אימרה טקלי

אימרה טקלי

הרוזן אימרה טקלי מקשמארק (בהונגרית: Gróf késmárki Thököly Imre; קשמארק, 25 בספטמבר 1657 – איזמיט, 13 בספטמבר 1705) היה אציל הונגרי, המפקד העליון של אנשי קורוץ, הוא היה הנסיך של "הונגריה העליונה" בין 1682 לבין 1685 והנסיך של נסיכות טרנסילבניה (1570–1711) משנת 1690.

קורות חייו

מאז נעוריו, היו לטקלי רגשות עוינים כלפי בית הבסבורג, בעיקר בגלל הפרת חופש הדת והסדר הנצרות הפרוטסטנטית. בגיל צעיר של 23 נבחר לראש המטה הכללי, הגנרל הראשי של צבאות קורוץ. הוא חתר לעצמאות הפוליטית של התנועה במנותק מטרנסילבניה, אותה הצליח להשיג ב-1682 בתמיכת האימפריה העות'מאנית. בשנת 1685 נתפס על ידה אחמד, הפחה של אוראדיה. לאחר זמן קצר שוחרר, אך מצבו התערער והוא וחסידיו גורשו מהארץ. נעשו תחריטים גרמניים ואיטלקיים רבים שלו כ"דוגמה לבגידה שנענשה" של טקלי בשבי.

הוא לא ניתק את הקשר באופן קבוע עם וינה, יזם שיחות שלום במספר הזדמנויות, הציע תמיכה מזוינת למלך בגירוש הטורקים מהונגריה בתמורה לתואר נסיך אימפריאלי, אך תנאיו נדחו שוב ושוב על ידי החצר בווינה. לאחר מכן, פעילותו נדחקה בהדרגה אל מחוץ למישור הפאנוני (אגן הקרפטים). ב-1690, עם ניצחונו בקרב זרניסט , הוא הצליח באופן זמני להשיג את התואר נסיך טרנסילבניה, אך בסופו של דבר נאלץ לסגת מפני החיילות המלכותיים. לאחר השלום של הסכם קרלוביץ, הוא חי בגלות באימפריה העות'מאנית למשך שארית חייו. הוא מת באיזמיט באנטוליה בשנת 1705.

משפחתו

בענף של אביו נחשבה אצולת המשפחה לחדשה. הסבא רבא, שבשטין טקלי, היה עדיין סוחר סוסים ובקר בטרנבה, שלעיתים קרובות הלווה כספים לחצר האימפריאלית של הקיסר. כהוקרה על שירותיו, הוא קיבל את תואר האצולה (אבירות) ב-1572 ולאחר מכן ברון ב-1598. הוא גם רכש את הטירה ואת האחוזה של קשמארק, שממנה ניתן לו שם קדומת האצולה של המשפחה. אביו, אישטוואן טקלי השני, נשא את מריה ג'ולאפי מִראטו (קדומת אצולה), אחייניתו של נסיך טרנסילבניה אישטוואן בתלן וקיבל את התואר רוזן בשנת 1654.

לאימרה טקלי היו חמישה אחים. אדם (ספטמבר 1652 - אוקטובר 1652) ואישטוואן (1654–1655) מתו כתינוקות. אחיותיו נישאו ללורדים (אצולה גבוהה) משמעותיים: קטלין (1655-1701) עם לפרנץ אסטרהאזי, מאריה (* 1656) לאישטוואן נאדשדי, ואווה (1659–1716) לפאל אסטרהאזי , הפאלטין של הונגריה המאוחר יותר.

נעוריו ולימודיו

אימרה טקלי נולד ב-25 בספטמבר כילד חמישי, אך עקב מותם המוקדם של שני אחיו הגדולים, הוא היה הבן היחיד. הוא היה חצי יתום מגיל שנתיים כשאיבד את אמו בת העשרים ושתיים.

משנת 1664 השתתף אביו, אישטוואן טקלי, בארגון הלורדים (האצולה הגבוהה) שסומן בשמו של פלטין פרנץ ושלני: הוא סיפק תמיכה כספית משמעותית ושיחק תפקיד מתווך בין אלה שהביע אי-שביעות רצון מהשלטון האוסטרי בהונגריה ובטרנסילבניה. במהלך המרד האנטי-הבסבורגי בהונגריה העליונה שפתח פרנץ ראקוצי האחד בדצמבר 1670, הקיפו אותו הכוחות האימפריאליים בטירת ארווה ודרשו ממנו להכניס את חיילי הקיסר למצודה. אישטוואן טקלי מת מסיבות טבעיות זמן לא רב לאחר מכן והטירה נכנעה כמה ימים לאחר מותו על ידי השומרים שלה. עם זאת, הוא שלח מוקדם יותר את בנו לטירת ליקבה שבמחוז ליפטו, ומשם מצאו מקורבי המשפחה מקלט עבורו דרך פולין לטירת חוסט, שהייתה שייכת לנסיכות טרנסילבניה. בכך הפך אימרה טקלי ליתום גמור בגיל 13 ובמקביל, כפי שכתב ההיסטוריון אישטוואן שרש, "תועד שעלבונות הילדות שלו הותירו בו חותם עמוק כזה שהוא "חש שנאה בלתי ניתנת לשינוי כלפי בית המלוכה האוסטרי".

טקלי השלים את לימודיו בבית הספר התיכון הלותרני בפרשוב ואת הקולג' הקלוויניסטי בנאג'אנד.

החזה של Thököly בפארק של מוזיאון Ádám Vay בווג'ה

דיוקן וחתימתו של אימרה תקולי (תחריט מאת פ. שנק)

כתביו

• Késmárki Tököly Imre naplója 1693–1694 évekből, kéziratból kiadta: Nagy Iván, Eggenberger, Pest, 1863
• Késmárki Tököly Imre naplója 1676–1678 évekből, kiadta: Torma Károly, Akadémia, Pest, 1866, (Magyar történelmi emlékek 2. oszt. Írók)
• Késmárki Tököly Imre és némely főbb híveinek naplói és emlékezetes írásai, 1-2., kiadta: Thaly Kálmán, Eggenberger, Pest, 1868, (Magyar történelmi emlékek. 2. oszt. Írók)
  • 1. Tököly Imre saját írásai, 1689–1705
  • 2. Tököly Imre némely főbb híveinek naplói és emlékezetes írásai, 1686–1705
• Késmárki Tököly Imre naplói, leveleskönyvei és egyéb emlékezetes írásai, kiadta: Thaly Kálmán, Eggenberger, Budapest, 1873, (Magyar történelmi emlékek 2. oszt. Írók)
• Tököly Imre gróf levelei, sajtó alá rendezte: Deák Farkas, Akadémia, Budapest, 1882
• Thököly Imre fejedelem 1691–1692-iki leveleskönyve, kiadta: Thaly Kálmán, Akadémia, Budapest, 1896, (Magyar történelmi emlékek 2. oszt. Írók)
• Thököly iratok a megyei levéltárban, válogatta és a bevezetőt írta: Láczay Magdolna, Szabolcs-Szatmár Megyei Levéltár, Nyíregyháza, 1978, (Szabolcs-Szatmár Megyei Levéltár kiadványai)

לקריאה נוספת

• ↑ Benczédi 1963: Benczédi László: A „vitézlő rend” és ideológiája a Thököly-felkelésben, In: Történelmi Szemle, 1963/1, 33–43. o.
• ↑ Benczédi 1983: Benczédi László: Bécs és Sztambul között: Thököly Imre pályafutása, In: História, 1983/4, 3–7. o.
• ↑ Benda: Benda Kálmán: Megjegyzések Karol Telbizov tanulmányához, In: A Thököly-felkelés és kora, szerkesztő: Benczédi László,, Budapest, 1983, 179–180. o.
• ↑ Cserei: Cserei Mihály: Erdély históriája 1661–1711, Budapest, 1983, sajtó alá rendezte, a bevezetőt és a jegyzeteket írta: Bánkúti Imre, ISBN 963-207-498-X
• ↑ Gebei: Gebei Sándor: A Thököly-felkelés kibontakozása és a Rzeczpospolita, In: Hadtörténelmi Közlemények, 2005/3., 412–423. o.
• ↑ Geönczy: Dr. Geönczy József: Thököly kurucainak hűségesküje, In: Honismeret, 1981/5, 32–33. o.
• ↑ Heckenast: Heckenast Gusztáv: A török kiűzése Magyarországról, In: História, 1983/4, 7–11. o.
• ↑ Kalmár: Kalmár János: Thököly önálló diplomáciájának kezdetei 1678–1679 (Adalékok a felkelés török orientációjának indítékaihoz), In: A Thököly-felkelés és kora, szerkesztő: Benczédi László, Budapest, 1983, 155–162. o.
• ↑ Kincses: Kincses Katalin Mária: „Minden különös ceremonia nélkül” – A Rákóczi-kultusz és a fejedelem hamvainak hazahozatala, In: Hadtörténelmi Közlemények, 2003/1, 46–76. o. (Online elérés: http://epa.oszk.hu/00000/00018/00023/10.htm#_ftn1)
• ↑ Köpeczi: Köpeczi Béla: „Magyarország a kereszténység ellensége” – A Thököly-felkelés az európai közvéleményben, Budapest, 1976, ISBN 963-05-0883-4
• ↑ Leibniz: Gottfried Wilhelm Leibniz: Quelques reflexions sur la presente guerre de Hongrie, 1683. augusztus – idézi: Köpeczi Béla: Leibniz és a Thököly-felkelés, In: Magyar Filozófiai Szemle, 2002/3., (Online elérés: http://epa.oszk.hu/00100/00186/00012/kopeczi0203.html)
• ↑ Mtk II: Magyarország történeti kronológiája, (II. kötet, 1526–1848) főszerkesztő: Benda Kálmán, Budapest, 1983 (2.), ISBN 963-05-3183-6
• ↑ Mtsz: Magyar történeti szöveggyűjtemény 1526–1790, szerkesztő: Sinkovics István, Budapest, 1968
• ↑ Nagy: Nagy László: Thököly Imre, In: Rubicon 1999/7 50–53.
• ↑ Papp 2000: Papp Sándor: Árulók vagy túlélők? A magyar főurak átállása 1683-ban Kara Musztafa pasa és Thököly Imre oldalára, In: Rubicon, 2000/5, 22. o.
• ↑ Papp 2003: Papp Sándor: Szabadság vagy járom? A török segítség kérdése a 18. század végi magyar rendi mozgalmak idején, In: Hadtörténelmi Közlemények, 2003/3–4, 633–669. o.
• ↑ Papp 2005: Papp Sándor: Thököly Imre esztendeje: 1682, In: Történelmi Szemle, 2005/3–4, 347–372. o.
• ↑ Péter: Péter Katalin: A múlt és a jelen a Thököly-felkelés ideológiájában, In: A Thököly-felkelés és kora, szerkesztő: Benczédi László, Budapest, 1983, 199–204. o.
• ↑ R. Várkonyi: R. Várkonyi Ágnes: Thököly politikája és Magyarország esélyei a hatalmi átrendeződés idején, In: Hadtörténelmi Közlemények, 2005/3., 363–399. o.
• ↑ Schulhof: Schulhof Izsák: Budai krónika, Budapest, 1979, fordító: Jólesz László, utószó: Szakály Ferenc,ISBN 963-207-454-8
• ↑ Seres: Seres István: Thököly Imre és Törökország, Budapest, 2006, ISBN 963-05-8409-3
• ↑ Telbizov: Telbizov, Karol: Thököly Imre 1688. évi bulgáriai szerepéről, In: A Thököly-felkelés és kora, szerkesztő: Benczédi László, Budapest, 1983, 173–177. o.
• ↑ Tfk: A Thököly-felkelés és kora, szerkesztő: Benczédi László, Budapest, 1983, ISBN 963-05-3309-x
• ↑ Trócsányi: Trócsányi Zsolt: Teleki Mihály – Erdély és a kurucmozgalom 1690-ig, Budapest, 1972
• ↑ Varga: Varga J. János: A török orientáció változatai Magyarországon – Wesselényi–Apafi–Thököly 1663–1683, In: Történelmi Szemle, 2007/2., 289–297. o.
• ↑ Zachar: Zachar József: A Thököly-szabadságharc hadtörténeti és hadművészeti szempontból, In: Hadtörténelmi Közlemények, 2005/3., 400–411. o.

ראו גם

• Zachar József: Bécsi források a Thököly-szabadságharcról, Acta Academiae Paedagogicae Agriensis, Sectio Historiae XXXV, 2008, 69–75. o.
• G. Etényi Nóra: Thököly Imre és az európai politika szerencsekereke, In: Tiszteletkör, 2012
• Kardos Tímea: Thököly Imre udvara Lőcsén, In: Honismeret, XLIV/3, 2016, 66–70. o.
• Esterházy Pál és Thököly Éva iratai – 1. Levelezés, Kossuth, Budapest, 2022, ISBN 978-963-544-892-0
• Angyal Dávid: Késmárki Thököly Imre, I-II. kötet, Budapest, 1888–1889
• Késmárki Tököly Imre naplója az 1693. 1694. és 1676–1678. évekből
• Tököly Imre gróf levelei, Budapest, 1882

מאמרים קשורים

• משפחת טקלי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אימרה טקלי בוויקישיתוף

• אימרה טקלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36829744אימרה טקלי