אינוקנטיוס השנים עשר
 | |||||
| אינוקנטיוס השנים עשר | |||||
| לידה |
13 במרץ 1615 ספינצולה, פוליה, ממלכת נאפולי  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 בספטמבר 1700 (בגיל 85) רומא, מדינת האפיפיור  | ||||
| שם מלא | אנטוניו פיניאטלי | ||||
| מקום קבורה | בזיליקת פטרוס הקדוש, רומא | ||||
| |||||
אינוקנטיוס השנים עשר (בלטינית: Innocentius XII; 13 במרץ 1615 – 27 בספטמבר 1700; נולד בשם אנטוניו פיניאטלי), היה אפיפיור מ-12 ביולי 1691 ועד מותו. נאבק בנפוטיזם (נוהג רווח במדינת האפיפיור של חלוקת משרות, כיבודים ונחלות לבני משפחתו של האפיפיור) והוציא בולה אפיפיורית שאסרה על כך לחלוטין.
לפני היותו לאפיפיור
נולד בספינצולה (Spinazzola) שבפוליה (דאז בממלכת נאפולי) כבן רביעי (בין חמישה) לאחד מבתי האצולה החשובים של הממלכה. התחנך ברומא וקיבל תואר דוקטור במשפט קאנוני ומשפט אזרחי. כבר בגיל 20 התקבל לתפקיד בקוריה של האפיפיור אורבנוס השמיני. כיהן כמושל נפות פאנו וויטרבו. בין 1646 ל-1649 שירת כאיקוויזיטור במלטה. ב-1652 מונה לבישוף טיטולרי (בתואר בלבד) של לאריסה. בין 1660 ל-1668 כיהן כנונציו לפולין ובין השנים 1668 ל-1671 כיהן כנונציו לממלכת הבסבורג (אוסטריה). ב-1671 מונה לבישוף של לצ'ה וב-1681 מונה לקרדינל על ידי אינוקנטיוס האחד עשר. ב-1686 מונה לארכיבישוף נאפולי.
בחירתו לאפיפיור
עם מותו של האפיפיור אלכסנדר השמיני ב-12 בפברואר 1691 התכנסה קונקלווה לבחירת מחליפו בתפקיד. הקונקלווה נקלעה למבוי סתום כאשר כוחות מספר התנגדו לבחירת גרגוריו בארבאריגו, שהוצע על ידי סיעות השמרנים ונחשב לפפאביל (מועמד מוביל לאפיפיורות), אך לא הצליחו למצוא מועמד נגדי מקובל. לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה טען שברבריגו לא בא בחשבון משום שהוא ונציאני כקודמו בתפקיד, דבר שיעניק כוח פוליטי רב וממושך מדי לרפובליקה של ונציה. מאידך, גם לואי הארבעה עשר, מלך צרפת דחה את מועמדותו, אך השניים לא יכלו להסכים על מועמד אלטרנטיבי. עד אפריל התברר מצב בו כל מועמד מקרב הקרדינלים נפסל מסיבה זו או אחרת ונשקלה אף בחירתם של מועמדים מחוץ לשורות הקרדינלים. לאחר שהובטח שפיניאטלי, על אף מוצאו מנאפולי, יהיה נייטרלי ולא יתמוך בספרד כנגד צרפת, הובטחה תמיכה ניכרת במועמדותו, שנדחתה בשל חשש צרפתי זה בחודש מרץ. גם החום הגובר, מחלותיהם של מספר קרדינלים ומותם של שלושה, האיץ את ההחלטה ולבסוף זכה פיניאטלי ונבחר ב-12 ביולי. הוא נטל לעצמו את השם אינוקנטיוס השנים עשר, כהצהרת המשכיות לדרכו של קודמו בשם זה, אינוקנטיוס האחד עשר. הייתה זו הקונקלווה הארוכה ביותר מאז 1305.
אפיפיורות
פחות משנה לאחר כניסתו לתפקיד, ב-22 ביוני 1692 פרסם האפיפיור את הבולה Romanum decet pontificem שאסרה מכל וכל על מנהג הנפוטיזם ובפרט על המינוי הרשמי-כמעט של "קרדינל-אחיין", במסגרתו מינו אפיפיורים את אחייניהם לקרדינלים מבלי להתחשב בסגולותיהם, ביכולותיהם או ברמת המוסר האישי שלהם כמנהיגים דתיים והתיר רק מינוי בן משפחה יחיד של האפיפיור לקרדינל וגם זאת בכפוף לסגולותיו. בהקשר זה הצהיר שהעניים הם "אחייניו".
מבחינה פוליטית נטה האפיפיור לטובת צרפת (ולפיכך נגד בית הבסבורג). בוויכוח שהובא בפניו בין ז'אק-בנין בוסואה לפרנסואה פנלון בשאלת זכותם הא-לוהית של מלכים ותוקפה של המלוכה האבסולוטית, בעיקר בצרפת; נטה לדעתו של הראשון, כלומר שיש בכל דור אדם הנבחר על ידי הא-ל לשמש כמלך ומכאן שהמלך אינו מוסר דין וחשבון לפני אף בשר ודם, אלא רק לפני הא-ל ומכאן שכל מי שמתנגד לכוחו של המלך מתנגד לרצונו של הא-ל המגולם בו.
קישורים חיצוניים
- "כתר משולש", על האפיפיור אינוקנטיוס השנים עשר
- תפקידים
- ערך באנציקלופדיה הקתולית
- אינוקנטיוס השנים עשר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אינוקנטיוס השנים עשר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
| הקודם: אלכסנדר השמיני |
אפיפיור (רשימת האפיפיורים) |
הבא: קלמנס האחד עשר |
34489280אינוקנטיוס השנים עשר