף היא למקום הראשון במדינתה. מפלגת העם הדנית הגיעה למקום הראשון בדנמרק, עם כ-26.6% מהקולות ו-4 מתוך 13 המושבים המוקצים לדנמרק בפרלמנט זה. למקום השני הגיעה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הדנית, השלטת בדנמרק, עם כ-19.1% מהקולות בלבד ו-3 מושבים מתוך ה-13 הדנים, ואחריהן הגיעו שאר המפלגות. מפלגת העם הדני הכפילה בכך את כוחה לעומת כל הישגיה במערכות הבחירות הקודמות שהתנהלו בדנמרק מאז ראשית המאה העשרים ואחת, הן לפרלמנט הדני, הן לאירופי והן בבחירות הדניות המקומיות.
בפרלמנט האירופי השביעי (2009 - 2014) השתייכה "מפלגת העם הדנית" לקבוצה הימנית והיורוסקפטית יותר בפרלמנט זה - Europe of Freedom and Democracy, או EFD. החל מ-2014 היא עברה לקבוצת הימין - מרכז European Conservatives and Reformists, או ECR, המתונה יותר גם ביחסה לאיחוד האירופי, אף כי גם היא נחשבת ליורוסקפטית. להשוואה, מפלגת העצמאות הבריטית, הדומה מאוד אידאולוגית למפלגת העם, וגם היא הפכה ב-2014 למפלגה הגדולה ביותר בארצה, הייתה בקבוצת ה-EFD הימנית יותר ונשארה בה גם לאחר ניצחונה ב-2014.
הזינוק השלישי (יוני 2015)
בבחירות הכלליות בדנמרק שנערכו ב-18 ביוני 2015 זכתה המפלגה להישג היסטורי נוסף כאשר קיבלה 21.1% מקולות הבוחרים ובכך הייתה למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט הדני והגדולה ביותר בגוש ה"כחול" (הימין-מרכז) שניצח את הבחירות באופן כללי. לאחר שנודע על הישגה רבים מתומכי המפלגה קראו לה לקחת על עצמה את מלאכת הרכבת הממשלה, אולם חילוקי דעות עם שאר מפלגות הגוש גרמו בסופו של דבר לכך שהוקמה ממשלת מיעוט בראשות לארס לקה ראסמוסן מנהיגה של המפלגה הדנית השמרנית השנייה בגודלה, "ונסטרה", כאשר כל שאר מפלגות הימין - מרכז תומכות בה מבחוץ.
תוצאות במערכות הבחירות
לפרלמנט (Folketinget)
| שנת בחירות | # מספר בוחרים כולל | % מסך הבוחרים | # מושבים | +/– |
|---|---|---|---|---|
| 1998 | 252,429 | 7.4 (#5) | 13 מתוך 179 | |
| 2001 | 413,987 | 12.0 (#3) | 22 מתוך 179 | + 9 |
| 2005 | 444,205 | 13.2 (#3) | 24 מתוך 179 | + 2 |
| 2007 | 479,532 | 13.8 (#3) | 25 מתוך 179 | + 1 |
| 2011 | 436,726 | 12.3 (#3) | 22 מתוך 179 | - 3 |
| 2015 | 742,095 | 21.1 (#2) | 37 מתוך 179 | +15 |
לפרלמנט האירופי
| שנת בחירות | # סך הבוחרים | % מסך הבוחרים | # מושבים | +/– |
|---|---|---|---|---|
| 1999 | 114,865 | 5.8 (#8) | 1 מתוך 16 | 0 |
| 2004 | 128,789 | 6.8 (#6) | 1 מתוך 14 | 0 |
| 2009 | 357,942 | 15.3 (#4) | 2 מתוך 13 | + 1 |
| 2014 | 605,889 | 26.6 (#1) | 4 מתוך 13 | + 2 |
דעות[1]
שני הדגלים העיקריים של מפלגת העם הדנית הם נגד ההגירה לדנמרק, ובהקשר זה בעיקר נגד ההגירה המוסלמית אליה ונגד הרב-תרבותיות, ובמקביל, נגד האיחוד האירופי. בנוגע להגירה, המפלגה עמדה מאחורי אחד מחוקי ההגירה הנוקשים ביותר שקיבלה מדינה אירופית כלשהי, כבר ב-2002 ומנהיגה דאהל צוטט כאומר, שאין בדנמרק מקום ולו למהגר מוסלמי אחד נוסף. בנוגע להתנגדות לאיחוד האירופי, מפלגת העם הדנית הייתה הגורם העיקרי שעמד מאחורי החלטתה של דנמרק במשאל עם בספטמבר 2000, ברוב של 53% - 47%, שלא לעבור למטבע האירו ולהישאר עם מטבע הכתר הדני, כנגד דעת המפלגות הגדולות משמאל ומימין כאחד, שתמכו בביטול הקרונה הדנית. בהקשר לשני העקרונות כאחד, המפלגה מתנגדת לצירופה של טורקיה המוסלמית לאיחוד האירופי.
בנושאים אחרים: בענייני פנים - המפלגה תומכת בהגדלת תקציבי הרווחה והביטחון הדנים, ונגד הקלת המיסוי על העשירים ביותר, בניגוד מוחלט לדעת "המפלגה נגד מס הכנסה", אשר בנוסף לביטולו המוחלט של מס הכנסה, דגלה למשל, בביטולו של צבא דנמרק והחלפתו בתקליט שיאמר לכל כוח פולש - "אנו נכנעים!". המפלגה גם מצדדת בהמשך קיום המלוכה החוקתית בדנמרק.
בענייני חוץ - המפלגה מתנגדת לקיומו של סיוע כספי דני למדינות העולם השלישי. היא תומכת בטאיוואן כנגד הרפובליקה העממית של סין וקיירסגארד אף קיבלה בשל כך ב-2008 עיטור כבוד מיוחד מממשלת טאיוואן[2]. המפלגה תמכה בסרביה והתנגדה להקמתה של מדינת קוסובו העצמאית, בניגוד לדעת מרבית מדינות המערב, אך בדומה לעמדתה של ישראל למשל. ההתנגדות לקוסובו עצמאית קשורה מן הסתם גם להיבט האנטי מוסלמי של המפלגה ולא רק לדעות בענייני חוץ כשלעצמם. במרץ 2011 תמכה המפלגה בהשתתפותה של דנמרק בפעולות המערב בלוב, כנגד קדאפי, להצלת המורדים בו, שעמדו אז בפני תבוסה.
יחסה לישראל וליהודים
מפלגת העם הדנית מחזיקה בדעות פרו ישראליות מובהקות. ביוני 2002 למשל, הכריז ארגון עובדים גדול בדנמרק, על החרמת תוצרת ישראל. בתגובה החליטה המפלגה באופן סמלי, כי בוועידתה הקרובה יוגש למשתתפים אך ורק יין ישראלי[3]. באותה ועידה, שנערכה באוקטובר 2002, אחד האורחים היה גם שגריר ישראל בדנמרק דאז, כרמי גילון, שהתקבל על ידי המשתתפים במחיאות כפיים סוערות[4]. בספטמבר 2009, בנאום בוועידה השנתית של המפלגה, קראה מנהיגתה דאז קיירסגארד ל"פלסטינים שאינם מרוצים ממדיניותה הפרו ישראלית של דנמרק, לעזוב את המדינה... בעבר יכולנו לתמוך בשקט בישראלים הנלחמים באומץ לב כה רב בטרוריסטים הפלסטינים הרוצחים כל אדם, החל מילדי בתי ספר וכלה בתיירים וספורטאים"[5]. ובמאי 2014, מיד לאחר היוודע תוצאות הבחירות לפרלמנט האירופי בדנמרק אמר מנהל בית חב"ד בקופנהגן, הרב יצחק לוונטל על מפלגת העם הדני, כי היא ידועה כמפלגה התומכת בישראל ובקהילה היהודית, ו"הם מקבלים הרבה קולות מהקהילה היהודית במדינה... יש רבים בקהילה היהודית שחשים שהמפלגה הזאת תעמוד מול הגל הגואה של האסלאם, שמהווה איום רציני"[6].
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- על מנהיג מפלגת העם הדנית כריסטיאן דאהל, באתר הפרלמנט הדני (באנגלית)
- על מייסדת מפלגת העם הדנית פיה קיירסגאר, באתר הפרלמנט הדני (באנגלית)
- ראיון עם קיירסגאר, 20 ביולי 2013, Copenhagen Post
הערות שוליים
- ^ מצע המפלגה (באנגלית), באתר שלה
- ^ "Taiwan Mark of honour to Mrs. Kjærsgaard", 19 במאי 2008, באתר הנציגות של טאיוואן בדנמרק
- ^ "דנמרק: מפלגת הימין הקיצונית שותה רק יין ישראלי", 14 ביוני 2002, ynet
- ^ יוסי מלמן, "גילון השתתף בכנס של מפלגת ימין קיצוני בדנמרק", 22 באוקטובר 2002, "הארץ"
- ^ Danish MP: «Palestinians» who attack Denmark and Israel should go back home, ציטוטים מנאום של קיירסגארד בוועידת המפלגה ב-22 בספטמבר 2009
- ^ "יהודים רגועים: "הימין באירופה עוד לא מסוכן", 26 במאי 2014, ynet
29613376מפלגת העם הדנית